בן יהוידע על הוריות יג:

חֲמִשָּׁה דְּבָרִים מְשַׁכְּחִין אֶת הַלִּמּוּד. מקשים והלא בפרטן הם ששה? ועיין פתח עינים ובאר שבע. ונראה לי בס"ד כי נקיט מנין החמשה על דברים שהם אכילה ושתיה הנכנסים לתוך הגוף אך האחרונה ענין סדר רחיצה בעלמא אין זה בכלל המנין והוכרח למנקט מנין חמשה בזה כנגד מנין של חמשה היפים ללמוד ונמצא יש חמשה יפים ללימוד וחמשה להפך. לכן תמצא בששה סדרי משנה יש חמשה מסכתות בלבד שמתחילים באות אל"ף והם 'פאה ופסחים וראש השנה וקמא וכלים' והיינו דאות אל"ף הוא לשון לימוד כמו אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי (תהלים נה, יד) וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה (איוב לג, לג) והיינו להורות דהלימוד יש חמשה יפים לו וחמשה להפך.

כְּשֵׁם שֶׁהַזַּיִת מְשַׁכֵּחַ לִמּוּד שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה כָּךְ שֶׁמֶן זַיִת מֵשִׁיב לִמּוּד שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה. הנה מלתא בפומייהו דרבנן אמרי ' אב משכח בן מפקח ' ונראה לי בס"ד אם תסיר מן האב שהוא הזית [417] מספר ז"ך [27] ישאר שמן [390] שהוא הבן. וזהו שנאמר וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית (ויקרא כד, ב) רצונו לומר וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ מספר שֶׁמֶן מן מספר זַיִת על ידי זָךְ כָּתִית לשון חסרון כמו 'כתותי מכתת שיעוריה'. והנה ידוע דהזית אינו משכח אלא למי שרגיל בו, וידוע דאיכא דסבירא ליה בעלמא לא מקרי רגיל בשני פעמים אלא רק בשלשה פעמים והביא ראיות לזה, ובזה יובן בס"ד רמז המשנה (משנה פאה ז, א) כל הזיתים שנים אינם שכחה שלשה שכחה רבי יוסי אומר אין שכחה לזיתים, והכונה אם רק שתי פעמים אכל אין גורמין שכחה דאין נחשב רגיל בשתים אבל שלשה פעמים חשיב רגיל ורבי יוסי אומר אין שכחה לזיתים רצונו לומר אפילו רגיל יש לו תקנה שלא יגרום לו שכחה כמו שאמרו המקובלים ז"ל שיכוין בעת אכילתו השמות א־ל אלהי־ם מצפ־ץ [417] שעולה מספרם זַיִת [417] .

וְסִימָנֶיךָ קְמִיצָה. כתב רבינו חיד"א ז"ל בשם הרא"ש ז"ל הא דלא אמר 'סימניך אמה' שאם תכפוף אצבע הארוך שנקרא אמה ישארו כמו כן אצבע מכאן וזרת וקמיצה מכאן משום דדרך לכפוף הקמיצה כדי לקמוץ עיין שם. ואנא עבדא נראה לי בס"ד שבזה הסימן עשה בו סימן לענין אחר והיינו שלא תטעה למנקט דברי רבי יהודה על שם רבי יוסי ודברי רבי יוסי על שם רבי יהודה לכך אמר 'וסימניך קמיצה' דנמצא האחת היא בראשונה והשתים באחרונה ובזה עשה סימן שרבי יהודה שנזכר תמיד קודם רבי יוסי בכל מקום הוא אשר אמר אחת ורבי יוסי שדרכם לזכרו אחר רבי יהודה הוא אמר שתים שהם באחרונה. ועוד נראה לי בס"ד דאי הוה אמר 'וסימניך אמה' היינו חושבין הסימן נאמר על דבר זה והוא דרבי יהודה דאמר אחת ולא שתים רצונו לומר דוקא אמה שהיא ארוכה ולא שתים קמיצה ואצבע שהם שכיני האמה ורבי יוסי דאמר שנים ולא שלשה רצונו לומר שנים אלו אצבע וקמיצה שכיני האמה ששניהם שוים בקומה ובאמת לא כן הוא דרבי יהודה דאמר אחת אין כונתו על אמה בלבד אלא כונתו על כל אצבע שתהיה ורק קפד שלא יהיו שתים וכן רבי יוסי סבר שנים על כל אצבע שתהיה ורק קפיד שלא יהיו שלשה אבל השתא שעשה הסימן בכך שאמר 'וסמניך קמיצה' ליכא למטעי לפרש פירוש הנזכר דאחת קאי על קמיצה דוקא דמה טעם יש בדבר זה והלא יש דוגמתה זו אצבע שהיא כמדתה וכן בדברי רבי יוסי ליכא למטעי לפרש השנים על שכיני הקמיצה דוקא שהם זרת ואמה דמה טעם שנבחרו שתים אלו והלא אין שוים במדתם ודו"ק.

אָמַר רָבָא בְּחַיֵּי אֲבִיהֶם וּבִפְנֵי אֲבִיהֶם. יש להקשות למאי הוצרך לפרש בחיי אביהם כיון דקאמר בפני אביהם משמע דאביהם חיים הן? ונראה לי דבלאו הכי הוה משמע אפילו שנפטר האב אם יש לו בן גדול ממלא מקומו יושב שם חשיב בחיי אביהם דהוי כאלו אביהן חי ממש ובפניו הם יושבים.

רַבִּי מֵאִיר חָכָם. פירוש ראש ישיבה והוא כמו ענין הצוואה שצוה רבינו הקדוש דרבי חנינא בר חמא ישב בראש (כתובות קג:) והוא יש לו מעלה יותר מן אב בית דין ואין כונת רבי מאיר משום גדולה ולא הלך לבו אחר מעלות אלא כדי לחזק כבודן של תלמידי חכמים ולא יתנהגו הנשיאים בגדולה יתירה על החכמים ולכן לא אמר שיהיה הוא הנשיא אף על גב דאיהו גדול מן רבי נתן שהיה אב בית דין ואם היה רבן שמעון בן גמליאל נמלך עמהם כסדר שעשה יתכן שהיו מסכימים עמו ורק זאת היתה קשה כנגדם שעשה תיקון לכבודו ואפילו עמהם לא נמלך מיהו יש ללמד עליו זכות שלא רצה לגלות להם דבר ולתקנו על פי עצתם מפני שתקנה זו היא ממעטת בכבודן שהיה להם מכבר בסדר הקימה והעמידה.

נֵימָא לֵיה תַּנֵּי לָן עוֹקְצִין. נראה לי בס"ד אמרינן בגמרא (יומא פג:) רבי מאיר בדיק בשמא, וכן כאן בדיק בשמא להורות במסכתא זו דשמה 'עוקצין' נוכל לעקוץ אותו ויעלה דבר זה בידינו כאשר אנו מציירים אותו בדעתינו.

וּתְהַוֵי אַתְּ נְשִׂיא וְאָנָּא אַב בֵּית דִּין. נראה לי בס"ד דאין כונתם שיעבירו אותו לגמרי עד עולם והם יהיו נשיא ואב בית דין לעולם, אלא רצונם לעשות דבר זה לפי שעה למדת ימים או שבוע עד שיסתרו החוקים שלו שעשאם בברייתא החדשה והם יסדו תיקון שלם וחזק להרבות כבודן של החכמים ואחר שיתקנו הדבר כרצונם יחזירו לו הנשיאות והם ישמשו כאשר היו בתחלה. ומה שאמרו להם בחלום ' זילו פייסו לרבן שמעון בן גמליאל ' אף על פי שכונתם לשם שמים מכל מקום חטאו לו במה שעשו לו אופן שהיה בא לידי ביוש ובושת פנים חמירא טובא ורבי מאיר סבר אף על פי שחטאו לו בדבר זה כבר נתכפר להם במה שעשה להם בפועל ביוש גדול להוציאם מבית המדרש אף על פי שהם לא עשו ביוש בפועל. ודע כי תלמודא לא אמר שאמרו להם בחלום בפירוש אלא אמר אחזו להו דהיינו הראו להם ברמז על דבר זה.

אַסִּיקוּ לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר אֲחֵרִים. נראה מן השמים נתנו בלב רבן שמעון בן גמליאל לאסיק לרבי מאיר בשם 'אֲחֵרִים' כי בשם זה נמצא שמו הטוב כולו ונוסף אות ח' כי הוא היה חָכָם כמו שאמרו תלמודא והיינו אותיות ' אֲחֵרִים ' הם אותיות מֵאִיר ח ' ואות ח' הוא רצונו לומר חָכָם וכמו שאמר רבי יוחנן 'רַבִּי מֵאִיר חָכָם רַבִּי נָתָן אַב בֵּית דִּין' ונמצא בשם זה של אחרים נתעלה יותר דנרמז מעלתו באות ח' ולכן אמר 'אסיקו ליה לרבי מאיר' אסיקו רצונו לומר העלו דבזה השם היה לו עליה גם ' אֲחֵרִים ' [259] עולה מספר ' יָד רָמָה ' [259] שהיה לו יד רמה במלחמתה של תורה. ומה שאמר 'בקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך' אף על גב דבאמת כונתם לשם שמים ולא בקשו לעקור לגמרי אלא היתה כונתם על מנת להחזיר אמר לו כן כי לעיני הרואים כך היו דנים בדעתם ולכך הוא הקפיד הרבה ואסיק להו שם אחר כדי לפרסם הדבר שלא יבא אחרי זה אדם אחר לעשות כזאת.