בן יהוידע על סנהדרין יב.

וְהָא שָׁלְחוּ לֵיהּ לְרָבָא: זוּג בָּא מֵרֶקֶת, וּתְפָשׂוֹ נֶשֶׁר, וּבְיָדָם דְּבָרִים הַנַּעֲשֶׂה בְּלוּז, וּמַאי נִיהוּ. נראה לי בס"ד הם רצו להודיע לרבא שהיה ראש ישיבה בבבל על אותה שנה שנתעברה ונתפחדו לכתוב לו בפירוש מפני הגזרה שגזרו העכו"ם עליהם שלא לעבר שנים ואף על פי שהגידו לו ענין עיבור השנה ברמז עם כל זה נתחכמו לכתוב לו באותו מכתב ידיעה בדבר שאינו צריך רבא לידיעה זו ורק הם כתבו אותה ידיעה בתחילת המכתב כדי להעלים הדברים שמדברים בענין עיבור השנה בהעלם יותר בהיות תחילת המכתב הוא בדבר אחר וסיפור זה שכתבו בראשונה על נס שנעשה לחכמים באותה שנה בארץ ישראל ששם היו בארץ ישראל תחת ממשלת שהם רומא עשו אבי אדום. וקרו ליה בשם נֶּשֶׁר משום דכתיב בעשו אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם הֳ' (עובדיה א, ד) ופרשתי הטעם כי יעקב אבינו ע"ה שלח מנחה לעשו תק"ן בהמות (בראשית לב, יד) כמנין נֶּשֶׁר [550] ושלחם זכרים ונקבות מכל מין עשויים כסדר נכון כראוי להם בעבור הולדות וכתבו המפרשים ז"ל הטעם כי לעתיד נעשה עמהם חשבון להחזיר לנו המנחה לפי חשבון כמה ולדות יהיה מהם וחושבין פירות ופירי פירות מזמן משלוח המנחה עד זמן ביאת המשיח בב"א [במהרה בימינו אמן] ולכן אמר לו אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר במה שלקחת מנחה שמספרו נֶּשֶׁר ויהיה לך גבהות לב בזה הנה מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם הֳ ' שעתיד אתה לשלם ולדות וולדי ולדות לחשבון משך כל השנים הרבות אשר יהיו מזמן קבלת המנחה עד זמן הפרעון שהוא זמן ביאת המשיח. ולכן מה שאמר ותפסו נֶּשֶׁר קאי על אדום ולא על פרס וכמו שפירש רש"י ז"ל כי בארץ ישראל לא היו תחת ממשלת פרס אלא תחת ממשלת אדום ורק בבבל היו תחת ממשלת מלכות פרס. וזה פתרון דברי המכתב שלהם שכתבו בתחילתו זוּג בָּא מֵרֶקֶת פירוש שני חכמים באו מעיר טבריא לילך למקום אחר בארץ ישראל וּתְפָשׂוֹ נֶשֶׁר חיל של אדום תפסו לזה הזוג לשלול אותו וְהָיָה בְּיַד הַזּוּג הַזֶּה דָּבָר הַנַּעֲשֶׂה בְּלוּז וּמַאי נִיהוּ ? תְּכֵלֶת , כי באותו זמן היה הצבע של התכלת נקלט לשבח באויר של לוז יותר ממקום אחר ולכן היתה סחורה של התכלת שבידם יקרה מאד ואם היו יכולים לשלול אותם היו מפסידים הרבה. ויתכן שהיה באותו זמן גזרה ממלכי רומא שלא יצבעו תכלת לציצית ואם שוללים אותם היו נכנסים בסכנה שהיו עושים עליהם עלילה שעברו על גזרת המלכות אך בִּזְכוּת הָרַחֲמִים הם תפילות ישראל שהם שמונה עשרה וּבִזְכוּתָם הוא זכות התורה שהיה בידם יָצְאוּ בְּשָׁלוֹם שנעשה להם נס וניצולו ולא לקחו מה שהיה בידם ולא ידעו מה היה בידם ונשלם מעשה הנס הזה שספרו להם בתחילת המכתב. ואחר הדברים האלה הודיעו להם במכתב ההוא ענין עיבור השנה ברמז מפני שהיתה גזירה עליהם ממלכי רומא שלא יעברו שנים וכתבו וַעֲמוּסֵי יְרֵכֵי נַחְשׁוֹן הוא הנשיא שבארץ ישראל וייחסו אותו על נחשון ולא על יהודה ראש השבט מפני שהנשיאות התחילה מנחשון גם לרמוז כמו שנחשון מסר עצמו על כבוד שמו יתברך שקפץ לים תחילה כן הנשיא מוסר עצמו בשביל מצוה הפך הגזרה של מלכי רומא ורצה לעבר שנה ולא עלתה בידו מפני שהרגישה המלכות בזה ונתפרדה חבילה. ולזה אמר בִּקְּשׁוּ לִקְבֹּעַ נָצִיב אֶחָד ולא הניחם אדומי הלז נָצִיב 'נץ י"ב' פירוש חודש י"ב הוא אדר שני שהוא עבור של י"ב חודש וקראו 'נץ' כי הוא מבשר טובות של נסי ישראל כמו נץ זה שטבעו לבשר טוב והוא הנקרא מטג'י וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל שהוא מוכן לבשר טוב. וְלֹא הִנִּיחָן אֲדוֹמִי הַלָּז הוא מושל אדום ולגרסת פרסי הלז היינו שקראו אותו בשם פרסי כדי שלא ירגישו נכרים אם יפול הכתב לידם שהם מדברים על אדום אֲבָל בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת הם החכמים נֶאֶסְפוּ במקום ועד לעבר השנה ועשו הועד הזה בַּחֹדֶשׁ שֶׁנִּפְטַר בּוֹ אַהֲרֹן הַכֹּהֵן ע"ה שהוא חדש אב אשר בו דרכן של ישראל להתאבל על בית המקדש ולא יאכלו בשר ולא יעשו סעודות ולכן בחודש זה לא ישימו לב אנשי המלכות לחקור ולדרוש עליהם אם עושין ועד לעבר השנה יען כי הם יודעים שדרכם לעשות סעודה גדולה בעיבור השנה ומרבין בשמחה ואומרים בודאי לא יעשו בחודש הזה ואין בודקין אחריהם בענין ולכך הם הכריחו הדבר לעשותו בחודש הזה שלא ירגישו בו.