בן יהוידע על נדרים מ.

יוֹמָא קַדְמָאָה דְּחָלֵישׁ, אָמַר לְהוֹן: לֹא תִּגַּלּוֹ לְאִינִישׁ דְּלָא לִתְרֹעַ מַזָּלֵיהּ. נראה לי בס"ד הטעם לזה דידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל דהחולי בא מסילוק אור החכמה ואחר כך יבא אור השכינה שהיא המלכות למעלה מראשו של חולה לסעדו ולשומרו. ובזה מובן הטעם כי יומא קדמאה שנסתלק אור החכמה ממנו ישאר אותו היום רשימו זה הכלל כל אור המסתלק ישאר רשימו באותו מקום כל היום כולו וכיון דנשאר רשימו לא יבא בו ביום אור השכינה שהיא המלכות לשומרו ולכן יומא קדמאה אין לו שמירה מאור השכינה. ואף על גב דנשאר רשימו דאור החכמה, אין לו שמירה מעלייתא מן הרשימו ולכן יומא קדמאה יש פחד לגלות חליו פן ירגישו כחות החיצונים שאור החכמה נסתלק ועדיין אור השכינה לא בא למעלה מראשו לשומרו ואפשר יזיקו אותו לכן אמר לו יומא קדמאה לא תגלו אבל אחר יומא קמא יבא אור השכינה וישמור אותו ובריא מזליה.

(תהלים מא, ב) 'אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְיָ' וְאֵין דָּל אֶלָּא חוֹלֶה. נראה לי בס"ד הטעם שנקרא דל, דידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים (בפסוק (תהלים מא, ד) הֳ' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ) כי לחולה תתהפך יו ־ ד לאותיות דְּוָי ועשר לערש כנזכר בדברי קדשו עיין שם. והנה דְּוָי בשילוש כזה ד ' ד ־ ו דו ־ י [34] עולה מספר דָּל [34] מה שאין כן אם ישארו אותיות יו־ד ולא יתהפכו לדו־י יהיה שילוש אותיות יו־ד כזה י ' י ־ ו יו ־ ד [46] עולה מספר מ"ו כמנין שם הוי־ה ושם אהי־ה [26+21+ = 46] שהם חכמה ובינה וכמנין אב גדול [46] שהוא כינוי לחכמה שהוא יו־ד שבשם הוי־ה. וכיון שנהפכו לו אותיות יו־ד שהוא סוד חכמה לאותיות דו־י שצרוף זה עולה מספר דָּל לכן אמר אֵין דָּל אֶלָּא חוֹלֶה. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות ששם בוכ ־ ו [34] נקרא קו המדה ועניינו לגדל ולחזק לכל ונרמז בראשי תיבות בַּ כֹּל וּ בְיָדְךָ כֹּ חַ וּ גְבוּרָה (דברי הימים א' כט, יב) שהוא ראשי תיבות בוכ־ו ולכן מסיים סמוך לזה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל, עד כאן דבריו . ולכן החולה נקרא דל רמז שהוא צריך לשם בוכ־ו שמספרו דל [34] לגדלו ולחזקו.

וְאֵין רָעָה אֶלָּא גֵּיהִנָּם. נראה לרמוז בס"ד כי גן עדן היא דירה נאה לצדיקים ולהפך ממנה גיהנם היא רעה כי זה לעומת זה עשה שהמספר שוה דירה נאה [275] מספר רעה [275] דהרשע יפול ברעה זו גיהנם והצדיק בדירה נאה זו גן עדן.

(תהלים מא, ג) 'יִשְׁמְרֵהוּ' מִיֵּצֶר הָרַע 'וִיחַיֵּהוּ' מִיִּסּוּרִין. נראה לי הא בהא תליא כי האדם בחטאו בורא מזיקין וכל חולי ומכה הבא לאדם מנייהו הוי כמו שנאמר (ירמיה ב, יט) תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ, וכן הוא אומר וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד עֲו‍ֹנֵנוּ (ישעיה סד, ו) ולכן אם 'ישמרהו' מיצר הרע שאין לו עונות 'יחייהו' מיסורין.

'וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו' שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ לוֹ רֵעִים כְּנַעֲמָן שֶׁרִפּוּ אֶת צָרַעְתּוֹ. פירשו רש"י ז"ל והרא"ש ז"ל כאלישע הנביא ע"ה שהשיאו עצה לנעמן שיטבול בירדן ויתרפא. וקשה דברי אלישע הנביא ע"ה בזה אינם בסוג עיצה אלא גזרה גזר שיהיו מי הירדן מרפאין אותו כי מי הירדן אינם מרפאים צרעת מצידם מה שאין כן דברי הילדים לרחבעם היו בסוג עיצה! ונראה לי בס"ד העיצה היא מה שיעץ לנעמן שישפיל עצמו ויעזוב גאותו כדי שאז יתרפא מצרעתו במי הירדן וכמו שאמרו המבארים ז"ל הא דהניחו לעמוד בחוץ ושלח שלוחו אליו לומר לך שיטבול ז' פעמים היינו כדי שישפיל גאותו בזלזול זה שזלזל בו לבלתי עשות לו כבוד הראוי לשר גדול כמוהו מפני שידע שהצרעת באה לו מצד הגאוה שלו. ועוד נראה לי בס"ד מה שאמר רֵעִים כְּנַעֲמָן קאי על הנערה שנתנה עצה שילך נעמן אצל הנביא ויבקש ממנו רפואה דכתיב וַתֹּאמֶר אֶל גְּבִרְתָּהּ אַחֲלֵי אֲדֹנִי לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ מִצָּרַעְתּוֹ (מלכים ב' ה, ג) וכתבו המפרשים שנתנה לו עצה שילך לפני הנביא ויחלה פניו בעבור דבר זה, כי הנערה הבינה מדעתה שהצרעת באה לו מחמת גאותו ולכך יעצתו שישפיל גאות לבו וילך ויפול לפני הנביא ויחלה פניו. ולזה אמר 'ריעים כנעמן' זו הנערה שהשיאה עצה טובה זו לנעמן 'ולא רעים כרחבעם' אלו הילדים שהשיאו עצה לרחבעם להפך לדבר עם ישראל בגאוה וגבהות לב שיעצוהו להשיב להם קטני עבה ממתני אבי ועתה וכו' אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים.

שֶׁסְתִּירַת זְקֵנִים בִּנְיָן וּבִנְיַן יְלָדִים סְתִּירָה. נראה לי בס"ד זקנים מספר אור כי עצתם היא אור וילדים מספר דמים כי ילדים מעצתם יהיה שפיכות דמים וכמו שהיה מעצת הילדים לרחבעם והפרש שיש בין מספר זקנים ובין מספר ילדים הוא מספר מחסה שיש יתרון לזקנים על מספר ילדים רמז דעצת זקנים היא מחסה לאדם המקבל עצה וראיה לדבר רחבעם בן שלמה שאם שמע לעצת הזקנים היה אור לו ואור לישראל ואחר שלקח עצת הילדים בא דמים לעולם שנחלקה מלכות בית דוד והיה אחר כך מלחמות בין מלכי בית דוד ובין מלכי ישראל ונשפכו דמים לרוב.

לֹא לִסְעוֹד אִינִישׁ קְצִירָא לֹא בִּתְלַת שָׁעִי קַדְמַיְתָא. הטעם מפורש בגמרא. ובזה יובן בס"ד הכתוב יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם אֵידִי וַיְהִי הֳ' לְמִשְׁעָן לִי (תהלים יח, יט) פירוש אויביו מקדמים לבקרו בשלשה ראשונות כדי שימצאוהו רווחא דעתיה ולא יתחייבו לבקש עליו רחמים וגם עוד כדי שלא יראו אותו בצער גדול וישמחו ועל ידי כך תהיה שמחתם סיבה שיתרפא כמו שנאמר דכתיב פֶּן יִרְאֶה הֳ' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ (משלי כד, יח) אך באמת וַיְהִי הֳ' לְמִשְׁעָן לִי שאין אני צריך לתפילתם ולא לטענה זו ד'פֶּן יִרְאֶה'. וראיתי בפתח עינים שביאר פסוק זה על מה שאמרו לעיל שלא יגלו על החולה ביום ראשון כדי שלא יתרע מזלו וביאורינו הוא כיוצא בזה. ומה שאמרו לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי ספסל ולא על גבי כסא, הנה ראשי תיבות ס פסל מ טה כ סא הוא 'סמך' שלא ישב על גבי אלו מפני אור השכינה שיש שם שהוא סמך לחולה.