בן יהוידע על סנהדרין מב.

הָא לְמֶהֱוֵי כִּי יַתִּירָא, הָא לְמֶהֱוֵי כִּי נַפְיָא. פירש הרמ"ה ז"ל הירח בתחילתו קודם שבעה הוא כקשת בלי יתד ונקרא פגום בדבר שאינו מלא מכל רוח שאויר נכנס לתוך חללו כזה שהוא דוגמת קשת בלי יתד אבל אחר שבעה נתמלא חללו שהוא כחצי עיגול מלא שאין הרקיע נראה בתוכו ואז הוא דומה לקשת ביתד כזה ומאן דאמר 'כִּי נַפְיָא' כלומר עגול שלם כזה [הציור חסר] ואינו חצי עיגול עד כאן דבריו. נמצא למאן דאמר 'עַד שִׁבְעָה' הוא חצי עיגול שהוא דוגמת כ"ף כפופה ולמאן דאמר 'עַד שִׁיתְסַר' הוא עיגול שלם דוגמת אות סמ"ך שהוא עגול שלם וסימניך כִּי יָד עַל כֵּס יָ־הּ (שמות יז, טז) . ונראה לי דוגמת חצי עיגול יש בו רמז לומר מה שעתה נראה מיעוט וחסרון בלבנה הוא בשביל דאין השם שלם דהחסרון הוא החצי ולעתיד כאשר ישתלם השם לא יהיה חסרון ומיעוט בלבנה ודוגמת עיגול שלם יש בו רמז לגלגל החוזר בעולם לומר דאף על פי שעתה הלבנה עניה וחסירה ולית לה מגרמא כלום ומקבלת אורה מהשמש שנחשב בעלה דירח מכל מקום גלגל הוא החוזר בעולם שעתידה היא להתעלות ולהיות אשת חיל עטרת בעלה.

אָמַר לֵיהּ: אַטּוּ כִּי חָסֵר, מִי מְבָרְכִינָן 'דַּיָּן הָאֱמֶת'. קשא הוה ליה מעתה להשיב לו 'כֵּיוָן דְּהַיְנוּ אוֹרְחֵיהּ לָא מְבָרְכִינָן' ולמה המתין עד שחזר ואמר 'וְלִיבְרְכִינְהוּ לְתַרְוַיְהוּ'? ונראה לי בס"ד מה שאמר אַטּוּ כִּי חָסֵר וכו' אין כונתו לתרץ ולהשיב על שאלתו אלא כונתו להקשות על דבריו לומר לו למה שאלת וְלִיבְרִיךְ 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב', ולא שאלת לִיבְרִיךְ 'דַּיָּן הָאֱמֶת' כד חסר? ואם אתה מצאת טעם לשאלה זו דאין מברכין 'דַּיָּן הָאֱמֶת' כד חסר ממילא היה נגלה לך טעם למה דאין מברכין 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב' והכי קאמר לו אטו כי חסר מברכין 'דַּיָּן הָאֱמֶת' ולמה לא שאלת על זה? והשיב לו אין הכי נמי אני שואל אתרווייהו ואז השיב לו תשובה דשווייא לתרי שאלות אלו והיינו כיון דזה אורחיה לא מברכין לא במלוי ולא בחסר.

כָּל הַמְבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ, כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה (שמות יב, ב) . נראה לי בס"ד בזמנו היינו אחר שיעברו שבעה ימים שלמים מעת לעת אחר המולד והטעם כי הלבנה רומזת למלכות ועילוי הגדול של המלכות הוא שתהיה בסוד שני מלכים בכתר אחד, וזאת המדרגה קורא אותה רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים 'מדרגה שביעית' ומפורש שם שעדיין לא הגיעה למדרגה השביעית מבריאת העולם ועד עתה ואפילו בזמן בית ראשון שאם היתה מגעת למדרגה זו לא היה שום אומה ולשון שולטים בישראל. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ (במדבר כד, ז) אֲגַג [7] גימטריא שבעה רמז למדרגה השביעית שֶׁתִּתְרוֹמֵם מַלְכּוֹ היא המלכות מִן אֲגַג שהיא מדרגה השביעית אז אותו זמן תִּנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ שתהיה בתכלית הנשיאות והמעלה. ולכן ברכת הלבנה הרומזת על המלכות שתתעלה לעתיד מברכים אותה אחר שבעה שלמים להורות שתגיע לעתיד למדרגה השביעית וזהו שאמר כָּל הַמְבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ , שהוא אחר שיעברו שבעה שלמים שרומזים למדרגה השביעית, כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה , 'פני' לשון חשיבות פירוש כאלו מקבל חשיבות ועילוי השכינה שהוא זמן הגעתה למדרגה השביעית. גם אמר ' כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה ' כי השכינה היא סוד שם אדנ־י ולפני אותיות שם אדנ־י יש 'בסכה' [87] שהם מספר לבנה [87] המורה על עילוי שלה. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת (תהלים לא, כא) דאותיות 'בְּסֻכָּה' הם לפני אותיות שם 'אדנ־י' ודו"ק.

אָמַר אַבַּיֵי: הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד (שמות יב, ב) . הקשה הרב בעל 'פתח עינים' אמאי קבע אביי דבריו על תנא דבי רבי ישמעאל ולא על ממרת רבי יוחנן דמייתי לה הש"ס ברישא? עיין שם. ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו הרב שלום שרעבי ז"ל בסוד ברכת הלבנה שצריך לכוין תחילה לעשות זווג באו"א [אבא ואימא] שהם חו"ב [חכמה ובינה] ואחר כך לעשות זווג בזו"ן [זעיר ונוקבא] שהם תפארת ומלכות עיין שם. גם ידוע מה שאמר בשער הכונות בתפלת השחר צריך לומר שני פסוקים של הֳ' מֶלֶךְ הֳ' מָלַךְ הֳ' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד. וְהָיָה הֳ' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה הֳ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד (זכריה יד, ט) מעומד, מפני שבכל תיקון דא"א [אריך אנפין] או דאו"א [דאבא ואימא] צריך לאומרם מעומד. והנה רבי יוחנן אמר ' כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה ' רמז בזה על תיקון השני התחתון הנעשה במלכות שהיא רחל הנקראת שכינה לכן לא אמר אביי 'הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד' כי בתיקון הנעשה שם אין צריך לעמוד. אך תנא דבי רבי ישמעאל דאמר 'לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם' שרמז על תיקון העליון הנעשה בחו"ב [חכמה ובינה] שבחינה זו נקראת אבינו שבשמים לכך אמר אביי ' הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד ' כי בתיקון הנעשה באו"א [אבא ואימא] צריך לעמוד. ונראה דרמז בתיבת הִלְכָּךְ על זה כי אותיות 'כָּךְ' רומזים לשני תיקונים של חו"ב [חכמה ובינה] ושל תפארת ומלכות שהם תיקון עליון ותיקון תחתון כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הכונות דף מ"ח ע"ג) בסוד מאמר 'כך עלה במחשבה' דהיינו זווג תחתון הוא כ"ף כפופה וזווג עליון כ"ף פשוטה עיין שם. ולכן אמר כאן ' הִלְכָּךְ ' אותיות 'לָהּ כָּךְ' רצונו לומר לברכת הלבנה יש שני זווגים שהם סוד כך ולכן ' נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד ' בשביל זווג העליון שהוא כף פשוטה.

וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ (שמות יב, ב) . נראה לי בס"ד על פי מה שפירש הגאון מהר"א [רבי אליהו] מווילנא ז"ל בנוסח תפלת מוסף שאומרים 'גַּלֵּה כְּבוד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ מְהֵרָה' והוא דאיתא בגמרא דחגיגה (חגיגה יג:) בחרבן בית המקדש אמעוט כנפי החיות ואמר רבי חננאל אמר רב דאמעוט אותם שתי כנפים האמצעים שאומרות בהם שירה וכתב הגאון ז"ל דפסוק 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד' הוא ששה תיבות וכתוב על כל כנף תיבה אחת וכיון דאמעוט אותם האמצעים שאומרות בהם שירה נמצא אמעוט אותם שכתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ' ולכן מתפללים 'גַּלֵּה כְּבוד מַלְכוּתְךָ' הם שנים האמצעים שכתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ' שיתגלו ויחזרו לומר שירה ויהיו שש כנפים שלמים עד כאן דבריו. ובזה פרשתי בס"ד כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ (תהלים קמה, יא) רצונו לומר בזמן אשר שתי כנפים שכתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ' יאמרו שירה שיתגלו ויחזרו לומר שירה אז אותו זמן 'גְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ' כי בזמן החרבן אין ניכר גבורתו יתברך כי יש אומרים איה גבורותיו (יומא סט:) אבל בזמן הגאולה גבורתך ידברו שיתקיים כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת (מיכה ז, טו) ובזה מובן כאן מה שאומרים בברכת הלבנה על זמן העתיד לבוא וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ רצונו לומר בעבור גילוי כנפים האמצעים שכתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ'.

בְּמִי אַתָּה מוֹצֵא מִלְחַמְתָּה שֶׁל תּוֹרָה? בְּמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ חֲבִילוֹת שֶׁל מִשְׁנָה . קשא משנה היכא רמיזא כאן? ונראה לי בס"ד הַמִּשְׁנֶה [400] עולה מספר ת' ותיבת תַּחְבּוּלוֹת (משלי כד, ו) תחלקנה לשתים וקרי בה ת' חֲבִילוֹת, כלומר בהמשנה שיש לך בה חבילות, בם תעשה מלחמה. ונקיט לשון חֲבִילוֹת דידוע אין חבילה פחות משלשה (עבודה זרה יד.) ואם כן המשנה שהיא ששה סדרים הנה היא שתי חבילות דכל חבילה אין פחותה משלשה ולהכי אמר 'חֲבִילוֹת' תרתי דמעוט רבים שנים. ועוד נראה לי דנקיט לשון חבילה לרמוז העושה חבלות בנשמתו מתקן אותם בחבילות של משנה כי מִשְׁנָה אותיות נְשָׁמָה שיש בה תיקון לנשמה של אדם.

קָרִי רַב יוֹסֵף אַנַפְשֵׁיהּ: "וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר" (משלי יד, ד) . נראה לי בס"ד כח הזכירה ישתלשל מן שמות הוי־ה והשכחה באה מן הקטנות שהיא בשמות אלקים וידוע בכל ספירה יש שם הוי־ה ולכן אם ישתלשל כח הזכירה משמות הוי־ה של כל עשר ספירות יהיה חזק מאד ונודע כי הספירות אחר התיקון נעשו קוין בדרך השלוש כזה כח"ב [ כ תר ח כמה ב ינה] חג"ת [ ח סד ג בורה ת פארת] נה"י [ נ צח ה וד י סוד] וראשי תיבות שלהם תק"ו כמנין שׁוֹר [506] שהוא לשון שורה דעתה עומדים בסוד שורה דאמרו רבותינו ז"ל (יומא פז.) אין שורה פחותה משלש, וכן המה עומדים שלש שלש ולכן רב יוסף שהיה לו כח זכירה חזק מאד שהוא מכל הספירות שהם כח"ב חג"ת נה"י שמספרם 'שׁוֹר' קָרִי אַנַפְשֵׁיהּ 'וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר'. וארחיב הדברים עוד יותר כי התורה נקראת תבואה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות י.) על פסוק וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה (קהלת ה, ט) ופרשנו הָמוֹן [101] גימטריא ק"א ששונה פרקו מאה ואחד (חגיגה ט:) זה לו תבואה התורה שלא תשתכח ממנו. והנה אותיות הַמִּשְׁנֶה [400] עולים ת' ותחלק תיבת תְּבוּאוֹת לשנים וקרי בה ת' בָּאוֹת, כלומר וְרָב ת ' בָּאוֹת בקרב לבי בְּכֹחַ שׁוֹר השפעת כח הזכירה מהויו־ת של הספירות שהם מספר 'שׁוֹר'. ובזה יובן בס"ד הטעם דהעניו נשפע לו כח זכירה מפני דהעניו חושב עצמו רך וקטן כתולע וכמו שאמר דוד המלך ע"ה וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ (תהלים כב, ז) ולכן בזכות ענוה זו שרואה עצמו כ'תּוֹלָע' [506] שהוא מספר תק"ו נשפע כח זכירה מן הויו־ת של כח"ב חג"ת נה"י שמספרם תק"ו מדה כנגד מדה.

"וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכָר"; הָעוֹסְקִין בְּרָזוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַל יִשְׁתַּכְּרוּ (משלי לא, ד) . הא דקרי לדיני נפשות ' רָזוֹ שֶׁל עוֹלָם ' כי הנפש נסתרת ונעלמת בתוך הגוף שהוא עולם קטן מה שאין כן הממון הוא גלוי חוץ לגוף. ועוד נראה לי בס"ד שיש בדיני נפשות ' רָזֵי עוֹלָם ' כי לפעמים נהרגים צדיקים בעדות שקר וכמו אותו חסיד בזמן דוד המלך ע"ה שהעידו עליו עדות שקר שבעל כלבתא ונהרג, ובן בנו של שמעון בן שטח שנהרג בעדות שקר וכיוצא בזה יזדמן הרבה. והדבר יפלא איך מן השמים לא עזרו את הצדיק שיכשלו עדי שקר בדרישה וחקירה או בהזמה וינצל הצדיק מן המיתה? אך הענין הוא דיש לאותו צדיק חיוב מיתה מצד גלגול הקודם ולכן לא הצילו אותו מן השמים עתה ולזה אמר וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט (משלי יג, כג) כלומר בלא משפט של עתה אבל הוא נספה במשפט גלגול הקודם ונמצא בדיני נפשות יש רזי עולם דאינם גלויים אלא לו יתברך ולעיני הבריות הם תמוהים.