בן יהוידע על מועד קטן טז.

מְנָא לֵיהּ דְּמְשַׁדְּרִינָן שְׁלוּחָא דְּבֵית־דִּין וּמְזַמִּינָן לֵיהּ לְדִינָא. יש להקשות בשלמא מה שאמר מְשַׁדְּרִינָן שְׁלוּחָא דְּבֵית דִּין היינו דלא תימא אם התובע בעצמו מזמין את הנתבע ולא אתי מחזי כאפקרותא להכי קא משמע לן דלא סגי בהזמנת התובע אלא צריך שתהיה ההזמנה מן שליח בית דין דכתיב (במדבר טז, יב) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם וכמו שכתב הריטב"א ז"ל, אבל מה שאמר וּמְזַמִּינָן לְדִינָא הוא ללא צורך! כיון דאמר מְשַׁדְּרִינָן שְׁלוּחָא דְּבֵית דִּין היינו הא דהזמנה דעל מה משדרינן שלוחא לזה הלא להזמינו? ונראה לי בס"ד דהוה אמרינן שהשליח אינו צריך לומר לו בשביל תביעה של דין שיש עליך אלא כיון דאמר לו הבית דין רוצין אותך די בזה ואם לא בא הוי אפקרותא לכך הוצרך לומר בפירוש וּמְזַמִּינָן לְדִינָא כלומר שיזמינו בפירוש בעבור הדין שיאמר לו שיש עליו תביעה בבית דין ובעבור זה רוצים אותו שאם יאמר לו סתם בית דין רוצין אותך יאמר חשבתי שרוצים לשאול ממני איזה שאלה באיזה דבר אולי אני יודע בזה ולכן נתעצלתי לבא או היה לי עסק ולא באתי.

לָא מִיתְחַזִי כְּלִישְׁנָא בִּישָׁא? דִּכְתִיב: (במדבר טז, יד) "הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר". מקשים דילמא השליח לא סיפר וכאן הקדוש ברוך הוא אמר לו שיכתוב בתורה דברים אלו שאמרו לשליח כי כל התורה הקדוש ברוך הוא אומר ומשה רבינו ע"ה כותב? ונראה לי בס"ד דמצינו כששאל יהושע מן הקדוש ברוך הוא מי מעל בחרם אמר לו דלטור אני לך הטל גורלות ותדע (סנהדרין יא.) , ולכן אם השליח לא אמר זה למשה רבינו ע"ה לא היה הקדוש ברוך הוא אומר לו זה. אך עדיין קשא דילמא משה רבינו ע"ה ברוח הקודש ידע שכך אמרו לשליח כי נביא היה וידע ברוח נבואה ולכך הקדוש ברוך הוא אמר לו כתוב כך וכתב? ונראה לי בס"ד אם נאמר דמן הדין אסור לשליח לספר משום לשון הרע לא היה כותב דבר זה בסתם בתורה דמשמע יותר שהשליח אמר דבר זה דאולי אתי למטעי ללמוד מהכא דמותר לשליח לספר דבר כזה ואין בו משום לשון הרע אלא ודאי באמת הדין הוא כך דמותר לשליח לספר דבר כזה ולכך כתב בסתם דאפילו אם יבא אדם לפרש שהשליח אמר וילמוד מזה דמותר לשליח לומר דבר כזה לית לן בה דבאמת הדין הוא כך דמותר. וראיתי להגאון חיד"א ז"ל בנחל קדומים פרשת בלק שהביא קושיא על דברי רש"י בחומש דלפי דבריו מאי ראיה מייתי הש"ס דהרי 'הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים' (במדבר טז, יד) קאי עליהם עיין שם. ונראה פשוט דכונת רש"י ז"ל בלבבם הם אומרים עליהם אך באמת בפיהם לא אמרו על עצמן אלא כינו ותלו הקללה באחרים שאמרו 'הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם' ולא אמרו עינינו וכהאי גונא תמצא בפרשת שמות וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ (שמות א, י) שפירש וז"ל רבותינו דרשו כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו בחבירו והרי הוא כאלו כתב 'וְעָלִינוּ מִן הָאָרֶץ' והם ירשוה עד כאן לשונו. ולפי זה מה שתירץ הרב ז"ל שם דהכא לדתן ואבירם לא היה מכנה הכתוב דאינם כדאים והוה ליה למימר 'אֶת עֵינֵינוּ' ומדכינה שמע מינה דעל משה רבינו אמרו ולכבודו כינה הכתוב עד כאן דבריו. והנה דבריו תמוהין דהכתוב לא כינה לכבודם אלא נקיט כמו שאמרו בפיהם ורק הם כינו ולא אמרו 'אֶת עֵינֵינוּ' אף על פי שבלבבם היתה על עצמן כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו בחבירו וכאשר העתיק הכתוב דברי מצרים 'וְעָלָה מִן הָאָרֶץ' אף על פי שבלבבם היה רוצה לומר 'וְעָלִינוּ מִן הָאָרֶץ'. ודבריו בתירוץ השני שגבו ממני דודאי פשט המקרא יתפרש עליהם יותר מאם נפרש דקאי על משה רבינו ע"ה. ועוד הא איכא רבים דמפרשי דקאי על אנשים שהם בעלי חברתם. ונראה לי בס"ד דתלמודא פשיטא ליה דקאי על משה רבינו ע"ה אלא דכינה הכתוב משום דכתיב (במדבר טז, טו) וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד ודוק. והנה הרב ז"ל בפתח עינים כתב בשם הרב עיון יעקב ז"ל דמקשים העולם הא איתא בירושלמי (ירושלמי פאה א, ה והובא במגן אברהם סימן קנו סעיף קטן ב') דמותר לומר לשון הרע על בעלי המחלוקת ואם כן מהיכא מוכח האי דינא דשליח בית דין דאיכא למימר הכא שאני כיון דהיו בעלי מחלוקת? עיין שם. ונראה לי בס"ד הא דאמרו מותר לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת היינו דוקא היכא שבסיפור זה יוצא תועלת לבטל המחלוקת שבזה טורדם או מכניעם לאותם בעלי המחלוקת ועל ידי כך תתבטל המחלוקת וכמו ענין אדוניהו וחביריו שהגיד נתן הנביא ע"ה לדוד המלך ע"ה שאמרו יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ! (מלכים א' א, כה) כדי שיתפעל דוד המלך ע"ה ויעשה אופן בחייו לקלקל מחשבתם ולהפרידם ותתבטל המחלוקת וכאשר עשה אחר כך שהמליך על ידי כך את שלמה בנו בעודו בחיים ועל ידי כך נתפרדה אותה חבילה של אדוניהו וחביריו ותשקוט הארץ אבל אם בסיפור הלשון הרע על בעלי המחלוקת לא יצא תועלת לבטל המחלוקת אלא אדרבה תבער אש המחלוקת ביותר מכח גילוי דברים אלו אסור לספר! והשתא כאן מה תועלת יוצא מדברים אלו אשר דבר השליח באפקרותא דדתן ואבירם שעל ידי כן תתבטל המחלוקת כאשר היה בענין גלוי הדברים שגילה נתן הנביא ע"ה אלא ודאי כי שורת הדין בעיקר ענין זה דהשליח של בית דין צריך לגלות להבית דין אפקרותא דבעל דרך וליכא למיחש בכהאי גונא משום לשון הרע.

זִימְנָא בָּתַר זִימְנָא? דִּכְתִיב: (ירמיהו מו, יז) "קָרְאוּ שָׁם, פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שָׁאוֹן, הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד". נראה לי בס"ד יליף לה מדכתיב הֶעֱבִיר הַ מּוֹעֵד בה"א יתירה ולא אמר מּוֹעֵד שמע מינה דהוה עוד מועד אחר ועתה מגלה חרפתו שהעביר המועד הידוע שהיה גדול ממועד האחר על דרך שאמרו הכבש האחד המיוחד שבכבשים.

בְּאַרְבַּע מֵאָה שִׁפּוּרֵי שַׁמְּתֵיהּ בָּרָק לְמֵרוֹז. כמנין ת' כמו שאמרו (שבת נה.) וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת (יחזקאל ט, ד) , תי"ו תחיה תי"ו תמות ומלוי אותיות מֵרוֹז כזה מ" ם ר י " ש ו" ו ז י " ן עולה מספר תי"ו [416] במילואה.

וְתַלְשִׁינָן שֵׂעָר. פירוש מן הזקן שלהם ולא תימא כיון דהוה מן הזקן אסור. ומה שאמר וּמַשְׁבְּעִינָן פירוש משביעין אותו שלא יעשה סכלות כזו ולא תימא למיחש שמא יעבור אחר כך על השבועה. ומה שאמר עַבְדִינָן הַרְדָּפָה פירש הר"ן רודפין אחריו בכמה דינין כמו בשני נידויין ואחר כך שמתא. ורבינו ישעיה ז"ל פירש הכונה יורדין עמו עד לחייו לפסוק מזונותיו שמושיבין אומנים אחרים סמוכים לו או שיעשו אמנותו, עד כאן לשונו.

מַה יֶּרֶךְ בַּסֵּתֶר, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה בַּסֵּתֶר. נראה לי בס"ד לכך אמרו בזוהר הקדוש דהלוחות רומזים לנצח והוד שהם תרין ירכין ובזה יובן הטעם שניתנה על ידי משה רבינו ע"ה שהוא בנצח. ואומרם בַּסֵּתֶר רמזו בנועם לשונם סתר ראשי תיבות ס וף ת וך ר אש וקאי על אותיות 'אמת' שהם א' בראש מ"ם באמצע תי"ו בסוף להורות שיהיה הלימוד אליבא דאמת. גם סתר ס וף ת וך ר אש קאי על התורה ראשה ב' ואמצעה וא"ו ד'גָּח וֹ ן' (ויקרא יא, מב) וסופה למ"ד הרי בול לשון בלילה שצריך להיות לימוד בלול במקרא במשנה בגמרא באגדה. או בוּל [48 אולי עם הנקודה] גימטריא מ"ח רמז למ"ח מעלות שהתורה נקנית בהם ולזה אמר אף דברי תורה בסתר.