בן יהוידע על גיטין נח.

אִי מַטָאִי לְגַבֵּיהּ, לָא אִיצְטְרִיכִי לָךְ. נראה לי בס"ד דהשואל שאל היכא כתיבה? והשיב לו חבירו דכתיבה בפסוק הזה גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה (דברים כח, סא) , ומוכרח לפרש כונת חבירו דאמר לו כתיבה בפסוק דמפרש לקרא הכי 'אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר' היינו רוצה לומר גזרה שאין ראויה להכתב מפני שהיא דבר מגונה. אך השואל אחר ששמע פסוק זה, אינו מפרש הכתוב בדרך זה שהבין חבירו שבא הכתוב לרמוז על דבר זה דוקא שהוא מגונה ואינו ראוי להכתב בפירוש, אלא מפרש הכתוב הכי שבא לומר אף על פי שכתבתי לכם כמה גזרות הנה יש עוד כמה וכמה גזרות אשר לא נכתבו ולא קאי על אחת בלבד ולכן אמר לו אִי מַטָאִי לְגַבֵּיהּ דהאי קרא הייתי מבין שיש כמה וכמה גזרות שלא נכתבו ולכן לא הייתי שואל על אותה גזרה שלא נכתבה וְלָא אִיצְטְרִיכִי לָךְ לפירושך שאמרת שבא הכתוב לרמוז על גזרה זו דוקא שהיא דבר מגונה ודו"ק.

אַרְבָּעִים סְאָה קְצוּצֵי תְּפִלִּין נִמְצְאוּ בְּרָאשֵׁי הֲרוּגֵי בֵּיתָר (תהלים קלז, ח) . נראה לי בס"ד קרה להם כך כנגד מה שזלזלו בכבוד תורה הכתובה בלוחות שמשקלם היה ארבעים סאה כמו שאמרו הגמרא שהם הדליקו נירות בתשעה באב שבו נשרפה התורה. וְאַרְבָּעָה קַבִּין מֹחַ עַל אֶבֶן אַחַת ששמחו ביום שנחרבה אבן אחת הידועה היא אבן השתיה וְתִּשְׁעָה קַבִּין כנגד חרבן בית המקדש שהיה בסוד שם בן שהוא תשעה אותיות וַתְּהִי הָאֱמֶת (ישעיה נט, טו) שהוא ט' במספר קטן נעדרת בו והם שמחו ביום זה.

אַרְבַּע מֵאוֹת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת הָיוּ בִּכְרַךְ בֵּיתָר (איכה ג, נא) . נראה לי בס"ד נתכוונו לעשותם מספר זה לבטל ארבע מאות רוחות קליפה של עשו בסוד וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לג, א) כמנין 'רע עין' [400] . ועשו שלשה סדרים של ארבע מאות דשלשה מדרגות יש בסטרא אחרא דסוד ג' קליפות המתבטלים על ידי מילה ופריעה ואטופי דמא כנזכר בעץ חיים. ומה שהיה לכל מלמד ארבע מאות ילדים ודאי היה לו רישי דוכנא כראוי ונרמזו ת"ו ילדים בתיבת בנות שהוא 'בן ת"ו'.

אָמְרוּ לוֹ: תִּינוֹק אֶחָד יֵשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי, וּקְוֻצּוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים (ישעיה מב, כד) . נראה כוונתו לשבחו ביופי דרמזו לו שצריך לחוש עליו לפדותו בשביל לאפרושי מאיסורא שלא יעשו קלון בו.

מֻבְטְחָנִי בּוֹ שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל. מקשים מה דבר חכמה מצא בו והלא רק אמר סיום הפסוק שזה כבר למדו בבית רבו? ונראה לי בס"ד יש יסורין באים בהשגחה פרטית מאת ה' כדי לעשות בהם כפרה ואלו אפשר שיהיה ניצול מהם על ידי תפלה שתספיק לכפרתו מעט ויפטרהו השם יתברך מן השאר ויש אין שלוחים בהשגחה אלא כיון דהרשיע האדם ביותר אז נמסר ביד פועלי הדין לעשות בו מה שירצו שיתקיים בו מה שאמר הכתוב בפרשת וילך, וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה וכו'. (דברים לא יז-יח) . והנה אדם כזה קשה הצלתו הן על ידי תפלה הן על ידי ממון כי אלו פועלי הדין המריעים לא ישמעו לקול מלחשים. ועל זה נתכוון רבי יהושע בן חנניה לשאול מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה וכו' (ישעיה מב, כד) רוצה לומר אם היסורין האלה באו בהשגחה מן השמים או אם הם מהסתר פנים האמור בפרשת וילך? והשיב לו התינוק הֲלוֹא הֳ ' ' זוּ ' חָטָאנוּ לוֹ (שם) ונתחכם התינוק להדגיש את תיבת זוּ אשר משמעותה כמורה באצבע על אשר לפניו לומר אור השכינה אשר למעלה מראשנו הוא הביא עלינו היסורין האלה ואם כן הם בהשגחה וקרובה ההצלה להיות הן על ידי תפלה הן על ידי סיוע גשמי.

הָעֲבוֹדָה, שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁאֶפְדֶּנּוּ בְּכָל מָמוֹן שֶׁפּוֹסְקִין עָלָיו. קצת קשה איך נשבע בכך ודילמא פוסקים עליו סך עצום שאין יכולת לרבי יהושע בן חנניה למצוא אותו? ונראה לי בס"ד דלא אמר הָעֲבוֹדָה, שֶׁאֶפְדֶּנּוּ בְּכָל מָמוֹן שֶׁפּוֹסְקִין עָלָיו אלא נשבע איני יוצא מכאן דהיינו ממחוז רומי עד שאפדנו ואין הכי נמי אם בקשו ממון הרבה ולא יכול למצוא לא יצא משם וישאר שם לעולם. ואם תאמר מה לו לצרה הזאת שישבע בכך? ונראה לי דכיון לטובת התינוק כי כיון דנשבע בכך לא יוכל לצאת ובודאי אנשי עירו ושער מקומו שבארץ ישראל אין יכולים להפרד ממנו ומוכרחים למצוא לו מעות סך גדול שירצו השבאים לפדותו בו כדי שיוכל רבי יהושע בן חנניה לצאת מן רומי ולבא אצלם להאיר עיניהם.

הִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה, וְנָפְלוּ זֶה עַל זֶה, וְגָעוּ בִּבְכִיָּה עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָן. קשא געיית הבכיה הזאת שהיתה קשה וגדולה כל כך עד שיצאה נשמתם למה? אדרבה צריכין לשמוח זה ניצול מביאת שפחה וזו נצולה מביאת עבד כי עתה ידורו אח ואחותו צדיקים ואין יצר הרע ביניהם ולעיני האדונים נראין כאיש ואשתו דהא אין יודעים שאין מזדווגים זה בזה אלא חושבין שהם כדרך כל הארץ ורק אחד מהם עקר! ונראה לי בס"ד דהם היו חסידים גדולים וגעו בבכיה גדולה כי זה נצטער על אשר קרא על אחותו בלילה שם שפחה וזו נצטערה על אשר קראה על אחיה שם עבד ואף על פי שהיה בשגגה חשו פן פגעו בכבוד אבותם ובכבוד הכהונה והיה קשה עליהם דבר זה מאד ובעבורו געו בבכיה גדולה וחזקה עד שיצאה נשמתם וכל זה הוא מתוקף החסידות שלהם.

'בַּת פְּנִיאֵל' בִּתּוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁשִּׁמֵּשׁ לִפְנַי וְלִפְנִים, שֶׁנִּתְעַלֵּל בָּהּ שַׁבַּאי כָּל הַלַּיְלָה. נראה לי בס"ד הוצרך תלמודא לפרש שמו של אביה לומר אף על פי שהיתה בתו של כהן גדול ששמש לפנים שהיא עבודה של צניעות ביותר לא הגין עליה זכות עבודה זו של צניעות שלא תתבזה בהעדר הצניעות והטעם מפני שהיתה 'צָפְנַת' שֶׁהַכֹּל צוֹפִים בְּיֹפְיָהּ דנמצא היה יופיה מכשול לבני אדם לכך נתגלה יופיה עתה לכל בבזיון וקלון ואף על פי שלא חטאה בדבר זה צא ולמד ממה שאמר ר"י בן יקורת לבתו שובי לעפריך כנזכר בגמרא דתענית (תענית כד.) .

לְמָחָר הִלְבִּישָׁהּ שִׁבְעָה חֲלוּקִים, וְהוֹצִיאָהּ לְמָכְרָהּ. נראה לי כששבה אותה היה לה חלוק אחד אך הוא עשה לה עוד ששה חלוקים להשביח המקח כאדם שיש לו חפץ יקר וכורך עליו כמה כריכות ובלילה הפשיט כל חלוקיה ונתעלל בה ערומה ולמחר בשביל למכרה חזר והלבישה כל השבעה חלוקים ולכן כשבא למכרה ורצה הקונה לראותה ערומה כשהפשיטה הששה חלוקים לא קרעה אחד מהם דהיו של השבאי ויראה לעשות בשלו כלום ורק השביעי שהיה שלה קרעתו. והא דְנִתְפַּלְּשָׁה בָּאֵפֶר לומר 'פאר' היופי נהפך ל'אפר'. או בגדי כהונה של אביה שהיה כהן גדול דכתיב בהו לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת (שמות כח, ב) נהפכו לאפר. ועליה קונן ירמיה (ירמיה ו, כו) בַּת עַמִּי רוצה לומר בת אדם שהוא עמי שנכנס לפני ולפנים וקרינן ביה עמי בחירק חִגְרִי 'שָׂק' ראשי תיבות ש בעה ק שרים שבכל חלוק יש קשר אחד ואחר כך הִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר שיתהפך הפאר לאפר.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם עָלֵינוּ לֹא חַסְתָּ, עַל קְדֻשַּׁת שִׁמְּךָ הַגִּבּוֹר לָמָּה לָא תָּחוּס? (ירמיהו ו, כו) . נראה לי על פי מה שאמרו המקובלים ז"ל דכל הנסים נעשים על ידי שם הוי־ה והטבעיים נעשים על ידי שם אלקים לכן אלקים בגימטריא הטבע [86] ולכן נקרא שם הוי־ה שם הגבור כי גבורתו יתברך נראית בדברים הנסיים ולא בדברים הטבעיים ובישראל כתיב וראו כל עמי הארץ כִּי שֵׁם הֳ' נִקְרָא עָלֶיךָ (דברים כח, י) שהוא שם הוי־ה שלא זכו לו האומות כי הם זכו לשם אלקים דוקא וידוע דשם הוי־ה הוא שם צנוע ונעלם כמו שנאמר זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם (שמות ג, טו) 'לעלם' כתיב וכיון דנקרא על ישראל ראוי שגם ישראל יהיה להם צניעות ולכן בראותה העדר הצניעות מהם אמרה 'עַל קְדֻשַּׁת שִׁמְּךָ הַגִּבּוֹר' הוא שם הוי־ה הנעלם וצנוע שנקרא עלינו 'לָמָּה לָא תָּחוּס' ואיך תניח שהאויבים ישלטו כל כך בישראל להסיר מעליהם הצניעות.

אָמַר לוֹ: שַׁגֵּר אִשְׁתְּךָ אֶצְלִי. קשא והלא זה הוכחה רבה ואומדנא חזקה שרוצה לזנות עמה דאם ירצה ללוות למה לא יתן לו בידו? ונראה לי דודאי הוא עשה לו טעם לדבריו דאמר לו אתה רבי ובוש אני לתבוע אותך לכן אמסור המעות בידה כדי שאתבע אותך או אמר לו זו כתובתה מרובה ושמא לא תוכל אתה אחרי זה לפרוע חובי וחובה לכן אמסור בידה כדי שתתחייב היא עצמה ואז אני גובה קודם או יתכן היה לה קרקעות נכסי מלוג ולכך אמר לו אמסור בידה כדי שאוכל לגבות ממנה.

וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהַתִּנוֹקוֹת נִתְעַלְּלוּ בָּהּ בַּדֶּרֶךְ. הא דאמר לו תִּנוֹקוֹת כדי שלא יחשוב שזו היתה אנוסה ומותרת דאין דרכן של תנוקות לאנוס אשה גדולה. ועוד נראה לי אמר לו תִּנוֹקוֹת שלא יאמר צריך לחקור ולדרוש על דבר זה ששמעתי דעל הרוב הוא שקר דאיך נשמע דבר זה דודאי המנאף עושה מעשהו בסתר ומסתיר הדבר ואין מגלהו ואיך נשמע לך? אלא ודאי דבה שקר היא זו לכך אמר לו 'הַתִּנוֹקוֹת נִתְעַלְּלוּ בָּה' ואלו לקלות דעתם אין בושין לעשות בהסתר גם אין להם בושה ויראה מגילוי הדבר והם אמרו ופרסמו מה שעשו עמה ולכן אין צריך אתה לחקור ולדרוש בזה.

עַל שְׁתֵּי פְּתִילוֹת בְּנֵר אֶחָד. פירש רש"י אשת איש. ומפירושו זה משמע לכאורה דאותו האיש תלמיד הנגר לא שכב עמה באותם שלשה ימים אלא המתין עד שנשאה, וכן הבין מהרש"א ז"ל וחתימת דין היתה על אשר עשק את זה לקחת אשתו בערמה והוסיף בחמס להביאו לשרת בפניו ולפני אשתו להגדיל צערו ולעשות לו עגמת נפש אחר אשר עשקו ושערי דמעה לא ננעלו (ברכות לב:) . ואל תתמה אם זה היה רשע כל כך למה לא שכב עמה באותם שלשה ימים דיש לומר היא לא היתה רוצה להבעל לו בעודה אשת איש ולא היה רוצה לאונסה. מיהו נראה לי לעולם שכב עמה. ומה שאמר כאן וְאַמְרֵי לָהּ עַל שְׁתֵּי פְּתִילוֹת בְּנֵר אֶחָד היינו שהיו רשעים באופן זה דנקיט הש"ס במקום אחר שהיו מניחים מטותיהם איש ואשתו עם איש ואשתו ובלילה מחליפים נשותיהם זה בזה בידיעה ובכונה דנמצא עושים שתי פתילות בנר אחד בידיעה וברצון הבעלים שזה רואה אשתו שוכבת עם חבירו וזה גם כן רואה אשתו מנאפת דזה הוא ניאוף בפריצות הרבה שאינו כמנהג המנאפים והמנאפות.