בן יהוידע על פסחים ד.

בָּדְקוּ וְאַשְׁכְּחוּהָ דְּמִזְּבוּלוּן קָאָתִי. קשה למה על אדם זה בָּדְקוּ ועל אותו שאמר 'דֹּנוּ דִינִי' החליטו דמדן אתי בלא בדיקה? ונראה לי בס"ד כי זה היה נוהג בדבר זה תמיד לכך החליטו בלא בדיקה אך אותו דמזבולון אתי לא אמר אותו דבר אלא פעם אחת, ולכך לא החליטו הדבר בלא בדיקה ולכן מחמת קושיא זו נתחכם מסדר הש"ס לעשות שינוי בלשונו בין זה לזה כי בראשון נקיט ' הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר ' ובשני נקיט ' הַהוּא דַּהֲוָה קָאָזִיל וְאָמַר ' ללמדך שיש שינוי בין זה לזה דחד הוה אמר בתמידות וחד נזדמן פעם אחת ששמעו ממנו שאמר כך. ועוד נראה לי בס"ד דהראשון באותם דברים יצא מגדר טבען של בני אדם כי טבען של בני אדם להיות בורחים מבי דינא ובושה להם לקבול בבית דין וזה על דבר כל דהו אומר רוצה לדון בבית דין לכך החליטו 'מִדָּן אָתִי' בלא בדיקה מה שאין כן השני שהיה אוהב הישיבה על שפת הים, הנה טבע זה ישנו בכמה בני אדם לאהוב ישיבה זו לכך לא החליטו עד שבדקו.