בן יהוידע על נדרים ט:

רְאִיתִיו שֶׁהוּא יְפֵה־עֵינַיִם, וְטוֹב־רֹאִי. קשא למה הוצרך לפרש דבר זה שהיה יפה וטוב רואי? ונראה לי בס"ד כדי שלא יתמה השומע על שאלתו ששאל מה ראית להשחית את שערך זה, וכי נקבה הוא? והלא זכר הוא וגנאי לזכר לגדל שערות תלתלים! לכך הגיד שהיה יפה עינים וטוב רואי אשר מזה מוכח שהיה מעדן גופו ומענג עצמו דאם לא היה מעונג ומתעדן לא היה נראה יפה עינים וטוב רואי ולכך שאלו 'מָה רָאִיתָ לְהַשְׁחִית'? כיון שאתה מתענג ומתעדן הסברא מחייבת דלא ניחא לך להשחית שערך הנאה! או יובן מה שאמר יפה עינים וטוב רואי לא קאי על טוב ויופי הגוף אלא לשון מליצה נקיט על יופי וטוב הנפשיי שראה ברוח קדשו שהוא צדיק שהיה יפה עינים מראות ברע וטוב רואי בחכמה כמו שנאמר (קהלת ח, א) חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו ולכן אמר שבא מן הדרום כלומר ממקום חכמים וגזע חכמים אשר יתייחסו לדרום.

אָמַר לִי. רוֹעֶה הָיִיתִי לְאַבָּא בְּעִירִי. קשה למאי הוצרך לפרש 'לְאַבָּא' וסגי לומר רוֹעֶה הָיִיתִי? ונראה לי נתכוון לחלוק כבוד לאביו ולומר מה שזכיתי לשבר כח היצר מפני שהייתי עוסק בכבוד אבי שהייתי משמשו לרעות צאנו ולכך פירש ואמר 'בְּעִירִי' שהוא מקום שמכירים אותי ובשביל כבוד אבי לא הייתי בוש מלהיות רועה שהוא תשמיש אדם פחות.

וּפָחַז יִצְרִי עָלַי. נראה לי בס"ד נקיט לשון פחז לרמוז שבא עליו פח של יצר הרע שיש לו שבעה שמות שהם כנגד ז' מיני טומאה וזהו פָּחַז יִצְרִי עָלַי, פח ז ' של יִצְרִי נעשה עָלַי , וּבִקֵּשׁ לְטוֹרְדֵנִי מִן הָעוֹלָם נקיט לשון טרדה כי בקש להחטיאו מחמת הראיה שלו שנסתכל בבבואה שלו ונמצא בראיה שלו רצה לעשות לו טרדה כי מספר טרדה [218] עולה מספר בראיה [218] . וְאָמַרְתִּי לוֹ: רָשָׁע! קראו רשע כי רשע [570] הוא מספר יצר רע [570] דכתיב (בראשית ח, כא) כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, ולכן עם לבו שנתלבש בו יצר הרע הוא מדבר ואומר: רָשָׁע, לָמָּה אַתָּה מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ! רוצה לומר בחלק החמרי שבך שהוא עתיד להיות רמה ותולעה. הָעֲבוֹדָה, שֶׁאֲגַלֵּחֲךָ לַשָּׁמַיִם רוצה לומר זה הנוי שלך שאתה מתגאה בו אגלחנו לשמים.

מִיָּד עָמַדְתִּי וּנְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ. הא דנשקו עַל רֹאשׁוֹ כי הוא היה חכם שגבר על יצרו ולא חטא וידוע כי החכמה היא בראש. ועוד נראה בס"ד נשקו עַל רֹאשׁוֹ רמז לו על אשר אמרו רז"ל בחגיגה (חגיגה יד.) על פסוק אֲשֶׁר קֻמְּטוּ וְלֹא עֵת נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם באיוב (איוב כב, טז) ואמר רב נחמן בר יצחק 'אֲשֶׁר קֻמְּטוּ' לברכה הוא דכתיב, אלו תלמידי חכמים שמקמטין את עצמן על דברי תורה בעולם הזה הקדוש ברוך הוא מגלה להם סוד הנהר לעולם הבא שנאמר 'נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם' עיין שם. והנה למעלה מן אותיות נָזִיר שהם ראש לאותיות נזיר המה אותיות קֻמְּטוּ ולכך לזה שנדר בנזיר נשקו על ראשו לרמוז לו שהוא מאותם דכתיב בהו 'קֻמְּטוּ' שהם רמוזים בראש אותיות נָזִיר.