בן יהוידע על מגילה יא

בָּא שָׂטָן וְרִקֵּד בֵּינֵיהֶן וְהָרַג אֶת וַשְׁתִּי. יש להקשות למה בלשצר נהרג הוא עצמו, ואחשורוש נהרגה אשתו? ועוד מאי קא משמע לן באומרו 'בֵּינֵיהֶם'? ודי לומר אתא שטן ורקד והרג את ושתי. ונראה לי בס"ד דבלשצר הוא היה הראשון בחטא שסמך על חשבונו, ועשה מעשה להשתמש בכלים של בית המקדש, ואחשורוש ראה מעשה בלשצר שסמך על חשבונו לעשות מעשה, ואז גם הוא למד לסמוך על חשבונו ולעשות מעשה, נמצא בלשצר יש לו שותפות בחטא אחשורוש גם כן כדין החופר בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור בעל הבור ישלם (בבא קמא נ:) , ולכך בחטא אחשורוש נעשה העונש בשותפות שניהם שנהרגה ושתי שהיא בתו יחידתו של בלשצר, וכלה זרעו בה, והגיע עונש זה לבלשצר, וגם הגיע העונש לאחשורוש, כי היתה ושתי אשתו שהיא כגופו, והיה אוהב אותה יותר מנפשו. ומה שאמר בָּא שָׂטָן וְרִקֵּד בֵּינֵיהֶן , נראה לי בס"ד בלשצר [622] מספר שמו תרכ"ג, ואחשורוש [821] מספרו תתכ"א והפרש שיש ביניהם הוא מספר צחק [198] , וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל במדרש רבה פרשת וירא, 'וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית מְצַחֵק' (בראשית כא, ט) , אין מְצַחֵק אלא גילוי עריות, שנאמר (בראשית לט, יד) 'רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ' עיין שם, נמצא הוא לשון זנות וגילוי עריות, וידוע סיבת הריגת ושתי היתה שבא שטן וגירה בהם תאות ניאוף וזנות שכולם נתכוונו לכך באותה סעודה, הללו אומרים מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות, אמר לו אחשורוש כלי שלי כשדי הוא ונאה ביותר, והסכימו כולם שיביאו נשותיהם ערומות, ותבא גם ושתי ערומה כי בכולם בערה אש תאות הזנות שנתכוונו לזנות, והוא גם כן עמהם בתאוה זו ושלח לה שתבא ערומה וסירבה, ועל ידי כך נתגלגלה הריגה שלה. וזהו שנאמר בָּא שָׂטָן וְרִקֵּד בֵּינֵיהֶן, רוצה לומר ריקד בתאות הניאוף הרמוזה בין טועה הראשון שהוא בלשצאר, ובין טועה האחרון שהיא אחשורוש, כי הטעות של אחשורוש נמשך מטעות בלשצאר שסמך על חשבונו לעשות מעשה של שימוש כלי הקודש. או יובן הפרש שיש בין בלשצר ובין אחשורוש הוא מספר חיצים [158] , שזרק השטן חיצים מן הדבורים שלהם שעל ידי כך נהרגה ושתי.