בן יהוידע על קידושין לב:

נָתַן הַכּוֹס לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלֹא נְטָלוֹ. קשא הא אמרינן בפסחים (פסחים פו:) בעובדא דרב הונא דאקלע לבי רב נחמן בר יצחק דאין מסרבין לגדול וגם אתמר שם בהלכות דרך ארץ כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה עיין שם, ולפי זה מחמת תרי טעמי אלימי אלה היה צריך לקבל הכוס מן רבן גמליאל? ונראה לי בס"ד דסבירא ליה כיון דנמנע מלקבל בשביל כבודו של רבן גמליאל ליכא בזה משום דאין מסרבין לגדול וגם לאו משום כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה מאחר דחושש בשביל כבוד הנשיא רבן גמליאל . ועיין בתוספות (שם בדבור המתחיל אין מסרבין) שכתבו ישיבת פוריא דבר גסות ושררה ואפילו לגדול מסרבין ורק אמר לו מטעם כל שיאמר בעל הבית עשה עיין שם, וכאן סבר רבי אליעזר כיון דיש זלזול כבוד לרבן גמליאל, אפילו משום כל מה שיאמר בעל הבית עשה ליכא למיחש.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשִּׁיב רוּחוֹת וּמַעֲלֶה נְשִׂיאִים וּמוֹרִיד מָטָר וּמַצְמִיחַ אֲדָמָה. קשא מאחר דאמר מַשִּׁיב רוּחוֹת וּמוֹרִיד מָטָר, אמאי לא קאמר נמי 'וּמוֹרִיד הַטָּל' כיון דשלשתם נזכרים יחד בשבחו יתברך בעמידה בשלש תפלות שמונה עשרה? ונראה לי בס"ד שזכר דבר הנראה לעיני הכל מה שאין כן הטל יורד בלילה ואין ניכרת ירידתו ואינה נרגשת כמו נשוב הרוחות וירידת הגשם. אך קשא בשלמא ירידת המטר היינו דאמרינן בתענית (תענית ב.) דמפתח גשמים בידו יתברך ולא נמסר לשליח, וכן עורך שלחן לכל היינו פרנסה דאתמר שם שגם מפתח הפרנסה בידו יתברך ולא נמסר לשליח אך רוח ונשיאים וצמח אדמה כל אלו נמסרו לשליח, ואמאי נקטינהו דלפי זה יזכיר כמה מאות דברים של טובה הנעשים בעולם ומאי אריא דנקיט להני? ונראה לי בס"ד עיקר הוכחתו הוא מן המטר ופרנסה דלא נמסרו לשליח ואגב נקיט מילי דשייכי להו. ועדיין קשא אמאי לא נקט לידה ותחיית המתים דילפי להו מקראי דלא נמסרו על ידי שליח? ונראה לי בס"ד דנקיט דבר הרגיל ושווה תמיד אך לידה אינו דבר רגיל כמו ירידת מטר ופרנסה ומן תחיית המתים ליכא קושיא בלאו הכי כיון דאינו עתה אלא לעתיד לבוא לכך זכר תחיית המתים.

וְאֵין 'זָקֵן' אֶלָּא חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר "אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר יא, טז) . צריך להבין למה החכם מכונה בשם זקן? ונראה לי בס"ד דתנן (משנה אבות ד, א) איזהו חכם הלמד מכל אדם, וכיון דלומד מכל אדם נמצא מקובץ אצלו חכמה אשר נאספה בשנים רבות של זה ושל זה ובזה נחשב כאלו הוא חי שנים מרובים ולמד כל זה ולכן אפילו בעודו קטן בשנים נחשב לזקן ולזה אמר אֵין חָכָם אֶלָּא זָקֵן. או נראה לי בס"ד החכם אין לימודו נסתר אחר שנים אלא אדרבה מוסיף ומתחזק בידו ועל כן רוב שנים יודיעו חכמה גבי החכם אך האויל הסומך על חכמת פלסופייא הבדויה מהשערת השכל אינו נחשב זקן דהא אריסטו יגע בחכמה שלו ובלימודו כמה שנים וחבר ספרים על יסודות שבידו ובזקנתו ניכר לו טעותו וסתר כל דבריו שחזר להיות ילד ללמוד מחדש מראשית כל.

וְאֵין 'זָקֵן' אֶלָּא חָכְמָה. פירש רש"י לשון נטריקון דבר הכתוב זקן זה קנה. וקשא היכא רמיזה חכמה כי בנטריקון ליכא אלא 'זה קנה'? ונראה לי בס"ד דאמרו בגמרא (ברכות נו:) הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה דכתיב (משלי ד, ה) קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה, ופרשתי בס"ד הטעם כי התורה שהיא החכמה נקראת לקח טוב דכתיב (משלי ד, ב) לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, ומספר 'לקח טוב' [155] עולה 'קנה' [155]. ועוד פרשתי כי התורה ניתנה מימין דכתיב (דברים לג, ב) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, והימין הוא חסד שהוא שם א־ל דכתיב (תהלים נב, ג) חֶסֶד אֵ־ל כָּל הַיּוֹם, ולכן כתיב (משלי לא, כו) וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ, ונחלקה התורה לחמשה ספרים כנגד חמשה חסדים שהם ה' פעמים א־ל שעולה מספרם 'קנה' ולכן הרואה קנה בחלום יצפה לחכמתה של תורה. ועל כן כיון דדריש הנטרקון 'זה קנה' נרמז בזה החכמה ולכך אמר אֵין 'זָקֵן' אֶלָּא שֶׁקָּנָה חָכְמָה. אי נמי זה דדריש בנטריקון הנזכר במלואה כזה זי"ן ה"א [73] עולה מספר חכמה [73] .