בן יהוידע על ראש השנה כה.

מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב וכו'.. הנה על אשר קבלם רבן גמליאל דברו חכמי האומות דברי לעג בספריהם דור אחר דור באומרם חכמי ישראל אין בהם תבונה ח"ו שיאמינו בדברי שקר דברים שאי אפשר להיות במציאות, אך בספר 'אמונת חכמים' דף ח' כתב שתוכן אחד גדול בחכמי התוכנים שבאומות העיד שבעיר סיביליאה בספרד בשנת השי"ג נראית הלבנה ביום המולד ואורה היה אחד ממאה ותשעה חלקים מרוחב הלבנה, ומחמת כן עיינו גדולי חכמי התוכנים והעלו בודאי שאפשר שתראה הישנה שחרית והחדשה ערבית וכן העלו חכמי תוכנים גדולים בספרם ובעיר בולונייא"ה נמצאו שני חכמי אומות העולם בקיאים בחכמת התכוונה הרבה וחברו בה ספרים והרב המחבר ז"ל כתב להם שיגידו דעתם אם אפשר להיות הדבר הזה בירושלים וכל אחד מהם השיב לו שבודאי אפשר שתראה כן גם בירושלים והתוכן השני עשה פסק ארוך והביא ראיות על זה, וכתב הרב המחבר ז"ל אז אמרתי על עצמי בָּרוּךְ פּוֹקֵחַ עִוְרִים! וּבָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁהֳ' אֱלֹקָיו! עד כאן לשונו עיין שם. ועתה בא וראה איך צדקו דברי רבותינו ז"ל וצדקה הקבלה שקבל רבן גמליאל מאבותיו ד'פְּעָמִים שֶׁבָּא בַּאֲרֻכָּה וּפְעָמִים שֶׁבָּא בִּקְצָרָה' ונתגלה האמת מאליו אחרי כמה מאות שנים.

הֵיאַךְ מְעִידִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ. הדקדוק ידוע דהוה ליה למימר 'כְּרֵסָהּ מְלֵאָה' או 'גְּבוֹהָה' ומאי 'בֵּין שִׁנֶּיהָ'? ורבינו האר"י ז"ל פירש דבר זה על פי הסוד כנזכר בשער מאמרי רבותינו ז"ל יעוין שם. ונראה לי בס"ד על פי הפשט דידוע שהאשה קודם שתלד יבא לה חבלים וכשיבא לה חבל קשה תסמוך ידה על כותל או על כסא ותרכין ראשה עד שיגיע פיה אצל כריסה, וכתב הרמב"ם ז"ל לכך נקראים (הושע יג, יג) 'חֶבְלֵי יוֹלֵדָה' כי היה דרכם מזמן קדמון לקשור חבלים מכאן ומכאן כדי שתסמוך עצמה עליהם ותרכין ראשה יעוין שם, ולכך אמר 'כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ'. ואם תאמר הוה ליה למימר 'כְּרֵסָהּ בְּפִיהָ'? נראה אמר 'בֵּין שִׁנֶּיהָ' מפני כי מחמת הקושי שיהיה לה בעת שתרכין ראשה עד כריסה תחרוק שיניה ותדבקם זה בזה וכל זה הקושי הגדול יהיה סמוך ללידתה ממש. או יובן אמר 'כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ' רוצה לומר הולד אשר בכריסה עודנו לא נולד שהוא עודנו מתפרנס מבין שיניה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (נדה ל:) הולד בבטן אמו אוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה.

גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבוֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבְמָעוֹתֶיךָ בַּיּוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנְךָ. יש להקשות הוה ליה לגזור עליו שיאכל וישתה ביום הכיפורים שחל בחשבונו ודי בזה? ונראה לי שרצה לעשות חילול מפורסם לעיני הכל ואכילה ושתיה לא ידעי בה רבים. אך קשה דהא יום הכיפורים שחל בחשבון רבי יהושע הוא למחרתו של יום הכיפורים דחל בחשבון רבן גמליאל ואם יש שנטו אחר דברי רבי יהושע וחשבו ליום הכיפורים של רבן גמליאל חול וחיללוהו מה יועיל פרסום זה שעושה רבי יהושע ביום השני שהוא יום הכיפורים לפי חשבונו? ונראה לי דודאי רבי יהושע לא פרסם דבריו הראשונים לערער על קביעות רבן גמליאל והוא בעצמו היתה כונתו להתענות ביום הכיפורים של רבן גמליאל ולשמור אותו בקדושה אלא כי מחמת ערעור שהיה לו בזה רצה לעשות שני ימים שיצום גם ביום השני וישמור אותו בקדושה. אמנם רבן גמליאל חש פן אחרי זה יתפרסם הדבר שרבי יהושע ערער על קביעות שלו ועשה שני ימים כיפורים מחמת זה ונמצא יהיה קל בעיני העולם הקביעות שיקבע רבן גמליאל, לכן גזר עליו שיחלל כיפור שעלה בחשבונו ויעשה החילול בפרסום כדי שלא יבא מכאן ולהבא שום אדם לערער על קביעות הנשיא ובית דינו. והא דאמר לו 'בְּמַקֶּלְךָ וּבְמָעוֹתֶיךָ' ולא סגי בחד מינייהו, היינו כי במקל לחוד ליכא פרסום מפני דרבי יהושע זקן ודרכו לשאת מקל בכל יום ולא הוי משוי ואם יטול כיס המעות בלבד לא יתפרסם הדבר דכיס המעות דרכו להיות מונח בחיקו, אך אמר לו בְּמַקֶּלְךָ וּבְמָעוֹתֶיךָ רוצה לומר שתאחוז בשניהם ביחד דהיינו שיתלה הכיס בראש המקל וישאם ביחד דהוי חלול מפורסם. ודרך צחות פרשתי מה שאמר לו 'בְּמָעוֹתֶיךָ' כי המטבעות של כסף וזהב יש להם תקנה שיטלם בשבת וכיפור על ידי שיתלם בבגדו לנוי מבעוד יום אך של נחושת אין תולין לנוי ומעות הנמצאים אצל רבי יהושע של נחושת הם שהיה עני ואין לו כסף וזהב ולכן אמר לו במעותיך דייקא שהם של נחשת כדי שלא יעשה להם תקנה בשביל טלטול בהיתר.

פְּעָמִים שֶׁבָּא בַּאֲרֻכָּה וּפְעָמִים שֶׁבָּא בִּקְצָרָה. נראה לי נשמות הצדיקים שנדמו לירח גם כן יש בהם ענין כיוצא פעמים בא לעולם הזה אחר הפטירה בארוכה פעמים בא בקצרה. או יובן פעמים לוקח הנר"ן [נפש, רוח, נשמה] בארוכה לפי אורך השנים פעמים בקצרה אחר שנולד תכף וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים, באותם ינוקי שהיו חכמים גדולים ועודם קטנים בשנים. או על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (שיר השירים רבה ו, ב) יגע רבי בון בכ"ח שנה מה שלא יגע תלמיד ותיק במאה שנים.

פְּלוֹנִי כְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וכו'. הא דנקיט תלת חלוקות כנגד שלשה דיינים.

'בְּדָן' זֶה שִׁמְשׁוֹן. יש לדקדק הוה ליה למימר 'מִדָּן' ולמה קראו 'בְּדָן'? ונראה לי בס"ד לרמוז שעליו נתנבא יעקב אבינו ע"ה לשון כפול שאמר (בראשית מט, טז) 'דָּן יָדִין עַמּוֹ' וזהו ב' דן. אמנם רבינו האר"י ז"ל פירש קראו 'בְּדָן' שהיה גלגול נדב בן אהרן הכהן ע"ה והיינו 'בְּדָן' בהפוך 'נָדָב'. ומה שאמר 'יִפְתָּח' כְּמַשְׁמָעוֹ קשה למאי הוצרך לפרש זה בדבריו? ונראה לי בשביל דנקיט ליפתח אחר שמשון ובאמת כפי סדר הדורות יפתח קודם שמשון, לכך חש התנא שמא יטעה אדם לחשוב זה יפתח שמדבר עליו כאן הוא יפתח אחר שהיה אחר שמשון ואין זה הנזכר בנביאים, לכך פירש בדבריו שזה הוא הנזכר בנביאים. ומה שהזכירו התנא אחר שמשון משום דנקיט כפי סדר הדורות של הצדיקים שנדמו אליהם ואהרן הוא קודם שמואל ומה שדימה שמשון לאהרן הכהן ע"ה בשביל שהיה נזיר.