בן יהוידע על נדה יז.

אָמַר לֵיהּ: שִׁינְנָא, לֹא! אֶלָּא כְּגוֹן: שֶׁל בֵּית פְּלוֹנִי שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶם בִּפְנֵי עַבְדֵּיהֶם וְשִׁפְחוֹתֵיהֶם. יש להקשות למה קראו עתה בשם שִׁינְנָא שהוא רצונו לומר חריף? ונראה לי בס"ד כי ראה שעשה בשאלתו חריפות וחכמה כי היה צריך לשאול כך אפילו בפני בהמה חיה ועוף דאלו מצויים הם לפני בני אדם אבל עכברים אינם מצויים לעמוד במקום אחד ולהסתכל בפני אדם אלא הם חוטפים והולכים ואינם עומדים במקום אחד רגע לראות אלא נעים ונדים והליכתם במרוצה ועל כן אין מן הראוי לשאול 'אֲפִלּוּ בִּפְנֵי עַכְבָּרִים'. אך באמת הוא לא בא לשאול אלא כונתו להעיר ולהקשות בדברי רשב"י ובחכמה דבר דבריו בלשון שאלה ואין זו שאלה אלא הערה וכונתו לומר שיש להעיר בדברי רשב"י שאמר 'בִּפְנֵי כָּל חַי' דקאי על כל מין בעלי חיים ובשלמא בהמות וחיות ועופות יכול להשמר מהם כי עיניו רואות אותם אך עכברים שהם בכלל כל חי דנקיט רשב"י איך ישמר מהם כי הם בחורין ורואין ואינם נראין וכשהבין דכונתו להעיר ומשום דרך כבוד ודרך ארץ אמר דבריו בלשון שאלה להכי אמר לו 'שִׁינְנָא' אך דע דמעיקרא אין כונת רשב"י לומר זאת על בעלי חיים כי אם רק על אדם ורמז בתיבת 'כָּל' לרבות עבדים ושפחות אשר בעיני ההמון נחשבים כבהמות ומורים היתר בהם.

רַבָּה בַּר רַב הוּנָא מְקַרְקֵשׁ זַגֵּי דְּכִילְתֵּיהּ. פירש רש"י ז"ל פעמונים התלוים בכילה מקשקשן כדי לסור בני ביתו משם. וקשיא לי בפירוש זה דנמצא הוא מפרסם תשמישו לפני בני ביתו דבזה יודעים דאותה שעה רוצה לשמש ואין זה דרך צניעות ובפתח עינים הביא מן רבינו תם ז"ל שכתב 'גזי דכליתיה' פירוש מיני צרעין ודבורין עיין שם וזה ניחא שפיר. ונראה לי הא דמגרשין הדבורים והיתושין לאו משום דחוששין לשמש בפני בעלי חיים דאלו ודאי לאו בני הרגשה נינהו אלא עושין כן להחריד את בני אדם שיהיו נזהרין בצניעות זו מאד בראותם דרבנן קפדי אפילו על זבובין.

חֲמִשָּׁה דְּבָרִים הֵן, שֶׁהָעוֹשֶׂה אוֹתָן מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ וְדָמוֹ בְּרֹאשׁוֹ. נראה לי בס"ד תיבת הֵן לומר שישארו בכך ואין תקוה שיתבטלו לפי אורך הזמן כאשר היה בזוגות ולזה אמר הן בהווייתן יהיו תמיד כך. והא דאמר מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ וְדָמוֹ בְּרֹאשׁוֹ כי תחלה מתחייב בנפשו מחמת רוח רעה אשר תדבק בנפשו ואחר כך יגיע מזה נזק לגופו ועל זה אמר דמו בראשו דקאי על נזק גופו. והא דנקיט לשון זה של ' דָמוֹ בְּרֹאשׁוֹ ' נראה לי בס"ד כי אמרו רבותינו ז"ל לעולם יראה אדם שכינה למעלה מראשו ופרשתי בס"ד כי ראש שם אדם אות א' שהוא צורת וא"ו ושני יודי"ן כמנין שם הוי־ה ברוך הוא ועל זה אומר שכינה למעלה 'מראשו' והנה והאי כאשר תדבק בו רוח רעה ביותר יסתלק ממנו הארת אות א' הרמוז בראשו וישאר בו רק אותיות 'דם' דאדם ולכן אמר 'דָמוֹ בְּרֹאשׁוֹ' דמו דייקא בראשו דייקא.