בן יהוידע על סנהדרין נח:

הַסּוֹטֵר לוֹעוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ סוֹטֵר לוֹעוֹ שֶׁל שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ" (שמות ב, יב) (משלי כ, כה) . נראה לי בס"ד הכונה על פי מה שכתב הגאון השל"ה ז"ל שנרמז בפנים של אדם שם הוי־ה שמספרו כ"ו בעינים שהם דוגמת שני יודי"ן וחוטם שהוא דוגמת וא"ו הרי מספר כ"ו, ועוד נרמז בנחירים שלו ששני נקבים דוגמת שני יודי"ן והכותל שמפסיק ביניהם דוגמת וא"ו הרי מספר כ"ו וב' פעמים כ"ו הוא שם ב"ן שהוא הוי־ה במילוי ההי"ן. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב לְמַעַן תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם (שמות כ, טז) כי שם ב"ן הוא סוד המלכות הנקראת יראת ה' בסוד עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת הֳ' (משלי כב, ד) וזהו עַל פְּנֵיכֶם דייקא שיאיר שם ב"ן שהוא סוד יראה על פניכם והארה זו הוא סוד השכינה. ולכן הסוטר לועו של חבירו כאלו סוטר אור הקדושה אשר על פניו של חבירו ולכן הכתוב אומר 'יָלַע קֹדֶשׁ' רצונו לומר סוטר אור הקדושה החופף על הפנים של האדם.

"הִכִּיתָ" לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "תַכֶּה" (שמות ב, יג) . קשא היכא אתמר הרמת יד בקרא? ונראה לי בס"ד דבר זה מוכרח מדקרי ליה 'רָשָׁע' אף על פי שלא הכה ואיך יתכן על מחשבה בלבד שחשב להכות קרי ליה רָשָׁע? אלא ודאי דאיירי בהיכא דעשה מעשה של הרמת יד. אך קשא דילמא הוה רשע מעיקרא ולאו משום הרמת יד קרי ליה 'רָשָׁע'? ונראה לי בס"ד דאם כן למה הוצרך לקראו עתה בשם רשע והלא איכא למטעי דדוקא זה שהוא רשע קפדינן בהרמת יד שלו אבל אם הוא צדיק והרים יד כיון דזה אדם חשוב וזה להפך לא קפדינן אהרמת ידו אלא ודאי דאיירי בצדיק ובעבור הרמת יד בלבד קראו 'רָשָׁע'!

אָמַר זְעִירִי, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: נִקְרָא 'חוֹטֵא' (שמות ב, יג) (שמואל א ב, טז) . יש להקשות מאחר דריש לקיש הוכיח מפסוק של תורה שנקרא 'רָשָׁע' מה ראה רבי חנינא להוכיח מפסוק של נביאים שנקרא 'חוֹטֵא' דהוא מלתא זוטרתי? ונראה לי בס"ד דאיכא דסבירא ליה אין למידין הלכה מקודם מתן תורה ולכן לא ניחא ליה לרבי חנינא בהוכחה דריש לקיש שהיא מזמן דקודם מתן תורה.

אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא קְבוּרָה (שמות ב, יג) (איוב כב, ח) . נראה לי בס"ד דהוי מדה כנגד מדה דהידים מדרגה תחתונה לגבי הראש וזה שהרים ידים על ראש חבירו להכותו עשה תחתונים למעלה ולכן יהיה לו קבורה דהוה ליה תחתונים למעלה כי האדם הוא תמיד עומד על העפר ובקבורה נעשה העפר עומד תמיד למעלה ממנו הרי תחתונים למעלה.

לֹא נִתְּנָה קַרְקַע אֶלָּא לְבַעֲלֵי זְרוֹעוֹת (איוב כב, ח) (משלי יב, יא) . נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל קין והבל חלקו העולם קין לקח הקרקע והבל לקח המטלטלין ובזה היו מריבים זה בזה, קין אמר להבל עמוד דאויר דקרקע דילי היא, והבל אמר פשוט בגדיך דמטלטלין לי הם מיד וַיָּקָם קַיִן עַל הֶבֶל וַיַּהַרְגֵהוּ (בראשית ד, ח) עיין שם. וידוע דארץ נבנית בגבורה וידוע דגבורה נקראת בשם זרוע כמו שנאמר על פסוק נִשְׁבַּע הֳ' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ (ישעיה סב, ח) וידוע דקין מצד הגבורה והבל מצד החסד. וזהו שאמר לֹא נִתְּנָה קַרְקַע אֶלָּא לְבַעֲלֵי זְרוֹעוֹת , כלומר לאותם שהם משורש קין שהם מצד הגבורה שנקראת זרוע.

מַאי דִּכְתִיב: "עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם", אִם עוֹשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ כְּעֶבֶד לָאֲדָמָה, יִשְׂבַּע לֶחֶם, וְאִם לָאו לֹא יִשְׂבַּע לֶחֶם (משלי יב, יא) . נראה לי בס"ד אם יש לאדם תגבורת תאוה לא ישבע לחם דאם יש לו מנה רוצה מאתים אבל אם יש לו מדת הסתפקות הרי זה ישבע לחם אמנם מדת הסתפקות קשה מאד כפי הטבע אצל האדם כפי טבעו ומזגו וצריך לכפות טבעו ודא עקא אבל אם הוא עבד לאחרים אדרבה מדת ההסתפקות היא אצלו טבעית יען דכל מה שקנה עבד קנה רבו ואם יש לו מנה למה ירצה מאתים הלא לא שלו הממון! וידוע כי טוב עולם הזה מכונה בשם אדמה וזהו שאמר אִם עוֹשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ כְּעֶבֶד לָאֲדָמָה רצונו לומר יש לו מדת הסתפקות המצויה בעבד טבעית, לאדמה, הוא טוב עולם הזה הרי זה יִשְׂבַּע לֶחֶם . ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בדרוש השמיטה כי עבודת הקרקע וכל מלאכות שעושה האדם בעולם הזה הוצרכו לאדם כדי לברר על ידם ניצוצי קדושה וזהו שאמר אִם עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּעֶבֶד לָאֲדָמָה , פירוש שנותן כוחו בשביל תיקון האדמה לברר ממנה הרי זה יִשְׂבַּע לֶחֶם הם ניצוצות הבירור שנקראים בשם 'לֶחֶם'. או יובן בס"ד הכונה שאינו עוסק אלא רק במלאכה אחת שאינו מדלג ממלאכה למלאכה וכמו שאמר החכם 'לֹא נִצְּחַנִי אֶלָּא בַּעַל מְלָאכָה אַחַת' וזהו שאמר עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּעֶבֶד רצונו לומר אינו עוסק אלא במלאכה אחת כמו העבד שאין לו אלא אדון אחד לעבוד אותו כן הוא אין לו אלא מלאכה אחת הרי זה יִשְׂבַּע לֶחֶם . ובאופן אחר נראה לי בס"ד הכונה אם האדם יש לו שדה לא יחשוב שהיא שלו ועוסק בה אלא חושב שהיא של הקדוש ברוך הוא והוא עוסק בה כעבד שעוסק בשדה אדונו הנה זה יִשְׂבַּע לֶחֶם שישלח לו הקדוש ברוך הוא ברכה במעשיו וירויח מאותה שדה כיון שהוא חושב שאותה שדה היא של הקדוש ברוך הוא אבל אם חשב שהשדה שלו והוא עוסק בשלו לֹא יִשְׂבַּע לֶחֶם דאז אין שדהו ראויה לברכה הנמשכת מן שלשה הויו־ת של חב"ד [חכמה בינה דעת] שעולים מספר לֶחֶם [26×3=78] .