בן יהוידע על ראש השנה יט.

בְּעֶשְׂרִין וּתְמַנְיָא בַּאֲדָר אָתָא בְּשׂוֹרְתָּא טַבְתָּא לִיהוּדָאֵי, דְּלָא יְעִידוּן מִן אוֹרַיְתָא. נראה לי בס"ד על יום זה נרמז בפסוקי השירה (שמות טו, ו) 'יְמִינְךָ הֳ' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ' דהתורה מתייחסת לימין דכתיב (דברים לג, ב) 'מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ' וכן הוא אומר (משלי לא, כו) 'וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ, שנעשה לה חוזק ואדירות ביום כֹּ"חַ לחודש ונרמז גם כן החודש בתיבת נֶאְדָּרִי דאמרו בגמרא (ביצה טו:) מאי אדר? דכתיב אַדִּיר בַּמָּרוֹם הֳ'.

שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה, וְשֶׁלֹּא יָמוּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם, וְשֶׁיְּחַלְּלוּ שַׁבָּת. נראה לי גזרו על שלשה אלה מפני כי שלשתם הם אות לישראל ואף על גב דגם תפילין נקראו אות לא גזרו בביטולם דאינם יכולים לידע אם קיימו גזרתם או לאו דאפשר שיניחו בביתם זמן מועט ובזה מקיימים המצוה אבל בעסק התורה גזרו על לימוד הרב עם תלמידים גדולים או קטנים. ונרמזו שלשה אלו שדרכם של אומות העולם לגזור בהם בתיבת 'שַׂמְתֶּם' שהוא ראשי תיבות למפרע מצות תורה מילה שבת ולזה נאמר (דברים יא, יח) 'וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם'.

הָלְכוּ וְנָטְלוּ עֵצָה מִמַּטְרוֹנִיתָא אַחַת, שֶׁכָּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי מְצוּיִין אֶצְלָהּ. אָמְרָה לָהֶם: בּוֹאוּ וְהַפְגִּינוּ בַּלַּיְלָה. יש להקשות למה נתנה להם עצה זו בלילה? ועיין הטעם במהרש"א ז"ל. ונראה לי בס"ד דהם יודעים מה שכתוב בתורה שהמלאך שהוא שר אדום נתאבק עם יעקב אבינו ע"ה בלילה שהוא זמן שליטתו ועם כל זה לא יכול לו דכתיב (בראשית לב, כה) 'וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ' שהמלאך נתמלא אבק מיעקב ולכן גם הם כשיזכרו זאת יחושו לעצמם פן לבסוף ינצחו אותם זרע יעקב. גם יעצה להם בלילה כי על ידי כך יזכרו כל הנסים ונפלאות שנעשו לישראל בלילה שנהפכה הרעה על אויביהם כי נס נצוח אברהם אבינו ע"ה במלחמה עם המלכים היה בלילה וכן נס של שרה אמנו ע"ה כשלקחה פרעה וגם אבימלך היה בלילה, וכן נס מכת בכורות שבה נגאלו ישראל היה בלילה, וכן נס ישראל במעשה סנחריב היה בלילה, וכן נס מפלת המן וגדולת מרדכי היה בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ, ועוד כמה נסים גדולים נעשו בלילה ששב הרע אל האויב ולכך יעצה להם שיפגינו בלילה כדי שיזכרו אויביהם זרע עשו אבי אדום הנסים שנעשו לישראל בלילה ויחושו לעצמם ויבטלו הגזרה. ובאופן אחר נראה לי בס"ד מה שנתנה להם עצה שיפגינו בלילה וגם צריך טעם למה יעצה אותם שיפגינו מרחוק ולא יעצתם שילכו אצל גדולי רומי לביתם ויתחננו להם ויבכו לפניהם, והיינו כי היו כָּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי מְצוּיִים אֶצְלָהּ שהיה דרכם לעשות וועד בביתה ששם נקבצים להתיעץ על ענינים שלהם והיא ידעה שבלילה פלונית יהיו נאספים אצלה ולכן אמרה להם שיפגינו באותה הלילה בשווקים קרוב לביתה באופן שכל גדולי רומי היושבים בביתה ישמעו קולם ואז יהיו מדברים בענין זה של היהודים והיא תפתח פיה לדבר לפני גדולי רומי עצה שיש בה טעם מספיק על ביטול הגזרות כאשר דבר רבי ראובן בן אצטרבולי, ואם היתה פותחת ענין זה מאיליה היו חושדים אותה שמדברת לטובת ישראל על ידי ששחדו אותה בשוחד דברים או שוחד ממון ועל ידי כך לא היו דבריה נשמעים, אך עתה באופן זה נפתח ענין זה ביניהם מאיליו ולכך דבריה עושים פירות כאשר תתן טעם מספיק לבטול הגזרות, וכן היה דאפשר גם היא אמרה טעמים שאמר רבי ראובן ומאחר שיודעים שהיא מצדם ואומרת דברי טעם נשמעו דבריה ונעשה תועלת לבטל הגזירות.

אָמְרוּ: אִי־שָׁמַיִם. הא דזכרו בפיהם שָׁמַיִם דידוע דהשמים הם 'אֵשׁ וּמַיִם' שטרפן הקב"ה זה בזה ועשה מהם 'שָׁמַיִם' נמצא אפילו דהאש והמים המה נגדיים עשו שלום ביניהם, ולכן כוונתם לומר דאף על פי דעשו ויעקב נגדיים ראוי שיעשו שלום ביניהם. ומה שאמר לֹא אֲחֵיכֶם אֲנַחְנוּ? לאוזן השומעין אומרים כן בלשון תימה אך בלבבם בקושטא קאמרי לֹא אֲחֵיכֶם אֲנַחְנוּ וְלֹא בְּנֵי אָב אֶחָד אֲנַחְנוּ! דכתיב (בראשית כא, יב) 'כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע' בְיִצְחָק וְלֹא כָּל יִצְחָק (נדרים לא.) . והא דהאריכו בדברים אלו אף על גב דהיה די לומר 'לֹא אֲחֵיכֶם אֲנַחְנוּ' והכל נכלל בדבר אחד, נראה לי כוונו לדבר טענות ניצחות לכבות אש קנאתם דאחר שאמרו לֹא אֲחֵיכֶם אֲנַחְנוּ הנה יש לטעון ולומר דהן אמת יעקב ועשו אחים היו אך אחר שעשה יעקב מרמה בלקיחת הברכות הופר ברית אחוה וראוי לשנאו לכך אמרו לֹא בְּנֵי אָב אֶחָד אֲנַחְנוּ? דראוי לוותר לו בשביל כבוד אביו אשר גם אחר שעשה המרמה אהב אותו וכיון דעשו היה מכבד את אביו איה כבודו של אותו זקן? ועוד לֹא בְּנֵי אֵם אַחַת אֲנַחְנוּ? והלא היא אשר הכריחה את יעקב בכך ומה פשע? ואין ראוי לשנאו בשביל דבר שעשתה אמו והכריחתו לזאת!