בן יהוידע על מכות ז.

סַנְהֶדְרִין הַהוֹרֶגֶת אַחַת בְּשָׁבוּעַ, נִקְרֵאת: 'חוֹבְלָנִית'. נראה לי הטעם שהיה להם להתפלל שלא יבא לידם דבר כזה וכמו ענין דאתמר לקמן (דף יא:) עיין שם.

אַף הֵם מַרְבִּים שׁוֹפְכֵי דָּמִים בְּיִשְׂרָאֵל. מקשים אמאי נקיט שופכי דמים ולא אמר מנאפים? ונראה לי בס"ד הכונה לומר כיון שהם חוקרים את העדים בדין הרוצח: כלום בדקתם אותו אחר מיתה לראות אם יש בו סימני טריפה? ואם תמצא לומר בדקתם אותו ונמצא שלם, שמא במקום סייף היה נקב מתחלה? ולכן כשישמעו הרשעים טענות אלו שתולין בטרפיות או בנקב דנמצא גברא קטילא קטל אין לבם חרד על עון שפיכות דמים דיצרם מכשילם לשפוך דם באומרו אולי זה האדם טריפה ואין כאן שפיכות דמים ממש לשפוך דאין עון זה ברור בעיניהם! מה שאין כן שאר עונות של ניאוף וכיוצא העון ברור ביד העושה אותו דיודע הוא שעשה עבירה גמורה ואיכא טובא אף על גב דהם רשעים לא ימלאם לבם לעשות עבירה חמורה גמורה, והנה לפי זה הסנהדרין אין להם לפתוח פיהם הרבה בדרישה וחקירה עד גדר שלא יהיה הרוצח נהרג שבזה יהיו נקראים רוצחים וחובלים. ובזה יובן טעם נכון על 'לֹא תִּרְצָח' ביתרו (שמות כ, יב) כתיב בפת"ח תחת הצד"י ובפרשת ואתחנן (דברים ה, טז) כתיב בקמ"ץ לרמוז לפעמים הפותח פיו עובר על 'לא תרצח' ולפעמים אם מקמץ פיו ולא יגיד ההלכה עובר על 'לא תרצח'. וכיוצא בזה שמעתי מפרשים בשם הגאון רבינו אליהו מוילנא על פסוק 'כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה' (משלי ז, כו) זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה 'וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ' שלא הגיע ומורה ולכן לא תרצח חד בקמ"ץ וחד בפת"ח עד כאן דבריו.