בן יהוידע על מכות י:

אִם לַחַטָּאִים מוֹרֶה, קַל־וָחֹמֶר לַצַּדִּיקִים (תהלים כה, ח) . נראה לי בס"ד האדם בעונותיו עושה רצח בנפשו דהיינו באבר מאברי נשמתו שהוא מקביל לאותו עון שעשה כי נשמת אדם מתחלקת לכמה נצוצות אך רצח זה שרוצח את ניצוץ וחלק מנשמתו נחשב לו לשוגג שהוא אינו יודע שעושה רצח בנפשו ואין רואה בעיניו כלום ולכן כמו שתיקון והצלה של ההורג אדם בשוגג הוא לישב בערי מקלט וכן רצח שעושה האדם בנפשו שהוא כשוגג גם כן צריך להיות בעיר מקלט והיינו שיעסוק בתורה בדברים השייכים למקום הפגם של אותו עון שעשה בו רצח לחלק נפשו שהוא מקביל לאותו עון וכמו שאמרו לעיל: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִנַּיִן לְדִבְרֵי תּוֹרָה שֶׁהֵן קוֹלְטִין? דִּכְתִיב 'אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר' וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ 'וְזֹאת הַתּוֹרָה' (דברים ד, מד) והיינו כי השם יתברך ישים בלב אותו אדם לעסוק בדברי תורה השייכים לתיקון פגם אותו עון שנעשה בו רצח בנפשו. והנה דבר זה יעשנו הקדוש ברוך הוא עם אדם שהוא צדיק ורק נכשל באיזה עון שנעשה בו רצח בנפשו וזהו שנאמר 'אִם לַחַטָּאִים' אלו שופכי דמים בשוגג 'מוֹרֶה' דרך בעיר מקלט 'קַל־וָחֹמֶר לַצַּדִּיקִים' שהם בעלי תורה דלא יבצר מהיות עושים רצח בנפש על ידי איזה מכשול ד'אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא' (קהלת ז, כ) שיורה להם דרך למקלט בדברי תורה שישים בלבם לעסוק בדברי תורה השייכים לתיקון הרצח של הנפש ולכן אמר הכתוב שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל (תהלים קיט, קסה) כי אוהבי תורתיך תהיה התורה עיר מקלט שלהם שבה נתקן המכשול שהוא רציחה בנפש בשוגג שיזדמן להם ויהיה להם שלום בזה.

בַּמָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ (שמואל א כד, יד) . אף על גב דסתם הריגה בסייף אין הכונה כאן שהרגו בסייף דאם כן זה המזיד גם כן צריך שתהיה מיתתו בסייף, אך הכונה שהמיתו במיתה של סקילה כגון שהפילו אותו מן הגג או זרקו עליו אבן גדולה דלשון הריגה נאמר על כל מין מיתה וכמו שאמרו (משנה מכות א, י) סַנְהֶדְרִין הַהוֹרֶגֶת אַחַת בְּשָׁבוּעַ נִקְרֵאת 'חוֹבְלָנִית', וכן אתמר בסהדרין (סהדרין סג.) מִנַּיִן לְסַנְהֶדְרִין שֶׁהָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁאֵין טוֹעֲמִין כְּלוּם כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, וכן בדף מ"ו הֲרוּגֵי בֵּית־דִּין נִכְסֵיהֶם לַיּוֹרְשִׁים, ועוד כיוצא בזה.

מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְּתוּבִים, בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ (במדבר כב, יב) . מקשים אמאי לא הביא הוכחה מן פסוק (תהלים כה, יב) מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא הֳ' יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר? ונראה לי בס"ד דיש לפרש פסוק זה בהכי יורינו בדרך אשר יבחר השם יתברך ולא קאמר בדרך אשר יבחר האיש עצמו ואם כן נמצא ההוכחה להפך שאין מוליכין אותו בדרך אשר ירצה לילך הוא עצמו. ברם קשא אמאי הוצרך להביא תלת קראי? ונראה לי בס"ד קרא דבלעם בא ללמד אפילו אם לא דבר בפיו לילך בדרך זה וגם לא עשה מעשה אלא רק במחשבתו צייר כך גם לזה מוליכין אותו בדרך שרוצה לילך וכהא דבלעם דרק במחשבתו היה דבר זה ופסוק מלמדך להועיל יליף מיניה על מי שדבר בפיו שרוצה לילך בדרך זה ולא שהיה במחשבתו בלבד ופסוק 'אִם לַלֵּצִים' (משלי ג, לד) יליף מיניה לענין מעשה שעשה מעשה כדי לילך בדרך זה. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו תירץ דפסוק תורה איירי בגוים לכך הביא מן הנביאים דאיירי בישראל ומן הנביאים נמי לאו מוכח כולהו לכך הביא מן הכתובים גם כן עד כאן דבריו נר"ו.