בן יהוידע על נדה נב.

אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁמָּא רוּחַ סְעָרָה עָבְרָה לְפָנֶיךָ, וְנִתְחַלֵּף לְךָ בֵּין 'אִיּוֹב' לְ'אוֹיֵב'? (איוב ט, יז) . הדבר יפלא איך יפקור איוב פקרות כזו לחשוב שגגה אצל הבורא יתברך כשגגת אדם חמרי? ונראה לי בס"ד כך היה חושב שהשטן קטרג על איזה נפש של רשע שצריך לייסרה ביסורין קשים ובעת שינה שיצאו הנפשות כולם מן הגופים ויעלו למעלה החליף השם יתברך נפש בנפש בכונה שנתן אותה נפש של הרשע שקטרג עליה השטן בגופו של איוב ליסרה וזהו שאמר 'שֶׁמָּא רוּחַ סְעָרָה עָבְרָה לְפָנֶיךָ' היא רוחו של שטן לקטרג על איזה נפש וְנִתְחַלֵּף לְךָ בכונה בֵּין 'אִיּוֹב' לְ'אוֹיֵב' שנתת נפש אויב אדם רשע בגופו של איוב הצדיק, ואף על גב דאיוב קאמר עשית חליפין בכונה ולא בשגגה גם זה חשיב חירוף שחשב שיעשה הקדוש ברוך הוא דבר כזה לייסר גוף צדיק בנפש רשע אחרת על לא חמס בכפו של זה הגוף הצדיק. ולכן השיב לו הקדוש ברוך הוא בִּשְׂעָרָה וכו' כלומר אני חס על האדם להשגיח כל כך על שמירתו ואיך תחשוב שהבאתי יסורין על גופך בעבור נפש אחרת דאינה שלך כי הנה באמת לקה גופו על נפש שהיתה מגולגלת בו מעיקרא בביאתו לעולם שהיתה נפשו של תרח שראוי לה להתייסר בכל אלו היסורין.