בן יהוידע על נדרים ח.

אָמַר רַב גִּידְל אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁנִּשְׁבָּעִין לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה? שֶׁנֶּאֱמַר "נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה" וְגוֹ. וַהֲלֹא מֻשְׁבָּע וְעוֹמֵד מֵהַר־ סִינַי הוּא? אֶלָּא הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּשָׁרִי לֵיהּ לְזֵרוּזֵי נַפְשֵׁיהּ. הקשו הרי"ף ז"ל ומהרש"א ז"ל למה מקשה על רב גידל אמר רב, ליקשי על הכתוב בעצמו דאמר (תהלים קיט, קו) נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה? ונראה לי בס"ד דמה ששאל וַהֲלֹא מֻשְׁבָּע וְעוֹמֵד מֵהַר־ סִינַי הוּא? וכו' כל זה מדברי רב גידל אמר רב הוא דבא להוכיח מן הכתוב שנשבעין לקיים המצות כדי לזרוזי נפשיה שנאמר 'נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה' ותקשי על הכתוב אמאי קאמר נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה וַהֲלֹא מֻשְׁבָּע וְעוֹמֵד מֵהַר־ סִינַי הוּא? אֶלָּא הָא קָא מַשְׁמַע לָן קרא דְּשָׁרִי לֵיהּ לְזֵרוּזֵי נַפְשֵׁיהּ. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו תירץ דלעולם תלמודא מקשי זה, אך על הכתוב לא קשיא ליה דיש לומר הכי קאמר 'נִשְׁבַּעְתִּי' על נדר וסייג חדש כדי 'שֶׁאֲקַיְּמָהּ מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ' העקרים. אך דברי רב גידל אמר רב ליכא לפרושי בהכי דאי איירי בהכי הוה ליה לפרש כן להדיא, עד כאן דבריו.

הָאוֹמֵר אַשְׁכִּים אֶשְׁנֶה פֶּרֶק זֶה, אוֹ מַסֶכְתָּא זוֹ, נֶדֶר גָּדוֹל נָדַר לֵאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל. יש להבין למאי אצטריך לפרש נֶדֶר 'גָּדוֹל' וסגי למימר נֶדֶר נָדַר לֵאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל? ונראה לי בס"ד בא ללמדינו בזה כיון דאמר 'אַשְׁכִּים' לא סגי ליה ללמוד פרק זה דאינו יוצא ידי חובתו אלא אם כן ישכים וילמוד ולזה אמר נֶדֶר 'גָּדוֹל' נָדַר, כי עיקר הנדר הוא שישנה את הפרק אך הוא גידל את הנדר בהוספה זו שהוסיף בלשונו לומר 'אַשְׁכִּים'. ואל תחשוב דאין להקפיד על הוספה זו שהוסיף לומר אשכים אלא כל שלמד אותו פרק בו ביום אפילו שלא השכים יצא ידי חובתו אלא באמת נֶדֶר 'גָּדוֹל' נָדַר וצריך לקיומו בגידולו זה שגידלו בהוספה זו דהשכמה. והא דהוצרך לפרש לֵאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל והוה סגי לומר 'נֶדֶר נָדַר' נראה לי בס"ד אם באמת כונתו בלבו על מחר להשכים אינו רשאי לומר: אני לא אמרתי בפירוש אשכים למחר ואשנה אלא אמרתי אשכים בסתם כן אעשה באיזה יום שארצה! לכך בא ללמדינו נֶדֶר נָדַר 'לֵאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל' שיודע כונת הלב על כן אם כונתו בלבו על מחר הוה ליה כאלו אמר למחר בפירוש ואינו יכול לדחות זה ליום אחר דאף על גב דקיימא לן דברים שבלב אינם דברים הכא שאני דעיקר הנדר אמרו בפיו ורק הזמן של קיומו הרהר בלבו הוי הרהור לבו ממש והכי צריך למעבד כאשר חשב בלבו! ועוד נראה לי בס"ד אומרו לֵאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל על מאמר רז"ל (משנה נדרים ב, ב) חומר בנדרים משבועות מפני שהנדר תלוי במוחין העליונים הנמשכין מן הבינה אל התפארת הנקרא ישראל וכנזכר בשער רוח הקודש דף ט"ו עיין שם. וידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בכונת אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אֱלֹקֵי יִצְחָק וֵאלֹקֵי יַעֲקב, כי אורות המוחין מכנה אותם בשם אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב עיין שם. ולכן נקיט כאן גבי נדרים נֶדֶר נָדַר 'לֵאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל' ללמדך חומר זה שיש בנדרים יותר משבועות שהם תלויים באורות המוחין אשר מכונים בשם 'אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל' כי רק מצד זה אמרו רז"ל שיש חומר בנדרים משבועות. ראה נא חכמת רז"ל איך מעלימים הסוד בנועם שיחתם בדברי תורה!

מַאי דִּכְתִיב. (מלאכי ג, כ) "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי" וְגוֹ'. אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם יְרֵאִין לְהַזְכִּיר אֶת שְׁמִי לְבַטָּלָה.. קשא בהזכרת שם שמים לבטלה איכא איסור חמור שצריך השומע לנדותו ומאי שבחייהו באזהרה זו? ונראה לי בס"ד כל דבר שאינו בענין תורה ודרך ארץ ומוסר קרי ליה 'לְבַטָּלָה' כי הוא לצורך עולם ההבל, והם נזהרים כשמדברים בענינים אלו שמוכרחים להזכיר השם אין אומרים ה' בפירוש אלא מזכירו בתוארי השבח לומר 'הבורא יתברך' או 'השם יתברך' ולאלו תִּזְרַח שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא להעתיד שיהיה החום שלה קר וחשוב כמו עת כְנָפֶיהָ של עכשיו דהיינו עת זריחתה ועת שקיעתה בהיותה אדומה שאין האדם קץ בחום שלה וכל ראש וסוף נקרא 'כנפים' ולזה אמר תהיה לעתיד צְדָקָה וּמַרְפֵּא כמו עת כְנָפֶיהָ עכשיו. ונראה לפרש בס"ד טעם לזה על ידי שהם יראים מן הזכרת השם הרי הם מחברים בחינת יראה שהוא סוד המלכות הנקראת צדקה עם בחינת שם הוי־ה שהוא סוד תפארת הנקרא שמש ולכן יִרְאֵי שְׁמִי שמחברים בחינת יראה שהיא צְדָקָה עם בחינת השם הנקרא שֶׁמֶשׁ בזה תִּזְרַח שֶׁמֶשׁ צְדָקָה רוצה לומר התחברות בחינת שמש עם בחינת צדקה.

שְׁמַע מִינָהּ. הַדֵּין חִירְגָא דְּיוֹמָא, מַסִי. עיין ברש"י שני פירושים והעיקר פירוש השני שפירש זיהרא דשמשא והחוש מעיד על זה כי באמת כל חולה ימצא טוב בבוקר בזריחת השמש וירווח לו וכאשר ינטו צללי ערב יתחיל להכביד חוליו לאט לאט ולכן צוו רז"ל שלא לבקר החולה בערב אלא בבוקר . אך פירוש הראשון שפירש האבק הנראה בחמה כשהיא נכנסת דרך חלון הוא מוקשה מאד שזה ידוע דהנראה בעמוד השמש הנכנס לבית בעד האשנב הוא אבק דק מעפר הארץ העולה באויר על ידי תנועת רוח כל שהוא ופרח בבית ומנועע אנה ואנה עולים ויורדים ולא נופלים ואלו הם אינם מן השמש וגם לא מן השמים ואין להם שום שייכות עם השמש כי אם הוא אבק העולה מן עפר הארץ עולה ויורד תמיד בכל מקום ובכל זמן בין ביום בין בלילה והם מרוב קטנותם לא יתראו בכל המקום אשר לא יזרח השמש עליהם והראיה כי בהתחזק הרוח יתרבו הנקודות ההם באותו הרגע הרבה מאד והיה כנח הרוח החזק אף הם ימעטו וכאשר האריך בזה הרב ספר הברית בחלק א' מאמר ב' פרק ז' יעוין שם.