בן יהוידע על סנהדרין ה.

"לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה", אֵלּוּ רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁרוֹדִין אֶת יִשְׂרָאֵל בַּשֵּׁבֶט (בראשית מט, י) . נראה לי בס"ד מה שאמר השם יתברך לדוד המלך ע"ה (דברי הימים א' יז, ח) וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם כְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, היינו שֵׁם ראשי תיבות 'שֵׁבֶט מְחוֹקֵק' יהיו כְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ רצונו לומר בסוג שרים וסגנים וכשהיה בית המקדש קיים היה במקום שני שררות אלו של שבט ומחוקק שררת מלכות. ובזה יובן מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים כז, ד) אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת הֳ' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ כלומר מין שררה אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת הֳ ' שהיא שררת מלכות ולא שתי שררות של שבט ומחוקק יען כי אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ , אוֹתָהּ 'אות ה"א' שהיא בחינתי ושם היא שררת המלכות שהוא סוד ה"א אחרונה שבשם. והא דתלה הכתוב רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל בְּשֵׁבֶט נראה לי בס"ד רמז גדול רמז בזה על מקרה אשר קרה לראשי גליות ההם שבימי מלך אחד ממלכי פרס [מלך פרס קוזרוי השני הנקרא כוסרו פרוויז] עלה בלבו להכרית את זרע דוד המלך ע"ה ויתפשם ויהרגם ויאסור את קרוביהם אשר לקחו זרע בית דוד מבנותם ובחמלת ה' על זרע בית דוד נותרה כלה שהיתה נשואה לאחד מזרע בית דוד ונהרג בעלה בימי כלולתה אחר היות לה הריון ממנו ואותו המלך הרשע נתן דעתו לחפש גם אחר זה אולי יש אשה מעוברת מהם כדי להכרית הכל! ויחלום המלך הנזכר והנה עומד בגינת ביתן ובו כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל והוא בחמת קנאתו לקח קרדומו וכרת כל אלנות שבו וישב לחקור עוד אם נותר שורש אחד כדי לעקרו וימצא שורש אחד ובו יוצא ענף אחד עומד כשבט קטן נטוע בגן וירם הגרזן לשחתו והנה זקן אחד לעומתו עומד וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי (שמואל א' טז, יב) ויגער הזקן במלך גערה גדולה ומרה ויחטוף הגרזן מידו ויתקעהו במצחו וישפוך דמו על פניו וזקנו ותקרב נפשו למות ויפול על פניו ארצה ויבך ויתחנן לו: בי אדוני! מה עשיתי ומה עוני? ויאמר לו: כי באת לגני להשחית, ולא דייך שכרתה האילנות הגדולים הנושאים פירות אלא באת לעולל אחריך לעקור גם שורש וענף הקטן הזה העומד כשבט נטוע בגן! ויבך המלך בכי גדול ויפול על רגלי הזקן ויתחנן לו ויאמר: בי אדוני! הסכלתי עשה ועתה נחמתי ותיקר נפשי בעיניך ואל תמיתני ואני ערבתי עלי באמת להשקות את הענף הזה מים לעתים מזומנים ולפקוד אותו לרגעים ולשמרו ימים ולילות עדי עשותו כארז אדיר ואטע מנצריו כל הגן הזה שלך עד שובו כאשר היה. ויקץ המלך משנתו וימצא דמו צף במשכבו ויצר לו ותתפעם רוחו ויקרא לכל חכמיו ואשפיו ואין פותר לו! ויען אחד מחכמיו דבר זה לא יגידו אלא חכמי היהודים כאשר הגידו לפרעה ולנבוכדנצר וכבר אסרת כל הגדולים שלח והביא אחד מגדולי חכמיהם ויפתר לך. ויטב הדבר בעיניו ויצו להביא לו אחד מן האסורים לעמוד לפניו לפתור לו חלומו ויבאו עבדי המלך אל המאסר ויגידו להם דבר המלך ויען הזקן ויאמר אני אבא ואגיד למלך שאלתו ואותו זקן היה אביה של אותה הכלה שהיתה מעוברת מאחד מזרע בית דוד והוא כבר נגלה לו בחלום את חלום המלך ואת פתרונו, ורצו שיחליף שמלותיו המטונפים מן המאסר שהיו שופכים על האסורים כל יום מים מטונפים ומזוהמים וישבע שלא יחליף ויבא לפני המלך בבגדים הצואים ויאמר לו המלך: חלום חלמתי ופותר אין אותו! התדע אתה לפתור אותו? ויאמר לו הזקן: אני אגיד לך החלום קודם שתספרהו לי כך וכך ראית וזה פתרונו הגן אשר ראית הוא משפחת זרע דוד המלך ע"ה והאילנות אשר כרתת הם זרעו גדולים וקטנים אשר הרגת שכולם היו חכמים ומביני מדע ואשר ראית שנשאר שורש ענף אחד כשבט קטן עומד הוא שנשארה אשה מעוברת מזרע בית דוד ועדיין העובר בבטנה ואתה היית מבקש לחקור ולדרוש אולי יש איזה עובר מהם כדי שגם זה תכרית ותשחית והזקן אשר נראה לנגדיך הוא דוד מלך ישראל ואתה ערבת ונשבעת שתשגיח על הענף היא העובר אשר נשאר עד אשר יגדל וירבה ממנו זרע דוד המלך ע"ה. ויען המלך: טוב פתרת! אך הגד נא לי אם נמצא אשה מעוברת מהם ואשימה עיני עליה כאשר נשבעתי. ויאמר: יש אשה, היא בתי שהיתה נשואה לבחור אחד מזרע דוד ואתה הרגת אותו ואיני יודע אם נתעברה ממנו או לאו אלך לביתי ואשאל. ויאמר לו: לך ושאל והשבני דבר הנה פתחתיך היום אתה וכל המוכלאים עמך ומעתה אטיב עמכם. וילך הזקן לביתו וירא כי בתו מעוברת מן הבחור זרע דוד המלך ע"ה ויגד למלך וישמח מאד ויצו לפנות לה לשכה בחצר בית המלך ותשב שם עם אביה וקרוביה בכבוד גדול ויצו לתת להם מבית המלך אכילה ושתיה ומלבוש כיד המלך. וימלאו ימיה ללדת ותלד בן ותקרא שמו בוסתנאי על שם הגן שנקרא בלשונם 'בסתאן' ותהי שמחה גדולה לישראל ויגדל בוסתנאי וילך הלוך וגדול במדע וחכמה ותבונה פלאי פלאות! ויקרא לו המלך ויעמוד לפניו וישא חן בעיניו מאד ויעמוד כל היום על רגליו ולא נענע ראשו ולא הסיע רגליו ותבא זבוב ותעמוד על רקתו ותנשכהו ולא נשא ידו להבריחו ויטיף הדם על פניו. ויאמר לו המלך: מה הדם הזה? ואמר הלא תראה אדוני המלך וירא את הזבוב אוכלת ברקתו. ויאמר לו: למה לא הברחתיה מעל פניך? ויאמר מוסר זה ירשנו מאבותינו שלא לשחוק ולא נרים יד לפני המלך! ויטב הדבר בעיני המלך ויצו להרכיבו במרכבת המשנה וקראו לפניו ככה יעשה לאיש ראש גליות ישראל! והוא היה ראש גולה ומבניו נתפשטו אחר כך ועמדו ראשי גליות והיו עושים צורת זבוב בחותם שלהם לזכרון אותו הזבוב אשר בעבורו נשא אביהם רבי בוסתנאי חן בעיני המלך עד כאן המעשה אשר הובאה בספר הדורות עיין שם [רבי בוסתנאי בן חנינאי (618–670) היה ראש הגולה בבבל ולפי מקורות מסוימים אף שימש כגאון ישיבת פומבדיתא] . ואמרתי אין לך דבר שאין לו רמז בתורה כי ראשי תיבות וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָ קֵן בָּ א בַּ יָּמִים וַ יְכַסֻּהוּ בַּ בְּגָדִים (מלכים א' א, א) 'זבוב' לרמוז על נשיאות זרעו באחרית הימים מכח הזבוב הנזכר. נמצא זרעו של דוד המלך ע"ה נתקיים בעולם אחר זמן שנתמעטו ועמדו רק על ענף אחד שהוא דוגמת שבט אחד שראה המלך נשאר עומד בתוך הגן והשבט הזה הוא היה רבי בוסתנאי שהיה אותו זמן עודנו עובר בבטן אמו שהמלך נתן עיניו בו להכריתו ולא עלתה בידו כי שמרו דוד המלך ע"ה אביו ועל זה נתנבא יעקב אבינו ע"ה ואמר ' לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה ' דאפילו בזמן שלא ישאר בזרע בית דוד דאתי מיהודה רק שבט אחד בלבד, גם כן לא יסור שבט זה שלא יוכלו להכריתו אלא מן השבט הזה יעמדו כל זרע בית דוד הבאים אחריו ותשוב עטרה על ראשי גליות ליושנה כי ממנו יעמדו כל ראשי גליות אחר כך ולכך רמזו רבותינו ז"ל פסוק זה ד'לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה' על רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל כי להם קרה המקרה הזה. ואם תחבר תיבת לֹא עם תיבת יָסוּר יהיה צירוף 'לאיסור' לשון מאסר כי לאותו הזקן שהיה אסור בבית האסרים נגלה הדבר הזה ועל ידו נעשה הנם של ההצלה. ועוד נראה לי בס"ד אומרם 'לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה' אֵלּוּ רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל דכתבו התוספות מן הירושלמי דראשי גולה היו מזכרים של זרע דוד המלך ע"ה אבל הנשיאים שבארץ ישראל היו מן הנקבות וכן מפורש בתלמוד בבלי (הוריות יא:) דאמר רבינו הקדוש על רב הונא 'ראש גולה שבבבל' אי אתי להכא מותיבנא לעיל מנאי דאיהו מדכרייא ואנא מנוקבייא. ובזה מובן הטעם דקרי לראש גולה שבט מפני שהוא בא מצד הזכר הרמוז באות וא"ו דידוע כל הזכרים שבישראל רמוזים באות וא"ו דשמא קדישא והנקבות רמוזים באות ה"א דשמא קדישא. וידוע כי יהודה נקרא על שמו של הקדוש ברוך הוא כמו שאמרו רבותינו ז"ל בגמרא (סוטה י:) יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא, שבשמו יש אותיות שם הוי־ה ונמצא הזכרים של זרע דוד המלך ע"ה רמוזים באות וא"ו של יהודה שהוא זקוף ועומד כשבט וצורתו כמו השבט כנודע. אבל נשיאים שבארץ ישראל דאתו מנקבות של זרע דוד רמוזים באות אחרון של יהודה שהוא אות ה"א. ולזה אמר ' לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה ' אֵלּוּ רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל שהוא אות וא"ו שבשם יהודה שהוא אות הזכרים ' וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו ' אלו נשיאים שבארץ ישראל שהם רמוזים באות ה"א שבשם יהודה שהיא אות הסוף של שמו ורגל רצונו לומר סוף ועוד קאמר 'מִבֵּין רַגְלָיו' שיצאו מן נשים הנקבות של יהודה כי האשה נקראת רגל כמו שאמרו בזוהר (זהר חלק א' קיב:) רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר (שמואל א' ב, ט) דא אתתא.

"וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו", אֵלּוּ בְּנֵי בָּנָיו שֶׁל הִלֵּל, שֶׁמְּלַמְּדִין תּוֹרָה בָּרַבִּים (בראשית מט, י) . קשא הוה ליה למימר 'אלו הלל ובניו' ולמה תלה דבר זה בבני בניו של הלל? ונראה לי כונת המאמר הזה על רבינו הקדוש שהיה ' מִבְּנֵי בָּנָיו ' שֶׁל הִלֵּל שהוא לומד תורה ברבים טפי משאר נשיאים אבותיו ואבות אבותיו כי בני ישיבתו היו רבים יותר מבני ישיבה של הלל הזקן גם כן והוא אשר סידר המשניות שהאירה עיניהם של כל ישראל שבזה נעשו כל ישראל תלמידיו ועליו נאמר מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד (גיטין נט.) . ואומרו ' בָּרַבִּים ' יש להקשות הוה ליה למימר 'מלמדין תורה בישראל' ומאי בָּרַבִּים? ונראה לי בס"ד דאמרו בגמרא (כתובות עה.) 'חד מנייהו' דבני ארץ ישראל 'כתרי מינן' אנן בני בבל, נמצא כל יחיד מחכמי ארץ ישראל נחשב כשנים שנקרים בשם רבים כמו שאמרו רבותינו ז"ל מיעוט רבים שנים. ולזה אמר למדו תורה 'בָּרַבִּים' כלומר בארץ ישראל אשר כל יחיד נחשב רבים ואין דין יחיד בענין השגת התורה נמצא שם. או יובן בס"ד אומרו 'בָּרַבִּים' כי תיבת רַבִּים בהפוך תהיה תיבת מֵרַבִּי דהמ"ם תהיה שמוש רצונו לומר מן רבי והיינו ארץ ישראל ששם יש תואר רַבִּי ולא רַב כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בבאור מאמר (עבודה זרה לו.) כל רב מבבל וכל רבי מארץ ישראל.