בן יהוידע על סנהדרין מז

קִבְרֵיהּ דְּרַב, הֲווּ שַׁקְלֵי מִינֵיהּ עַפְרָא לְאִישְׁתָּא בַּת יוֹמָא (תהלים עט, ב) . נראה לי בס"ד הטעם שזכה לרפאות חולי האדם בעפרו, כי בספר יוחסין הביא עשרה מיני חסידות שהיה נוהג בהם רב ובכללם דאחר שאכל כל מטעמים שבעולם היה אוכל עפר לקיים מה שנאמר וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי (איכה ג, טז) וכתב הרב סדר הדורות דנראה שהיה עושה כן תמיד בכל ימות השנה אחר כל אכילתו ולא בערב תשעה באב בלבד. וידוע מה שאמר רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל הדומם הוא עפר ואינו נאכל ועם כל זה לפעמים אוכל אדם פרי או ירק שיש בו מעט עפר ובזה נברר מן הדומם עד כאן. ובזה למדנו טעם נכון שזכה רב להפריד החולי מגוף האדם בעפרו והיינו בזכות אותה חסידות שהיה אוכל עפר כדי להסיר ולהפריד על ידי כונתו הסיגים וכוחות הרע הדבוקים בנצוצי קדושה שבעפר ההוא יזכה להפריד החולי מגוף האדם. ובזה יובן הטעם שהיה קברו ארוך שמונה־עשרה אמה וכמו שכתב סדר הדורות בשם גא"י שנרמז בקברו מספר 'חי' לרמוז שעפר קברו בו חי האדם. ובאופן אחר נראה לי בס"ד שזכה לכך מדה כנגד מדה כי ידוע שהוא היה עניו ונח מאד וכמו שאמרו בסוף יומא (יומא פז.) בענין אותו טבח דהיה לו מילתא בהדיה עיין שם. וידוע דמי שהוא נח ועניו חושב עצמו כעפר וכמו שאומרים 'וְנַפְשִׁי כְּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה' וידוע כי התלמיד חכם מצדו ראוי להיות 'אֵשׁ' כמו שאמרו האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא מרתחא ליה (תענית ד.) ואם כן כיון דמן הדין היה להיות כאש תקיף וחזק ובאמת הוא היה נח ועניו כעפר לכך זכה שיהיה עפר קברו דוחה ומסיר הקדחת בת יומא שהיא אש.