בן יהוידע על מנחות לז.

רַבִּי יוֹסֵי הַחוֹרֵם אוֹמֵר (דברים ו, ח) . פירש רש"י ז"ל חוטמו שקוע כמו שאמרו בבכורות (בכורות מג:) חרום זה שחוטמו משוקע. וקשא החרום הוא מום כמו שאמרו (משנה בכורות ז, ג) החרום פסול ואיך מכנים את התנא הקדוש בשם המום! ואם היו העולם קורין אותו כך איך קרו ליה רבנן בהכי? ולא עוד אלא שמזכירין אותו כן במשנה? ונראה לי בס"ד דאפשר להיות שבזה הסימן שהיה לו בגופו שהיה חוטמו שקוע נעשה לו נס מן השמים ולכן היו מזכירין אותו בשם זה לזכר הנס ואם כן זכירה זו לשבח היא וכאשר קרה כזאת לאחד שהיה לו אצבע יתירה ונעשה לו נס בדבר אחד שניצול מסכנה גדולה על ידי סימן זה של אצבע יתירה שהיה לו ומחמת כן היו קורין אותו בעל שש אצבעות לזכרון הנס ויתכן גם לרבי יוסי נעשה לו נס על ידי סימן זה של חוטמו ולכן גם החכמים היו קורין אותו כך לזכרון הנס.

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי רָאשִׁים, בְּאֵיזוֹ מֵהֶם מַנִּיחַ תְּפִלִּין? (דברים ו, ח) . הנה פה עירינו בגדאד היה עובר בבטן בהמה כשבה אחת שהיה לו שני ראשים והביאו אותו לפנינו ואחר שנה נולד מאשה אחת ילד שיש לו שני ראשים אך נתביישו להראות אותו ורק הוליכו אותו אצל רופא ארופי כי נולד חי אבל לא חי יותר משלשה ימים והגידו לי אנשים שהיו קרובים ליולדת שראו אותו וגם להמילדת שאלתי והגידה כן הדבר וגם לרופא שאלתיו על ידי אדם אחד ואמר כן הוא והגוף אחד ורק מן הצואר מתחלק לשני צוארים ושני ראשים גמורים בגולגולת ועינים ואזנים וחוטם ופה באין מחסור. ואפשר מה שהקפיד רבי על שאלת פלימו הוא מפני שדבר זה לא שכיח ועוד חשב דאם יולד כך אי אפשר לחיות ויגיע לכלל שנים של גדול שראוי להניח תפילין.