בן יהוידע על פסחים סח.

מַאי דִּכְתִיב: (ישעיה ה, יז) "וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם". נראה לי בס"ד דריש 'כְבָשִׂים' על ישראל משום דכתיב (ירמיה נ, יז) 'שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל' וידוע שישראל הם בסוד החסדים דרמוזים בכבשים ואומות העולם בגבורות שרמוזים בעזים וכמו שאמרו במאמר הגמרא (שבת עז:) 'מאי טעמא עזי מסגן ברישא והדר אמרי אמר לו כברייתו של עולם דאחר חשוכא אתי נהורא' ולכן כתיב (בראשית כה, כו) 'וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו'.

עֲתִידִים הַצַּדִּיקִים שֶׁיְּחַיּוּ מֵּתִים. נראה לי בס"ד מה שיהיה להם מעלה זו לעתיד מפני דעתה על ידי מעשיהם הטובים מחיים ניצוצי הקדושה בבירור שעושים להם מן הקליפה וכן מבררים ניצוצי נשמות המגולגלים בדצח"ם [דומם, צומח, חי, מדבר] ומחיים אותם ולכן בזכות זה יזכו להחיות גופים המתים. ובזה יובן בס"ד הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ (דברי הימים א' טז, לה) שאנחנו מהללים אותך שאתה מחיה המתים גם אנחנו נתהלל בה שנהיה גם אנחנו מחיים מתים. וכיוצא בזה פרשתי הפסוק הנזכר על מאמר (בבא בתרא עה:) עתידים הצדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה שנאמר (ישעיה ד, ג) 'וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַ‍ִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ'. והנה בגמרא דריש הכא 'כְּדָבְרָם' על אליהו זכור לטוב ואלישע הנביא ע"ה ונראה דנרמזו באות מ"ם סתומה דתיבת 'כְּדָבְרָ ם ' שמספרה ת"ר [600] והם כל אחד יש בשמו חמשה אותיות וידוע מה שאיתא בספר יצירה, חמשה אבנים בונים ק"ך בתים ואם כן כל אחד יש לו ק"ך צרופים של חמש אותיות שמספרם ת"ר אותיות כמנין מ"ם סתומה וזהו 'כְּדָבְרָם' רוצה לומר 'כדבר מ"ם' ולעיל דרש כְּדָבְרָם 'כמדובר בם' רוצה לומר 'כמדובר במ"ם'.

"בָּשָׁן", זֶה אֱלִישָׁע הַבָּא מִן הַבָּשָׁן. קשה למה הקדים אלישע לאליהו זכור לטוב? ומהרש"א ז"ל נרגש בזה ותירץ לפי שאלישע החיה שנים יעיין שם. ואני ההדיוט נראה לי בס"ד לפי כי באלישע הנביא ע"ה איכא רבותא טפי מפני דאליהו ז"ל קודם שבא לעולם הזה היה מלאך בשמים ואחר כך עלה בסערה בשמים וחזר להיות מלאך שם וכמו שכתב הרב פתח עינים ז"ל על בתרא דף ק"ט עיין שם. וכיון דהיה תחילתו מלאך וסופו מלאך אין בזה חידוש כל כך שהחיה את המת כאשר היה באלישע הנביא ע"ה שהיה אדם ילוד אשה ממש ולכך הקדים את אלישע הנביא ע"ה. ובני ידידי כה"ר יעקב הי"ו תירץ דגבי אלישע איכא רבותא טפי משום דגבי אליהו זכור לטוב יש לומר זכות העולם וזכות הצדיקים אשר בישראל גרם בזה דאיתא בגמרא דסנהדרין (דף קיג) אחר דבעי רחמי ויהבו ליה מפתח של גשמים דעל ידי כך עשה עצירת גשמים חזא קודשא בריך הוא דאיכא צערא בעלמא ולכך אמר לו 'קוּם לֵךְ צָרְפַתָה' (מלכים א' יז, ט) כדי לגלגל הדבר שיחזיר את מפתח של גשמים וירד מטר דעל ידי כך מת בנה של צרפתית ובקש מהקב"ה שיתן לו מפתח של תחיית המתים להחיותו ואמר לו הקב"ה כבר יש בידך מפתח של גשמים ואם אתן לך גם מפתח זה יהיו בידך שתים וישאר בידי רק אחד ואין משורת הכבוד, על כן תחזיר לי מפתח של גשמים ואתן לך זה וכן עשה, ועל ידי כך ירדו גשמים ורווח עלמא. ואם כן יש לומר זכות הרבים וזכות העולם גרם בזה כדי שיהיה מטר על פני האדמה מה שאין כן באלישע דלא הוה הכי אלא הוי רבותא דידיה לגמרי לכך הקדימו עכ"ד נר"ו. ודע אף על גב דאמרו בגמרא (סנהדרין צב:) מתים שהחיה יחזקאל בבקעת דורא התם לא החיה אותם הוא בעצמו אלא ניבא על תחייה שלהם דכתיב (יחזקאל לז, ה) 'כֹּה אָמַר אֲדֹ' הֳ' לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם'.

לָא קַשְׁיָא, כָּאן לָעוֹלָם הַבָּא, כָּאן לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. נראה לי בס"ד לכן תהיה השמש נוספת מנין גֶּשֶׁם [343] על מה שהיא עתה לרמוז כי זה היתרון גם כן אינו אלא רק בעוד שהגשם על הארץ דהיינו לימות המשיח שעדיין יש גשמיות בעולם אבל לעולם הבא שמזדכך הגשם לגמרי אז גם זה האור לא יהיה נחשב כלום לכן אמר (שיר השירים ב, יא) 'כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ' פירוש 'הַסְּתָיו' [481] גימטריא תפ"א כמנין פלונית [לילית=480] עם כללות שלה עבר כוחה לגמרי אז גם ה'גֶּשֶׁם' [343] שהוא יתרון אור השמש הגדול שהוא שמ"ג פעמים 'חָלַף הָלַךְ לוֹ' שלא נצטרך אליו עוד דכתיב (ישעיהו כד, כג) 'וּבוֹשָׁה הַחַמָּה' כי אור לנו באור השכינה וזהו שנאמר (תהלים עב, ז) 'וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ' שנזכה לאור באור השכינה שלא נצטרך לאור הירח כמו שנאמר (ישעיהו כד, כג) 'וְחָפְרָה הַלְּבָנָה' דאז יתקיים משום הכי (ישעיה ב, ה) 'לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר הֳ''.

רָבָא רָמִי: כְּתִיב: (דברים לב, לט) "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה", וּכְתִיב: "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא" הַשְׁתָּא אַחוּיֵי מְחַיֵּי, אַסּוּיֵי, לֹא כָּל־שֶׁכֵּן. נראה לי בס"ד דקשיא ליה דתחלתו נקיט לשון עתיד אָמִית וַאֲחַיֶּה וסופו נקיט לשון עבר מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא דלא אמר 'אמחץ ואני ארפא' ועוד קשיא ליה נמי יתור לשון הַשְׁתָּא אַחוּיֵי וכו'. ותירץ כְּשֵׁם שֶׁמָּחַצְתִּי אֲנִי אֶרְפָּא וכו' פירוש אין נחשב פלא מצידי שגם דברים שהם נעשים הפך הטבע המה לגבי דידי נחשבים בעשייתם כמו מה שנעשה בטבע וכאלו הם דבר ההוה ורגיל תמיד וכמו שכתב הרב בינה לעתים ז"ל על פסוק (תהלים קיח, כג) 'מֵאֵת הֳ' הָיְתָה זֹּאת' כדבר הווה ורגיל אך מה ש'הִיא נִפְלָאת' אין זה אלא 'בְּעֵינֵינוּ' עיין שם. ולזה אמר כְּשֵׁם שֶׁמָּחַצְתִּי וכו' פירוש כמו שרפואת המחץ הוא דבר הווה ורגיל ואינו פלא כן כְּשֶׁאָמִית אֲחַיֶּה אותם בנקל שאין נחשב בזה מצידי לדבר פלא.