בן יהוידע על קידושין מט:

עֲשָׂרָה קַבִּין חָכְמָה יָרְדוּ לָעוֹלָם. על מספר העשרה אין לשאול כלום מפני שאין לך שפע בעולם שאינו כלול מעשרה כנגד עשרה ספירות ולכן העולם נברא בעשרה מאמרות אך משקל הקבין דנקיט כאן צריך לנו לדעת מה טעם יש במשקל הקב דנקיט בזה? ונראה לי בס"ד דידוע הקב הוא מ"ח זתים יען דהקב הוא ארבעה לוגין וכל לוג ששה בצים וכל ביצה שני זתים נמצא הקב הוא מ"ח זתים ולכן נקיט החלקים של העשרה בחכמה על משקל קב שיש בו מספר מ"ח כנגד מ"ח מעלות שהתורה נקנית בהם וכמו שאמרו בברייתא דאבות (משנה אבות ו, ו) התורה נקנית בארבעים ושמונה מעלות כמנין חיל [48] ולכן עשרה חלקים של חכמה דקאי על חכמת התורה נקיט להו במשקל קבין שכל קב הוא מ"ח זתים ועשה המספר של מ"ח בזתים לרמוז אין התורה נקנית במ"ח אלא אם כן ימרמר האדם את חומר שלו כמרירות הזית. ועוד נראה לי נקיט המשקל על קבין כי כל קב הוא תל"ב דרהם יען כי כל זית הוא תשעה דרהם ושם העולם שירדו הקבין אליה נקרא תבל ולכן נקיט המשקל של החלקים בקב שהוא תל"ב דרהם כמנין תבל [432] ולכן בשאר דברים דנקיט אחרי זה גם כן נקיט המשקל בקבין שכולם ירדו לעולם הנקרא תבל.

זוֹ חֲנֻפָּה וְזוֹ גַסּוּת הָרוּחַ שֶׁיָּרְדָה לְבָבֶל. עיין פירוש רש"י ז"ל. ועוד נראה לי בס"ד לרמוז שני מדות אלו באותיות האיפה כי שני אותיות ה"א ואל"ף של הא יפה הם שני אותיות מן ג א ו ה ושני אותיות פ"ה וה"א דאי פה הם שני אותיות מחנו פה ואות יו"ד מפסקת ביניהם לסימן. ועוד נראה לי בס"ד דנרמזו שתים אלה במה שנאמר וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם (זכריה ה, ט) וההפרש שיש בין מספר שמים [390] לבין מספר ארץ [291] הוא צ"ט כמנין 'טיט היון' [99] ואיתא בזוהר הקדוש דטיט היון הוא היכל רביעי מן ז' היכלות דטומאה והוא בחינת גבורה דקליפה ואקרי האי היכל בשם חובה וכנזכר בקהילת יעקב ז"ל עיין שם. והנה ראש וסוף ג או ה ח נופ ה הוא מספר חובה [21] שהוא שם היכל טיט היון שעולה צ"ט הרמוז במספר ההפרש שיש בין שמים לבין מספר ארץ ולזה אמר וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם רצונו לומר הרמוזה בין מספר השמים לבין מספר הארץ. ומה שאמר דָּיְקָא נַמִּי דִּכְתִיב ' לִבְנוֹת לָה בַיִת ' (זכריה ה, יא) פירש רש"י ז"ל דהיינו חנופה לבדה ויש להבין מנא ליה לפרש על חנופה ולא על גסות הרוח? ונראה לי בס"ד כיון דחנופה נרמזה לבסוף באומרו 'כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה' לכך יש לומר דקאי על דסמיך לה וכהאי גונא מצינו בגמרא (סוטה לא.) גדול העושה מאהבה מעושה מיראה דבאהבה כתיב (שמות כ, ה) לַאֲלָפִים וביראה כתיב לאלף, ופריך התם נמי כתיב (דברים ז, ט) לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר? ומשני האי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה והוא הדין כאן דיש לומר דקאי אדסמיך ליה.