בן יהוידע על מגילה ט.

רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: (אסתר א, כ) 'וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן'. הא דלא נקט פסוק הקודם דכתיב (אסתר א, ד) 'בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ'? נראה לי כיון דקדים ואמר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ אם פירוש יקר זה הוא כבוד הוה ליה לערבנהו ולומר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְתִפְאֶרֶת גְּדֻלָּתוֹ' שתהיה תיבת כְּבוֹד קאי על מַלְכוּתוֹ ועל תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ, ולכן מוכרח לפרש מלת יְקָר הראשנה לשון כובד, כמו 'יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד' בקוהלת (קהלת י, א) , ששם הוא לשון כובד כמו שפירש רש"י ז"ל שם, ואם כן אין זה לשון תרגום, אבל פסוק זה כיון דאמר 'יִתְּנוּ יְקָר' מוכרח לפרשו כבוד דתרגום של כבוד יקר.

מַעֲשֶׂה בַּתַּלְמַי הַמֶּלֶךְ שֶׁכִּנֵּס שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זְקֵנִים. נראה לי היה דבר זה קשה יותר מפני שהיתה העלילה על ידי 'תַּלְמַי' [480] ששמו מספר 'לִילִית' [480] שנתלבשה בו הסטרא אחרא לעשות סכסוכים לה ולבא על ישראל בעלילה ובעקיפין, ואז השם יתברך לא עזבם בידו שהגין עליהם זכות תלמוד תורה, כי 'תַּלְמוּד' [480] גימטריא 'תַּלְמַי' שאם תשבר אות י' דתלמי לשתי אותיות ד' ו' יהיו אותיות תַּלְמוּד ממש. ומה שֶׁכִּנֵּס שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זְקֵנִים נראה לי מאת ה' היתה זאת לסימן טוב להורות כי גובר חסדו יתברך, כי חֶסֶד [72] עולה ע"ב שגבר לעשות להם נס זה שיהיו כולם מתכוונים לדבר אחד, וגבר ישראל.

'זָכָר וּנְקֵבָה בָּרְאוּ' - וְלֹא כִּתְבוּ 'בְּרָאָם'. פירש רש"י ז"ל לא כתבו 'בראם' דמשמע שני גופים ברא כל אחד ואחד זכר ונקבה ב' פרצופין, לכך כתבו 'בראו' שכך נברא אדם בשני פרצופין עד כאן לשונו. וקשה מה תואנה ומה עלילה היה לו למצוא אי הוה משמע הכי? ונראה לי בס"ד כי בתורה לא כתוב אלא שם אדם לזכר ושם חוה לנקבה, ואם היה מניח במונח ששני גופים כל אחד מהם יש בו זכר ונקבה, היה אומר שמות אדם וחוה המה של זכר ונקבה בגוף אחד, וצריך שיש ב' שמות אחרים לזכר ונקבה של גוף השני ואיה הם השמות בתורה? ואם כן מוכרח לומר שחסרתם דברים מן התורה, דודאי היה כתוב שתי שמות עוד לזכר ונקבה של גוף השני וחסרתם אותם, ואם כן כמו שחסרתם זה חסרתם דברים אחרים, והיה עושה על ידי כך עלילות ברשע לומר כך וכך היה כתוב בתורה, ואתם עקרתם דברים אלו ממנה!

וַתִּצְחַק שָׁרָה 'בִּקְרוֹבֶיהָ' [בִּמְקוֹם וַתִּצְחַק שָׂרָה 'בְּקִרְבָּהּ'] (בראשית יח, יב) . עיין פירוש רש"י ז"ל, ולי אנא עבדא נראה לי 'בקרוביה' קאי על אברהם שצחקה עליו שנשאר זקן ולכך הקפיד עליה, אבל שחוק הכתוב באברהם היה ענין שמחה ששמח על הנס שלו ושלה.

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל 'נוֹשֵׂא בְּנֵי אָדָם' [בִּמְקוֹם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל 'הַחֲמֹר' (שמות ד, כ) ]. פירש רש"י דמשמע גמל שלא יאמר משה רבכם לא היה לו סוס או גמל. ובתוספות כתבו פן יאמר להם וכי לא היה לו למשה רבכם סוס או גמל? עיין שם. ומצאתי כתוב בחתיכת נייר בלוי שהקשה עט"ר הרה"ג מור זקיני רבינו משה חיים זלה"ה לתלמידים, מה הוסיפו ומה חידשו התוספות על פירוש רש"י ז"ל? ופירש להם דרש"י לא כתב וכי לא היה לו וכו' אלא כתב שלא יאמר משה רבכם לא היה לו סוס או גמל, משמע דכונת רש"י בזה לומר כדי שלא יגנה ח"ו את משה רבינו ע"ה לומר עליו עני היה שלא היה לו סוס או גמל, אבל התוספות לא בחרו בזה הטעם משום דמה בכך אם לא היה לו סוס או גמל, דאין זה גנאי, גם מעיקרא העניות לאנשים חכמים גדולים אין להם בה גנאי, לכך דקדקו לומר וכי לא היה לו למשה רבכם וכו', הכונה כי הוא היה עושה הכרח מצד הסברה דודאי היה לו סוס וגמל, ובודאי כיון דהיה לו סוס וגמל לא ירכיב בניו ואשתו על החמור כעניים, ונמצא דמה שאמר בתורה וירכבם על החמור אין זה אמת ח"ו. עד כאן דבריו זלה"ה והוא נכון ויציב. והנה לפירוש רש"י ז"ל דפירש 'נוֹשֵׂא בְּנֵי אָדָם' משמע גמל, נראה לי בס"ד אם היו כותבים 'עַל הַחֲמֹר' אז היה טוען וקורא תגר איך לא חשש משה רבכם לצער בעלי חיים להרכיב שלשה גופים על החמור, לכך כתבו נושא בני אדם דמשמע גמל שהוא יכול לשאת עליו משוי שלשה גופים ביחד בשופי. ולכאורה יש להקשות דאמאי לא חשו על כבודו של אברהם אבינו ע"ה דכתיב ביה (בראשית כב, ג) 'וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ' שיאמר: לא היה לו לאברהם אביכם סוס או גמל? לפי פירוש רש"י ז"ל. ונראה לי בס"ד דגבי אברהם אבינו ע"ה בהדיא כתיב (בראשית יב, טז) 'וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת', וכן כתיב (בראשית כד, י) 'וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו' ואם כן מפורש בתורה שהיה עשיר והיה לו מכל מיני בעלי חיים, ולכן מוכרח לומר דאותו חמור שחבש לרכוב עליו הוה ניחא ליה ברכיבתו טובא, או אפשר שהיה חמרא לובא שהוא חשוב מאד או היה חמרא בר מאה גווני כמו שאמר שמואל לשבור מלכא על חמורו של משיח (סנהדרין צח.) . אמנם הא קשיא לפירוש רש"י ז"ל מאי אכפת ליה אם היה עני? ונראה לי בס"ד דאפילו אומות העולם יודעים זה הכלל ד'אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר' (שבת צב.) ובאותו זמן דכתיב 'וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר' היה נביא ששלחו השם יתברך להוציא את ישראל ממצרים, ואם כן יאמר מה שאמר וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר הוא זיוף ח"ו! לכך כתבו 'עַל נוֹשֵׂא בְּנֵי אָדָם'. או יובן בס"ד היה טוען שכתוב בתורה (דברים לג, ה) 'וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ' הוא משה רבינו ע"ה שיש לו דין מלך, והמלך צריך להיות עשיר ואם אין לו יגדלוהו משל אחיו, וכיון דמשמע שהיה עני איך נעשה מלך? אלא ודאי גדלוהו משל אחיו, ואם כן איך יאמר (במדבר טז, טו) 'לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי' ואם כן ממה נפשך כתבתם זיוף ח"ו! לכך כתבו 'עַל נוֹשֵׂא בְּנֵי אָדָם' דלעולם היה עשיר מעיקרו. ואין להקשות אמאי לא חשו שיבא עליהם בטענה של זיוף מן בלעם שהיה נביא, וכתיב ביה (במדבר כב, כב) 'רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ' דמשמע שהיה עני? דהתם קאמר שרכב על אתון נקבה דגם הגדולים דרכם לרכוב על אתון נקבה משום דנח להם ברכיבה, וליכא למידק מינה שהיה עני. ועדיין צריך להבין הא דנקיט רש"י ז"ל בריש דבריו דמשמע גמל, ולא אמר דמשמע סוס או גמל, ובסוף דבריו נקיט סוס או גמל. ונראה לי דאשה ובנים לאו אורחייהו לרכוב על סוס שהוא חזק ותקיף וקשה רכיבתו לכך כתב דמשמע שהוא גמל, אבל בטענתו של תלמי נקיט לתרווייהו, כי תלמי היה אומר כן אם היה מוצא מקום להלעיג בדבר זה.

וְכָתְבוּ לוֹ 'אֶת צְעִירַת הָרַגְלַיִם' וְלֹא כִּתְבוּ לוֹ 'אֶת הָאַרְנֶבֶת' (ויקרא יא, ו) . פירש רש"י ז"ל במקום 'וְאֶת הָאַרְנֶבֶת' כתבו וְאֶת צְעִירַת הָרַגְלַיִם' לפי שידיה קצרות מרגליה עיין שם, וקשא לפי זה הוה ליה לכתוב 'צְעִירַת הַיָּדַיִם'? ונראה לי בס"ד דאשתו של תלמי היתה משונה בידיה שהיו קצרות הרבה שלא כדרך בני אדם, ומחמת השינוי הזה שהיה בידיה קראוה כשנולדה בשם 'אַרְנֶבֶת' מפני שהארנבת משונה בידיה שהם קצרות מרגליה, והיה דרכם לקרות את הילד הנולד על שם המאורע שאירע בעת לידתו או על שם חידוש הנמצא בו בעצמו, כמו שם 'יַעֲקֹב' על שם שאחז בעקב אחיו (בראשית כה, כו) , ושם 'עֵשָׂו' על שם שהיה כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר שהוא עשוי ונגמר כאנשים גדולים בשערותיו, ואפשר שגם אותה האומה של אשת תלמי היו קורין את הארנבת בשם ארנבתא בלשון תורה, ועל כן הוכרחו לכתוב צְעִירַת הָרַגְלַיִם שאם יכתבו צְעִירַת הַיָּדַיִם היה אומר על אשתו הם מתכוונים שהיא היתה צעירת הידים שיש בה שינוי בידיה מחמת קצרותם. ברם הא קשיא לי למה הברייתא הביא פסוק 'וְאֶת הָאַרְנֶבֶת' הכתוב בספר ויקרא, אחר פסוקים שהביא מספר דברים? ונראה לי בס"ד דכל אותם השינויים הוצרכו לעשות כדי שלא יעשה עמהם ויכוח בדברי תורה, מה שאין כן שינוי פסוק הארנבת לא היה שם סיבת ויכוח בדברי תורה, אלא רק משום שלא יאמר שחקו בי היהודים, מיהו בירושלמי ראיתי דנקיט להו כסדרן עיין שם. נמצא הם עשו שינוי ב'יד' פרשיות, כי יש שתיים שהם בפרשה אחת, ונראה כי ה'יד' שנשתלחה בבית המקדש כמו שמתפללים במוסף 'מִפְּנֵי הַיָּד שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְּמִקְדָּשֶׁךָ' גרמה שיהיו נצרכים לשלוח יד ב'יד' פרשיות מפני פחדן מן האוייב ההוא, שאם לא היה חרבן וגלות לא היו חוששין ולא היו נמסרים בידו.