בן יהוידע על כתובות קד.

כָּל מַאן דְּאָמַר: "נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי", יִדָּקֵר בַּחֶרֶב. נראה לפרש בס"ד על פי מה שאמרו בגמרא דמועד קטן (מועד קטן כט.) תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר (תהלים פד, ח) יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹקִים בְּצִיּוֹן עיין שם. ולכן האומר 'נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי' נח לשון בטלה דאינו עוסק בתורה כאשר הוא בחיים ידקר בחרב עשו שהיה רבינו הקדוש מבטלו ומחלישו בעסק תורתו כי הוא היה נצוץ יעקב אבינו עליו השלום. או יובן כל אדם בחייו אין נשמתו עומדת תוך גופו במנוחה כי קשה לה הגוף ורוצה לצאת וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפסוק וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם (ויקרא כו, יא) בפרשת בחקותי ולכן על כל נשימה צריך להלל י־ה! אמנם צדיק גמור וקדוש אלקים כרבי ודאי גם בהיותו חי עומדת נפשו במנוחה תוך גופו ואוהבת אותו ואינה רוצה להפרד ממנו וכדאשכחן במשה רבינו ע"ה ולזה אמר כל האומר 'נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי' בפטירתו בהפרדתה מגופו ידקר בחרב הנעשה מתורתו של רבי דכתיב (תהלים קמט, ו) רוֹמְמוֹת אֵ־ל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם.

יְהִי רָצוֹן שֶׁיָּכוֹפוּ תַּחְתּוֹנִים אֶת הָעֶלְיוֹנִים. נראה דלא סלקא דעתך שתתגבר תפילתה על תפילתם אלא כונתה בדברים אלו לאו דרך תפילה אלא דרך ידיעה דבתחילה הודיעה להם שעדיין רבי קיים ועתה הודיעה להם יותר טוב שישתקו מן התפלה משום צערו של רבי.

שָׁקְלָה כּוּזָא, שַׁדְיָא מֵאִיגְרָא. נראה לי בס"ד דבגמרא (שבת עז:) אמרו מאי כוזא? נטרקון 'כזה' ולכך השליכה כוזא לרמוז בו על מעלת רבינו הקדוש שהיה דומה במעלה למשה רבינו ע"ה שנתנבא בזה וכמו שאמרו רז"ל כל הנביאים נתנבאו ב'כֹּה' ומשה רבינו ע"ה נתנבא ב'זֶה'. אי נמי שקלא כוזא לרמוז שהיה ניצוץ יעקב אבינו עליו השלום בעל הפך שחזר על פכין קטנים. מיהו לפי פשוטו יפלא איך יוצא קול גדול מהשלכת הכוזא שישתיק כל רבוי חכמים העומדים להתפלל בעד רבי? ונראה לומר דודאי הם היו מתפללים בתוך ביתו של רבי בחדר אחד הסמוך לו והיו מתפללים בלחש שלא ירגיש רבי מן קולם והמה ראו שהשליכה הכוזא שהיה רוחץ בו רבי את ידיו כשהיה יוצא מבית הכסא ובזה הבינו שרמזה להם שנפטר רבי דאז עתה אין צורך בכוזא ולכך שברתו ולכן שלח את בר קפרא ליכנס לחדר שהיה רבי בתוכו לראות אם נפטר והוא לא הגיד בפירוש אלא אמר אראלים וכו' והניח הקרע מאחריו לרמוז להם שהם עתידין להרגיש בחסרונו אחר שיפטר יותר מהרגשתם עתה.

זָקַף עֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה. נראה לי אם תזקוף עשר אצבעות ותסמוך גודל לגודל יהיה בזה שלשה חלונות של אויר על ידי שני הגודלים כזה דוגמת הסגול ורמז בזה שהוא חיזק שלשה עמודים שהעולם קיים עליהם שהם תורה ועבודה וגמילות חסדים. ועוד נראה לי בס"ד זקף עשר אצבעות כנגד חמשה חסדים וחמשה גבורות כי הוא היה בחינת היסוד בזווג יעקב ורחל שיש בו חמשה חסדים וחמשה גבורות כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שזקף עשר אצבעותיו כי ידוע יש שם יב־ק [112] שהוא מספר הוי־ה אלקים [112] דרמוז בראשי תיבות (תהלים כ, ב) יַ עַנְךָ יְ יָ בְּ יוֹם צָ רָה [112] . ויש עוד בחינת שם יב־ק שהוא מספר הוי־ה אהי־ה אדנ־י [112] והוא רמוז בראשי תיבות יַ עֲנֵנוּ בְ יוֹם קָ רְאֵנוּ [112] אשר בסוף מזמור יַעַנְךָ (תהלים כ, י) . ושני בחינות יב־ק הנזכר תיקן בהם יעקב אבינו עליו השלום חלק גדול. לכך נרמזו שניהם בשמו כי שמו כפול יַעֲקֹב יַעֲקֹב (בראשית מו, ב) ולכן במזמור יַעַנְךָ הֳ' בְּיוֹם צָרָה כתיב יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹקֵי יַעֲקֹב. והנה שם יב־ק האחד רמוז בראשי תיבות ג ודל א צבע א מה ק מיצה ז רת [112] אשר ביד ימין ופסוק יב־ק השני רמוז בראשי תיבות ג ודל א צבע א מה ק מיצה ז רת אשר ביד שמאל ולכן רבינו הקדוש שהיה ניצוץ יעקב אבינו עליו השלום זקף עשר אצבעותיו לרמוז על שם יב־ק ושם יב־ק הרמוזים בם שהוא טרח בתיקונם.

וְלֹא נֶהֱנֵיתִי אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה. נראה לי בס"ד דידוע הגודל רומז לישראל וארבע אצבעות רומזים לארבע מלכיות שהם בבל יון מדי אדום ונמצא אצבע קטנה היא כנגד אדום ונקראת 'זרת' שהוא ראשי תיבות ז רוע ר מה ו ת שבר. וידוע כי רבינו הקדוש היה בשלום עם מלך אדום שהוא אנטונינוס מלך רומי ואיתא בגמרא דעבודה זרה (עבודה זרה י:) שהיה שולח לרבינו הקדוש דהבא פריכא בריסקאות של עור שהם כעין שקים ומניח חיטים אפומייהו כדי שלא יבינו אחרים והיה אומר לו רבינו הקדוש לא צריכנא דאית לי טובא ואומר לו להוו למאן דבתרך דיהבי לבתראי עיין שם. ולזה אמר וְלֹא נֶהֱנֵיתִי אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה זה אדום שהיה שולח לי ממון רב מדעתו ורצונו עם כל זה 'אני' לא נהנתי מהם אלא הצנעתים לדורות הבאים לשחד בהם מלכי אדום ונמצא ממונם חזר להם. או יובן בס"ד אומרו וְלֹא נֶהֱנֵיתִי אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה על פי מה שאמר רבינו בחיי ז"ל דחמש אצבעות נבראו לצורך חמשה חושים ואצבע קטנה נבראת לקנוח האוזן ורמז כאן אפילו אזנו לא היה מקנח בעת שהיה עוסק בתורה משום קדושה כדין העומד בתפלה.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיְּהֵא שָׁלוֹם בִּמְנוּחָתִי. נראה לי בס"ד כי ידוע שהוא היה ניצוץ יעקב אבינו עליו השלום ובקש שיבא יעקב אבינו עליו השלום אליו עתה ללוותו כמו שאמר (ברכות כח:) רבי יוחנן בן זכאי והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא ללוות אותי, וידוע כי יעקב אבינו עליו השלום נכפל שמו (בראשית מו, ב) וב' פעמים יעקוב יעקוב [376] עולה מספר שלום [376] לכך דבר ברמז שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם הוא יעקב בִּמְנוּחָתִי עתה וְיָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה לו (ישעיה נז, ב) יָבוֹא שָׁלוֹם עתה אצלך כאשר בקשת ועוד יָנוּחַ וי־ו עַל מִשְׁכָּבוֹ תָּם דהיינו וי־ו [22] מלא שהוא תם שעולה מספר כ"ב כנגד כ"ב אותיות התורה אשר יגעת בה בעשר אצבעותיך. וכן דרשו דורשי רשומות אצל יעקב אבינו עליו השלום וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא (בראשית כח, יא) 'ויש כ־ב' בַּמָּקוֹם הַהוּא, שהוא היה בחינת תורה שבכתב כן אתה עתה אורות כ"ב אותיות התורה ינוחו על משכב שלך.

וְאַחַת אוֹמֶרֶת: "הֹלֵךְ נְכֹחוֹ". נראה לי בס"ד יש צדיק שחטא בהרהור הלב ולכן כשילך אחר פטירתו לגן עדן מעקמין לו הדרך להוליכו דרך גיהנם כדי שיצטער שחושב שמוליכין אותו לגיהנם ובזה הצער יתכפר לו על הרהור ולכן לזה שהוא צדיק גמור נקי ובר, אומרים הֹלֵךְ נְכֹחוֹ (ישעיה נז, ב) לגן עדן שאין מעקמין לו הדרך על פתח גיהנם אלא הולך דרך ישרה לגן עדן. ועוד נראה לי בס"ד שאומרים הֹלֵךְ נְכֹחוֹ כי נכח אותיות 'צדיק' יש אותיות שמספרם שכ"ה שהם מספר חמשה פעמים שם אדנ־י [65×5=325] שעולים שכ"ה בסוד התיקון ובסוד נערה [325] .