בן יהוידע על כתובות סז.

לִכְבוֹדוֹ הוּא דְּעָבַד. מקשים אם כן איך אמרה בתו התשובה משום דמלח ממון חסר דמשמע לא עשה כלום? נראה לי בס"ד שזה הוא כונתה ממש דודאי כל מה שאדם מוציא ממון בעבור הנאתו הן הנאת אכילה ושתיה ולבוש הן הנאת הכבוד אין נחשבים הוצאות אלו לחסרון אליו מאחר דעל ידם קבל הנאה גדולה והרי זה כמחליף דבר בדבר דחפץ זה ישב במקום זה ונתמלא החסרון. ולכן אמרה 'מְלַח מָמוֹן חַסֵּר' שיהיה נחסר ממש דבר וזה כיון דְּעָבַד לִכְבוֹדוֹ לא נחסר ממנו כלום כי הכבוד הגשמי עמד במקום אותו ממון שיצא מידו ונתמלא החסרון הגשמי. ולמאן דאמר חסד בדל־ת אמרה התירוץ השני כִּדְבָּעִי לֵיהּ לָא עָבַד וכיון דלא עבד כדבעי ליה אין זה שנתן נקרא חסד כאדם המניח מלח מועט לבשר שאין בו תועלת דבטל במיעוטו וכאלו לא הניח כלום.

(שיר השירים א, ח) "צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ" וְגוֹ'. אַל תִּקְרָא 'גְּדִיֹּתַיִךְ' אֶלָּא 'גְּוִיּוֹתַיִךְ'. נראה לי הכונה שקרא עליה המקרא הזה רוצה לומר כמו הצאן שהם לוקטים במדברות מן המושלך ומפוזר במדבר ואוכלים אותו כן אתם תהיו נפוצים ללקט מתוך הגללים המפוזרים ומושלכים בשדות ובמדברות כדי לאכול ונרמזו הגללים שהם הצואה באומרו 'צְאִי' לָךְ ולא אמר לכי לך.

יָתוֹם וִיתוֹמָה שֶׁבָּאוּ לִנָּשֵׂא, מַשִּׂיאִין אֶת הַיְתוֹמָה, וְאַחַר כָּךְ מַשִּׂיאִין אֶת הַיָּתוֹם. קשא למה כפל הדברים בבבא זו להזכיר עוד הפעם יתום ויתומה והוה ליה לערב זה יחד עם בבא ראשונה שאמר יתום ויתומה שבאו להתפרנס מפרנסין וכו' ואם באו לינשא משיאין וכו'? ונראה לי בס"ד דאם הוה נקיט הכי הוה אמינא הכי קאמר, אם אלו היתום והיתומה שבאו להתפרנס ופרנסו אותם מקופה של צדקה הם עצמם הגיע זמן נשואם ובאו לפנינו לינשא משיאין היתומה ואחר כך משיאין את היתום מפני שבושתה של אשה להתפרנס מקופה של צדקה מרובה משל איש ולכן מקדימין להשיאה כדי שתתפרנס מבעלה ולא תתפרנס מקופה של צדקה אבל אם היתום והיתומה היו מתפרנסים משל עצמן דהיה להם יכולת לכך ורק אין להם יכולת לינשא ובאו לפנינו להשיאם משיאין את היתום קודם כי איש יש בו חשש הרהור וקרי לכך מקדימין להשיאו קודם היתומה. ולכך עשה לה חלוקה בפני עצמו יתום ויתומה שבאו לינשא ולא ערבנהו עם בבא קמייתא ללמד דאיירי בסתם אף על פי שהם לא היו מתפרנסים מקופה ורק באו לפנינו לינשא דמשיאין היתומה קודם ובעל כרחו צריך אתה להבין מאי דקאמר משום דבושתה של אשה מרובה היינו רוצה לומר בושתה מרובה אם תעמוד בלא איש.