בן יהוידע על קידושין נג.

מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁחָטַף חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ, וְהָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ: 'בֶּן חַמְצָן' עַד יוֹם מוֹתוֹ. הקשו התוספות ז"ל כיון דדרכן לחטוף אמאי קרו לזה דוקא 'בֶּן חַמְצָן' טפי מאחרים? ותירצו שאותו האיש חטף חלק הגרגרן כמוהו אבל אחרים לא היו חוטפין אלא מהצנועין כשמושכין ידיהם עיין שם. ועדיין כיון דחוטפין למה לא קרו להו בהכי? ונראה לי כיון דחוטפים מן הצנועין מי יקראם בשם זה לגנאי דאם הצנועין עצמן לא ירצו לגנות אחרים אלא היו מוחלין להם וגם אותם שאין מושכין ידיהם לא ירצו לגנות ולקרא שם לגנאי אך זה שהיה חוטף מן החוטפין היו אלה הגרגרנים קורין לו שם זה לגנותו כי ביניהם לא נמצא עז כמו זה שחוטף מן הגרגרין עצמן. או יובן כיון דזה היה מעיז כל כך לחטוף מן הגרגרין שחוטפים חלק אחרים לכך ראוי שהוא לבדו יקרא 'בֶּן חַמְצָן' כאלו אין חמצן אחר בעולם אלא הוא! וכאשר מספרים באחד שהיה קצר קומה ובא לקבול לפני השר על אדם אחר באומרו שרמה אותו וראהו השר שהוא קצר קומה ויאמר לו שקר אתה אומר כי קצר קמה מלא ערמה ואיך ירמו אותו? ויען זה ויאמר זה שרמה אותי הוא קצר יותר ממני דלגבי דידיה אין אני נחשב קצר אלא ארוך עד כאן, לכן אלו הגרגרין שהם דרכן לחטוף חלק הצנועין שמושכין ידיהם ממנו כשראו זה הרשיע לחטוף מן הגרגרן אמרו אין ראוי לקרא לנו בשם חמצן כי אנחנו לא חטפנו אלא חלק שחבירו פירש ממנו אבל זה שחטף מן הגרגרן שאינו מוחל וקפיד זה נקרא 'בֶּן חַמְצָן' הוא לבדו יאות לו השם הזה ולא לנו כי לגבי דידיה אין אנחנו נקראים בשם זה.