בן יהוידע על כתובות עז:

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מִיכְרַךְ בְּהוּ וְעָסִיק בַּתּוֹרָה. אָמַר: "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן". נראה לי בס"ד אותיות פסוק (במדבר יב, יג) אֵ־ל נָא רְפָא נָא לָהּ שאמר משה רבינו ע"ה לרפאת את מרים הם צירוף שם קדוש המסוגל לרפואה ואותיות אלו במילואם עולים ל"א אותיות כמנין אֵ־ל ולכן פתח ואמר אֵ־ל נָא וכו' ובתורה כתיב רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ (משלי ג, ח) ולשפע הרפואה צריך צינורות וכלים לקבלו והצינורות של התורה הם כ"ז אותיות שבה ולפי זה שפע הרפואה שהוא מן ל"א אותיות של אֵ־ל נָא רְפָא נָא לָהּ עם הצינורות שהם כ"ז עולה מספר נ"ח. ולזה אמר על התורה אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן (משלי ה, יט) שמעלה ח"ן הנזכר לרפאת את לומדיה וכל שכן דאגוני מגנא לדחות הנזק שלא יקרב ללומדיה.

אָמְרוּ לֵיהּ לְמַלְאַךְ־הַמָּוֶת: זִיל עָבִיד לֵיהּ רְעוּתֵיהּ. כלומר בית דין של מעלה אמרו לו כן בדבר ה'. ומה שאמר הַב לִי סַכִּינָךְ לאו סכין ממש היא אלא זה הוא כח רוחני שבו מושך חיות האדם והנפש שלו מן הגוף בשעת מיתה ולזה הכח מכנהו בשם סכין. ומה שאמר כִּי מָטָא לְהָתָם הוא גן עדן התחתון העומד בעולם הזה והוא מוקף מחיצות גבוהות ועומד בדרום העולם וכמות שלו ששים פעמים יותר על כמות העולם הזה אך עומד בנס שאינו לוקח מקום מן עולם הזה כדרך שאמרו רז"ל (בבא בתרא צט.) על ארון וכרובים בנס עומדים שמקומם אינו מן המדה וכמו שביארתי בס"ד בזה כמאמר רז"ל (תענית י.) שאמרו העולם הוא אחד מששים בגן.

פַּנּוּ מָקוֹם לְבַר־לִיוָאִי, פַּנּוּ מָקוֹם לְבַר־לִיוָאִי. נראה ודאי מקום מושבו היה מוכן ופנוי בעבורו אך אומרו 'פַּנּוּ מָקוֹם' על מקום שנאספים בו הצדיקים בעת שיבא הצדיק וידרוש שם בדברי תורה לפני הצדיקים אחר פטירתו ולכן עתה שנפטר רבי יהושע בן לוי בעולם הזה ובא לשם מכריז אליהו זכור לטוב פַּנּוּ מָקוֹם לְבַר־לִיוָאִי שיעמוד וידרוש בו בפני הצדיקים שבגן עדן. וקראו על שם אביו מפני שאביו נודע ומפורסם אצל כל הצדיקים שבגן עדן שהיה צדיק גמור ולכך קראו בַּר־לִיוָאִי לומר הוא בן הדומה לאביו בצדקות. וכפל הכרוז 'פַּנּוּ מָקוֹם' פעמיים מפני שכל צדיק תבא נפשו בלבד לגן עדן ותתלבש בגוף חדש דמוכן לה שם אבל גופו העקרי שהיה לו הוא מונח בקבר עד זמן התחיה ורק רבי יהושע בן לוי נכנס לגן עדן בגופו ממש ונמצא נכנסו גופו ונפשו ולכך כפל הכרוז לכבוד הנפש ולכבוד הגוף ולכן קראו בַּר־לִיוָאִי כי הגוף ממש שנולד מזרע אביו הוא עצמו נכנס כאן.

אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי דַּהֲוָה יָתִיב עַל תְּלַת עֲשַׂר תַּכְטְקֵי פִּיזָא. הנה נודע כי נפשות הצדיקים מתלבשים בגן עדן התחתון בגופים שנראה בהם צורת גוף ברמ"ח איברים ושס"ה גידים ממש ורק הם חומר זך שאין צריכין לאכילה ושתיה ונזונין מריח הטוב של גן עדן ולכן נמצא שם אילנות וכמה דברים הנמצאים בעולם הזה ממש אלא דכולם הם חומר זך שאינו שולט בו איבוד ורקבון והפסד ולכן ראה צורת 'תְּלַת עֲשַׂר תַּכְטְקֵי פִּיזָא' ממש. ומה שהיו מספר י"ג כמנין אהבה [13] לרמוז שהוא עסק בתורה ועבודת הקודש בהיותו בעולם הזה באהבה ולא לשם קבלת שכר.

אֶלָּא סָבַר לָא אַחֲזִיק טִיבוּתָא לְנַפְשָׁאִי. נראה דהוא לא הוציא שקר חס ושלום מפיו דאף על גב דרשב"י שאלו על זמן היותו גדול הוא כיון בתשובתו על זמן שהיה קטן בשנים.

לַאֲפוּקֵי מִמַּר, דְּלָא אִית לֵיהּ מַעֲקֶה לְאִיגְרֵיהּ. נראה לי בס"ד הכונה דשייך הא בהא משום דידוע דהמעקה הוא מסוד הבינה וכל אור מקיף הוא נמשך מן הבינה ולכן אמר לו זה האור שירד להקיף את המטה דנמשך מן הבינה בא לאפוקי ממר שנכשלת במעקה שהוא מסוד הבינה. ואף על גב דבגמרא מסיק מהוה הוה וההיא שעתא שדיא זיקא ולפי זה איך הוכיחו על דבר זה דהיא לו לחשוב כך נראה לי בס"ד דאמר כיון דשדיא זיקא אין זו מעקה חזקה ואדם גדול שכמותו צריך שיעשה מעקה חזקה שתעמוד בפני כל רוחות שבעולם.