בן יהוידע על מגילה כט.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָלוּב וְשֶׁאֵינוֹ עָלוּב, יָכוֹל וְאֵינוֹ יָכוֹל. נראה לי בס"ד נקיט על עצמו שתי חלוקות אלו כי הוא היה גלגול בבא בן בוטא אשר ניקר הורדוס את עיניו וגם עתה בגלגול זה נסתמא בידי שמים לכן 'שֵׁשֶׁת' בא"ת ב"ש הוא 'בבא' וכנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים יעוין שם, ולכן כנגד מה שקרה לו על ידי הורדוס נקיט חלוקא דעלוב וכנגד מה שקרה לו בידי שמים בגלגול זה נקיט חלוקה דאינו יכול.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: בּוֹא וּרְאֵה, כַּמָּה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. יש להקשות אומרו בא וראה להיכן יבא? ונראה לי בס"ד כי בימיהם היה ניכר גילוי שכינה בחוץ לארץ בבתי כנסיות, וכדאמר שכינה בבבל היכא שריא? אָמַר אַבַּיֵּי: בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא דְּהוּצְל וּבְבֵי כְּנִישְׁתָּא דְּשָׁף־וְיָתִיב בִּנְהַרְדְּעָא, ולזה אמר בּוֹא לבתי כנסיות שבחוץ לארץ, וּרְאֵה בעיניך כמה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל כי תמצא שם השראת שכינה בגלותם בחוץ לארץ.

עֲתִידִין בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ, שֶׁיִּקָּבְעוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אין הכונה שתעקר גוף הקרקע שלהם ותהיה בארץ ישראל, וכן ב'תָּבוֹר וְכַרְמֶל' לא נעקר הקרקע שלהם אלא הכונה הוא כמו שיש לגוף האדם צל רוחני שמקיפו שהגוף מושך חיות ממנו, כן יש צל שהוא אויר זך ורוחני חופף על הארץ כולה ומאיר לה ואין הצל של כל הארצות שוה בזכותו ומעלתו ויש בזה כמה מדרגות בצללים החונים על ארצות חוץ לארץ, ובודאי צל ארץ ישראל הוא מעולה וזך ביותר לפי ערכה של ארץ ישראל. ולכן אמרו רבותינו ז"ל (חולין צא:) על פסוק (בראשית כח, יג) 'הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ' שקיפל הקב"ה את כל ארץ ישראל והניחה תחתיו של יעקב אבינו ע"ה ושכב עליה, וקשה לפי פשוטו אם כן בני אדם שהיו יושבים בה להיכן הלכו וישבו? וכן הבעלי חיים והבניינים והמטלטלים היכן היו? אך הכונה הוא על הצל שהוא האויר הרוחני החופף עליה שהוא לה כמו הנשמה הנותנת חיות לגוף. וכיוצא בזה כתב השל"ה ז"ל בפרשת ויחי, בכל מקום ששם עומדין יחד כל זרע ישראל שם נמצא אויר ארץ ישראל, ושם מותר להקריב לה' וכמו שעשו ישראל במדבר ארבעים שנה, ולכן אמר יעקב אבינו ע"ה (בראשית מז, ל) 'וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי' אף על פי שנפטר בחוץ לארץ יעוין שם. ובזה פירשתי רמז הכתוב (דברים א, ח) 'רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ' דקשה והלא עודם במדבר והיכן נתן להם את הארץ? אך הכונה על אויר ארץ ישראל כולה שהיה חונה אתם במדבר, וזהו ראו ראיה רוחנית. ובזה פרשתי (במדבר יג, ל) 'עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ' ולכן אמרו (במדבר יד, ט) 'סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם' הוא האויר הנזכר, וזה סימן מובהק כי הֳ' אִתָּנוּ למסרם בידינו ולכן אַל תִּירָאֻם כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהֶם בודאי כי כבר כבשנו את הארץ בעודנו במדבר מחמת הצל הנזכר. ועל כן מה שאמר כאן עֲתִידִין בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ שֶׁיִּקָּבְעוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לאו על גוף הקרקע קאמר שתעקר אלא על האויר שהוא הצל הפרוס וחונה בבתי כנסיות ובתי מדרשות וכן הענין ב'תָּבוֹר וְכַרְמֶל' שבא הצל שלהם ולא גוף ההרים.

כֻּלְּכֶם בַּעֲלֵי מוּמִין אַתֶּם אֵצֶל סִינַי. נראה לי בס"ד לכך קראם (תהלים סח, יז) 'הָרִים גַּבְנֻנִּים' כי גב רוצה לומר אחור, דהר סיני נחשב צד הפנים והם נחשבין גב שהוא צד האחור, והנה אותיות האחור של אותיות 'סִינַי' שהם הגב שלהם הם ט"ן מ"ט. פירוש טן כלומר גוף כמו שאמרו 'טָב לְמֵיתַב טַן דּוּ' ומט הוא כמו (ישעיה נד, י) 'וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה' וקראתם גב להר סיני, כלומר הם גוף מט ונשפל לגבי סיני.

מַאי דִּכְתִיב (תהלים צ, א) : "ה', מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ", אֵלּוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. נראה לי קראם 'מָעוֹן' מפני ששם מתגלה נועם ה' שהוא אור השכינה, דכתיב (תהלים כז, ד) 'לַחֲזוֹת בְּנֹעַם הֳ' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ', ולכך נקראים מָעוֹן אותיות נוֹעַם. ונראה לי אות נו"ן דמעון הוא מספר ת"ש, ועם אותיות 'מעו' דמעון נעשה צירוף 'תשמעו' ויש בזה שתי משמעות, האחת לשון קיבוץ ואסיפה כמו (שמואל א' טו, ד) 'וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם' ואחת כפשוטו שהוא ענין שמיעה שמתאספים שם לשמוע בחוקי אלקים ותורותיו.