בן יהוידע על נזיר סו.

אָמַר לֵיהּ רַב לְחִיָּא בְּרֵיהּ: חֲטוֹף וּבְרִיךְ. נראה לי בס"ד הכונה חֲטוֹף ניצוצי קדושה מן האכילה והשתיה וּבְרִיךְ בכונה של יחוד שם הוי־ה ושם אדנ־י. והנה עטרת ראשי הרב מור אבי זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] במדרש אליהו דף ק"ך ע"ב פירש סמיכות מאמר זה של 'חֲטוֹף וּבְרִיךְ' עם מאמר 'תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם' דבא מסדר התלמוד לפרש לנו דברי רב שאמר לבנו חטוף וברך באיזה אופן קאי דאל תטעה לחשוב שמצוהו בהיותו אורח יחטוף הכוס משאר אורחין ויברך הוא דודאי אין זה משורת דרך ארץ! אך רב איירי בהיכא דבנו הוא בעל הבית ויש אורחים נכבדים שהם שוים זה בזה דאם ימסור כוס ברכת המזון לאורח כמשפטו דאורח מברך יצא מזה קנאה וכעס כיון דשוים יאמר האחד: למה נותן לחבירי ולא לי? לכן מיעצו אף על פי שברכת כוס ברכת המזון היא נתונה לאורח דלכולי עלמא בעל הבית בוצע ואורח מברך (ברכות מו.) הנה לפעמים יזדמן שאתה תחטוף כוס ברכת המזון ותברך כי בזה לא יהיה קנאה כיון דאין אתה נותנו לאורח ואין אדם מתקנא אלא מחבירו הדומה לו. ולכן אחר מאמר 'חֲטוֹף וּבְרִיךְ' הביא מאמר 'תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם' כלומר צוואת רב לחייא בריה הנה היא באופן שבזה ירבה שלום עד כאן דבריו ודפח"ח [ודברי פי חכם חן] . והנה למאן דאמר גָּדוֹל הָעוֹנֶה אָמֵן יוֹתֵר מִן הַמְבָרֵךְ, בזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (משלי כח, כ) אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת , פירוש העונה אמן הוא רב מבעל הברכות. ולמאן דאמר אֶחָד הַמְבָרֵךְ וְאֶחָד הָעוֹנֶה אָמֵן בְּמַשְׁמָע אֶלָּא שֶׁמְּמַהֲרִין לַמְבָרֵךְ תְּחִלָּה, בזה פרשתי (תהלים כא, ד) כִּי תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכוֹת טוֹב , רוצה לומר הברכות מקדמת הטוב למברך וכאלו אמר ברכות תקדמנו טוב.