בן יהוידע על ראש השנה לה.

לְעוֹלָם יַסְדִּיר אָדָם תְּפִלָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. נראה לי בס"ד מה שאמר יַסְדִּיר הכוונה שיעשה כפי סדר העולמות לומר הקרבנות תחלה שהם בעשייה ואחריהם הזמירות שהם ביצירה שבזה יעלה מעשיה ליצירה ואחריהם היוצר שהוא בבריאה שיעלה מיצירה לבריאה ואחר היוצר תפלת העמידה שהיא באצילות שיעלה מבריאה לאצילות ולכן המקובלים מדקדקים בכך אפילו אם איחרו לבא לבית הכנסת ואם יעשו כסדר הזה לא יוכלו להתפלל תפילת העמידה עם הציבור עם כל זה קפדי להתפלל בסדר הזה, ולזה אמר לְעוֹלָם יַסְדִּיר אָדָם תְּפִלָּתוֹ דהיינו בקרבנות וזמירות ויוצר וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל תפלת העמידה. ואמר 'לְעוֹלָם' רוצה לומר אם איחר ולא יוכל להתפלל תפילת העמידה עם הציבור ביחד."

לֹא פָּטַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶלָּא עַם שֶׁבַּשָּׂדוֹת ; מַאי טַעֲמָא? מִשּׁוּם דְּאַנִּסֵּי בִּמְלָאכָה הנה בזה נראה לי בס"ד לפרש טעם נכון לתפילת הכהנים שתקנו להם לומר אחר ברכת כהנים רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עָשִׂינוּ מַה שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּמוֹ שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ וכו'. וצריך להבין למה מזכירים הבטחה של פסוק זה דוקא והלא יש בפסוקים כמה הבטחות בברכות ישראל? ונראה לי בס"ד בהקדים מה שאמר הגאון מהרש"ק [שלמה קלוגער] ז"ל בפתיחתו לספר טוב טעם ודעת בענין מי שנאנס ולא מל מחמת שמתו אחיו מחמת מילה אי חשיב זה כאלו נימול או לאו? וכתב שזה תלוי בפלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש בירושלמי הובא בפוסקים ובש"ך חושן משפט סימן כ"א דריש לקיש סבירא ליה אונסא כמאן דעביד ורבי יוחנן סבירא ליה אונסא כמאן דלא עביד והובא בהר"ן פרק ג' דקדושין, ואנן קיימא לן כרבי יוחנן דאונסא כמאן דלא עביד ואם כן זה אינו חשוב כנימול, אך זה דייקא בדיני אדם דקיימא לן אונסא כמאן דלא עביד אבל בדיני שמים הוי אונסא כמאן דעביד דהרי אמרו רז"ל (קידושין מ.) 'חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה' ומוכח מכאן דבדיני שמים אונסא כמאן דעביד וחשיב זה כנימול עד כאן דבריו יעוין שם. והנה השתא קשה הכא אמאי עם שבשדות הם בכלל הברכה מטעם דאניסי דנחשב להם כאלו באו ונתברכו מפי הכהנים והא קיימא לן כמאן דאמר אונסא כמאן דלא עביד ואם כן לא תועיל להם ברכת כהנים? אך התירוץ על זה פשוט כי כאן אינו ענין נוגע לדיני אדם אלא ענין דיני שמים שאומרים שהשי"ת הוא יברך את ישראל בברכות אלו כמו שנאמר 'יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם' ובדיני שמים אונסא כמאן דעביד, ולכן עם שבשדות כיון דהם אנוסים נכנסו בכלל הברכה. והשתא בזה מובן ענין הבקשה של הכהנים שאומרים אחר הברכה פסוק (דברים כו, טו) 'הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל' שרוצים בזה לזכות גם לעם שבשדות שהם אנוסים שתגיע ברכתם להם גם כן משום דאף על גב דבדיני אדם אונסא כמאן דלא עביד הנה בדיני שמים אונסא כמאן דעביד ועל ידי כך זוכין גם הם בברכה, ולזה אמר 'הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם' דשם אונסא כמאן דעביד, ועל ידי כך 'וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל' אֶת לרבות עם שבשדות, שגם הם יתברכו לְחַיִּים .