בן יהוידע על גיטין נז:

אֵין לְךָ מִלְחָמָה שֶׁנּוֹצַחַת, שֶׁאֵין בָּהּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו (בראשית כז, כב) .. פירוש מלחמה של אומות העולם ולכן בעשו כתיב זְ רוֹעַ רָ מָה תִּ שָּׁבֵר (איוב לח, טו) שהוא ראשי תיבות 'זרת' הרומז לעשו כי עשו בתחילה היתה זרועו רמה שאין מלחמה נוצחת אלא עד שיהיה בהם מזרע עשו. ונראה לי על פי מה שכתב הגאון חיד"א בלב דוד פרק ט"ו דקליפה ראשנה של שבעים אומות נקראת צפו [176] ולכן תיקן דוד המלך ע"ה באלפא ביתא של אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ (תהלים קיט, א) קע"ו פסוקים כמנין צפו להכניעה עיין שם. ונראה לי בס"ד לכן התורה נקראת צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם (משלי טז, כד) כי היא צוף מכנעת את קליפת צפו ונראה לכן ס"מ [סמאל] נקרא בפי העולם בשם פלוני [176] שהוא מספר צפו ולכן באלופים של אליפז בן עשו יש אלוף ששמו צפו דכתיב אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף אוֹמָר אַלּוּף צְפוֹ אַלּוּף קְנַז (בראשית לו, טו) נמצא זַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו נקרא בשם צְפוֹ שהוא שם הקליפה הראשונה של שבעים אומות. ולזה אמר אֵין לְךָ מִלְחָמָה שֶׁאֵין בָּהּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו פירוש במלחמות של אומות העולם יבא להם כח מקליפה ראשונה של שבעים אומות שהיא נקראת בשם זַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו שהוא אלוף צפו בן בנו של עשו ילמדנו בזה לבטלה על ידי התורה שהיא צוּף דְּבַשׁ. ולזה אמר והיינו דאמר רבי אלעזר בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא (איוב ה, כא) כי אותיות לָשׁוֹן במילואם כזה למ"ד שי"ן וי"ו נו"ן עולה המלוי הנחבא בתוך הפשוט מספר צפו דבחטא הלשון תתגבר ח"ו. ומה שאמר בְּחִרְחוּרֵי לָשׁוֹן תֵּחָבֵא נראה דסמיך על פסוק הקודם (איוב ה, כ) בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא, דידוע ברכת החרב נתנה לעשו וזרעו דכתיב וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה (בראשית כז, מ) וכן אמר אדום פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ (במדבר כ, יח) ולכן אחר שאמר 'וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב' דקאי על עשו שברכתו בחרב אמר 'בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא' רוצה לומר אף על פי שאמרתי אצילך מחרב עשו עם כל זה אם יש בך תחרורי לשון תחבא ולא תגש למלחמה אליו כיון דחטאת בלשון ואין לך כח כנגד חרב עשו. ובאופן אחר נראה לי בס"ד ענין זַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו כאן בפסוק זה דידוע מה שכתב בעמק המלך שער קרית ארבע פרק י"ד, כי ס"מ [סמאל] נקרא 'נחש בריח' שהוא לעומת הבריח התיכון דקדושה ולילית נוקבה שלו נקראת 'נחש עקלתון' כי היא המפתה לבני אדם לילך בדרך עקלקלות יעוין שם. וידוע שר אדום הוא ס"מ ונוקביה פלונית ונמצא שר אדום הוא שני נחשים שהם נחש בריח ונחש עקלתון ושניהם יוצאים למלחמה עם אדום אלא שפלוני הוא עיקר במלחמה ונוקביה טפילה אליו כמו שכתב רבינו ז"ל בשער הפסוקים. ולכן מפלת אדום תהיה לעתיד על ידי זכות התורה הנקראת זֹאת (דברים ד, מד) שהוא מספר ת"ח שתבטל ה' נחשים ' [408] שהם מספר ת"ח ומפלת הנחשים שהוא מספר ת"ח תהיה על ידי המשיחים משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ו' משיחים ' [408] עולה מספר ת"ח ואז לעתיד בביטולם נאמר כולנו הוֹדוּ לַהֳ ' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ (תהלים קיח, א) שעולה מספר ת"ח. ולזה אמר בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא בְּחִרְחוּרֵי לָשׁוֹן תֵּחָבֵא חלק תיבת תחבא לשתים וקרי בה 'תח בא' רוצה לומר נחשים שהם מספר ת"ח בא לעולם לצער הבריות.

בְּבִקְעָה זוֹ הָרַג נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים מָאתַיִם וְאַחַת עֶשְׂרֵה רִבּוֹא. נראה לי בס"ד מספר זה כמנין מעללי א ־ ל [211] כלומר אל תחשוב מקרה הוא אלא הם מפלאות תמים דעים נורא עלילה על בני אדם שגזר כך וגלגל דבר זה על יד אותו האיש. והנה צ"ד רבוא כמנין דמים [94] וזהו שנאמר דָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ (הושע ד, ב) רוצה לומר דמים מספר צ"ד רבוא בדמים של זכריה נגעו.

בְּהַהִיא שַׁעְתָּא הִרְהֵר תְּשׁוּבָה בְּדַעְתֵּיהּ. הקשה הרב עיון יעקב ז"ל למה דוקא ההיא שעתא אחר שדבר לו ונח והא גם קודם דנח כשראה ששחט סנהדרין ולא נח בחורים ובתולות ולא נח משום דרצה לנקום יותר היה לו להרהר בתשובה ולומר אם על נפש אחת כך על כמה נפשות על אחת כמה וכמה! עיין שם. ונראה לי בס"ד כי הוא נרגש להיות חושש על עצמו אחר שראה שפייסו בדברים ונתפייס אז חש לעצמו שהוא היה סיבה לרבוי חללים דהיה לו לפייסו מתחלה כאשר פייסו באחרונה ולא היה נצרך להרבות חללים אבל קודם שנתפייס ונח לא היה חושש על עצמו שהיה לו התנצלות כי מן השמים נגזר בכך דהראיה נעשה רתיחת הדם בנס בידי שמים כדי לפייסו.

מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל הָמָן לָמְדוּ תּוֹרָה בִּבְנֵי בְּרַק. קשה הוה ליה להזכיר בני בניו של המן לבסוף על פי סדר הדורות שהיה אחר סנחריב ולמה הזכירו קודם סיסרא? ונראה לי בס"ד דנקיט ליה ברישא משום דאיכא בזה חידוש טפי שהיה נין עמלק ואיכא דסבירא ליה אין מקבלים גרים מעמלק וכנזכר במכילתא (בסוף פרשת בשלח) והביאה בפתח עינים בסנהדרין על דף צ"ו ע"מ, מיהו בסנהדרין נקיט להו כפי סדר הדורות. ועוד נראה לי בס"ד דנקיט המן קודם סיסרא דאיתא בשער הגלגולים (דף מג) דהמן וסיסרא במקום אחד הם יעוין שם, ולכן נקטיה קודם סיסרא ולא נקטיה אחר סנחריב כפי סדר הדורות ומשום דהיתה פגיעתו רעה להשמיד להרוג ולאבד הכל נקטיה קודם סיסרא ולא אחר סיסרא. והא דלא חשיב נֵירוֹן קֵיסָר שיצא ממנו רבי מאיר משום דנירון נתגייר קודם שהרגו לישראל ונלחם בם. אך קשה אמאי לא חשיב עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שהיה בקליפתו רבי ש מעון ב ן נ תנאל ירא חטא שהוא ראשי תיבות 'בשן' ומטעם זה היה משה רבינו ע"ה מתיירא להרגו ולכך אמר לו הקדוש ברוך הוא אַל־תִּירָא אֹתוֹ (דברים ג, ב) וכמו שכתב רבינו ז"ל בשער הגלגולים בדף מ' עיין שם? דאין זו קושיא כי אלו דחשיב הם נתגיירו מבני בניהם ויצאו מזרעם אנשים צדיקים אך עוג הן אמת שהיתה נשמת רבי שמעון בן נתנאל בתוך קליפתו הנה אחר כך לא נולד מזרעו אלא יצאה נשמתו מקליפה של עוג ובאה בעולם הזה בזווג ישראל ונולדה בעולם הזה בישראל וכל החידוש והשבח שמזכיר באלו הוא שאותם הנשמות הגדולות יצאו ובאו בעולם הזה בזרעם של אלו. וכיוצא בזה של עוג מצינו עוד מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דנשמת רבא היתה בקליפת לוט וכנזכר בשער הגלגולים ויש עוד הרבה נשמות גדולים כיוצא בזה.

"הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו". "הַקֹּל" זֶה אַדְרְיָינוּס קֵיסָר שֶׁהָרַג בְּאַלֶכְּסַנְדְרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא עַל שִׁשִּׁים רִבּוֹא, כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם (בראשית כז, כב) . הא דראה יצחק אבינו עליו השלום ברוח הקודש אותה שעה שתים אלה ולא ראה מה שהרג נבוזראדן רי"א רבוא בבקעה אחת וצ"ד רבוא על אבן אחת, נראה לי הוא ראה אותה שעה מה שעושין בני עשו, ונבוזראדן אינו מזרע עשו. אך קשא אמאי לא ראה חרבן טוּר מַלְכָּא שהיה בה הרג רב יותר מכל זה המראה שראה דקטלו בה ג' ימים וג' לילות ובהך גיסא הלולא ולא ידעו הני בהני, גם אתמר לעיל ס' רבוא עיירות היה לו לינאי המלך בהר המלך וכל אחת היו בה כיוצאי מצרים וכו' וכל אלו נהרגו על ידי קיסר מלך רומיים שהיו מזרע עשו? ונראה לי דראה צווחה של מפלת ביתר ומפלת אלכסנדרייא של מצרים מפני שהיה בהם ריבוץ תורה שהיו עוסקין הרבה בתורה ולא הגינה עליהם ולכן אמר בהם הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב שהיה שם קול תורה ועם כל זה שלטה בהם יד עשו אבל בטור מלכא לא היה ריבוץ תורה ואין זה חידוש ששלטה בהם ידי עשו.

אֵין לְךָ תְּפִלָּה שֶׁמּוֹעֶלֶת, שֶׁאֵין בָּהּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב (בראשית כז, כב) . פירוש מִזַּרְעוֹ כלומר ממדתו כי המידות נקראים תולדות של הצדיקים כמו שאמרו (בראשית רבה ל) תולדותיהם של צדיקים מצות ומעשים טובים, ויעקב אבינו ע"ה מדתו אמת וצריך שיהיה המתפלל להתפלל במידת אמת שלא יהיה כאותם הכתוב בהם יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי (ישעיה כט, יג) והא דמייחס התפלה ליעקב אבינו ע"ה כי התפלה במקום קרבן מנחה דכתיב תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב (תהלים קמא, ב) וכל קרבן הוא בסוג מנחה ומצינו אדם הראשון הקריב קרבן תחלה כמו שאמרו רז"ל (חולין ס.) שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו והיה זה קרבן מנחה [103] שהוא מספר ק"ג אחר כך בא הבל והקריב קרבן מנחה וכתיב וַיִּשַׁע הֳ' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ (בראשית ד, ד) הרי מנחה שנית נעשה מספר ר"ו [206] ואחר כך באו אבות העולם ותקנו שמונה עשרה בא אברהם והקריב שחרית קרבן מנחה הרי נעשה ש"ט [309] ובא יצחק והקריב מנחה קרבן מנחה הרי נעשה מספר תי"ב [412] בא יעקב והקריב ערבית קרבן מנחה הרי נעשה מספר תפלה [515] כמנין תקט"ו לכן תפלה תתייחס ליעקב אבינו ע"ה ומנחות אלו של אבות הם ג' תפילות.

מְלַמֵּד, שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד, חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן, וְחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי (תהלים קלז, א) . נראה לי בס"ד לכן חיבר ספר תהלים שהוא שירה בפה כדי להגין עלינו בגלות בבל [34] וגלות אדום [51] ששניהם מספר פה [85] ולכן כתיב וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל 'פֶּה' (ישעיה ט, יא) מספר 'בבל אדום' ועסק התורה שהוא בפה כמו שנאמר כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם (משלי ד, כב) ודרשו חז"ל (עירובין נד.) למוציאהם בפה יגן על ישראל בגלות בבל ואדום שהם מספר פה.

מַעֲשֶׂה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים וִילָדוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ לְקָלוֹן (תהלים סח, כג) . הא דנזדמן תגבורת לסטרא אחרא בסך זה של ארבע מאות ילדים וילדות כי הסטרא אחרא תתחלק לארבע מאות בסוד וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לג, א) וכנגדן היא ת"ו תמות האמורה בפסוק וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים (יחזקאל ט, ד) אך סוף דבר גברה הקדושה בסוד ת' עלמין דכסופין קדישין ונתגברו אותם ת' ילדים וילדות למסור עצמן על קדוש השם וחיו לעולם הבא בסוד תו תחיה ובכח שם הוי־ה שעולה מספר מקו"ם [בהכאה שכופלים כל אות בעצמה: י×י = 100, ה×ה = 25, ו×ו = 36, ה×ה = 25. סך הכל 186] כנזכר בתיקונים ניצולו מן ה'קלון' [186] שהוא מספר קפ"ו.

נָשְׂאוּ יְלָדִים קַל־וָחֹמֶר בְּעַצְמָם. קשא והלא הם שאלו את הגדול אם טובעים באים לחיי עולם הבא ודרש להם שבאים והיה צריך שיפילו עצמם ולמה נתרשלו ולא סמכו על דברי הגדול שבהם? ואם נאמר דלעולם סמכו על הדרשה והסכימו להפיל עצמם ורק הילדות קפצו וקדמו אותם אם כן למה אומר 'נָשְׂאוּ קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמָן' דמשמע מחמת הקל וחומר הפילו עצמם ולא מחמת הדרשה? ונראה לי בס"ד דלעולם סמכו על הדרשה והסכימו להפיל עצמם אך המה עדיין בתוך הספינה בלב ים והקלון המזומן להם הוא בתוך העיר ועדיין יש כמה ימים עד שיגיעו לעיר למקום הקלון ולמה יפילו עצמם עתה וחשו לחיי שעה? ואמרו להמתין עד שתגיע הספינה קרוב לנמל אז יפילו עצמם בתוך הים! ככה היה בדעת הילדים אך הילדות לא רצו להמתין ולא הקפידו על חיי שעה של כמה ימים בהיותם בים כי מרוב תשוקתם להתרחק מן העבירה לא התאפקו לעכב הדבר אלא תכף ומיד קפצו ונפלו, ואחר שראו הילדים כך אז נשאו קל וחומר למהר גם הם הדבר הזה ולא לעכב, ומה אלו שדרכם בכך נמאסה בעיניהם העבירה והקדימו לתקן הדבר בנפילתם קודם שיגיע זמן הקלון אנו על אחת כמה וכמה שצריך לנו למהר הדבר הזה ולא נמתין עד שתגיע הספינה לנמל כאשר חשבנו לעשות מקודם. ונמצא הקל וחומר הזה עשו למהר ולהקדים הנפילה ועל זה מביא פסוק כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם (תהלים מד, כג) שלא לטמאות נפשינו בקלון אך אף על פי שלא הגיעה טומאת הקלון שהיא טביחת הנפש נחשב בעינינו כאלו עתה היינו כְּצֹאן טִבְחָה ועשינו הצלה לנפשינו קודם שהגיעה טביחה לנפש בפועל.

אָמַר לְהוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹקִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ, ב) . הא דכל אחד מהם הביא פסוק בפני עצמו נראה שזה היה לו שבעה מיני עבודה זרה ולכל אחד הוציא לו עבודה זרה בפני עצמו ולכן גם הם כל אחד הביא לו הוכחה חדשה מפסוק אחד וגבר ישראל!

וְאַף הוּא נִשְׁבַּע לָנוּ, שֶׁאֵין מַעֲבִיר אוֹתָנוּ בְּאֻמָּה אַחֶרֶת. הא דהוצרך להזכיר שבועה של הקדוש ברוך הוא גם כן נראה לי בס"ד כדי שלא יאמר אם נשבעתם יש תקנה שתעשו התרה משום פקוח נפש לכך אמר לו שגם הוא נשבע לנו ונמצא קבלנו הנאה בכך ודין השבועה הוא אם נשבע לחבירו וקבל הנאה אין מתירין לו ויש אומרים דאפילו אם התירו לו בדיעבד לא מהני ולא הותר ולכן אין תקנה בהתרה.

חֲבָל עֲלָךְ קֵיסָר, חֲבָל עֲלָךְ קֵיסָר. נראה לי בס"ד כפל הלשון אחד כנגדו ואחד כנגד השר שלו או חבלה בזכות תורה שבכתב וחבלה בזכות תורה שבעל פה ולכן (בראשית כז, כב) 'הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב' תרתי, ואין 'הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו' תרתי ימין ושמאל. ומה שאמרה בת קול אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה (תהלים קיג, ט) נראה לי בס"ד אותיות אלו הם אנחמה ב [ ה ] שמים בדקדוק.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: זוֹ מִילָה, שֶׁנִּתְּנָה בַּשְּׁמִינִי (תהלים קיג, ט) . ונראה לי בס"ד דאיתא בתיקונים, מִ י יַ עֲלֶה לָּ נוּ הַ שָּׁמַיְמָה (דברים ל, יב) ראשי תיבות מילה וסופי תיבות הוי־ה. וכתבו הראשונים מכאן תדע חיבתה של מילה שרמז אותה הקדוש ברוך הוא בתורה בראשי תיבות ואת שמו רמז בסופי תיבות. ובזה פירש הרב עוללות אפרים ז"ל כִּי הִגְדַּלְתָּ עַל כָּל שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ (תהלים קלח, ב) כלומר המילה שניתנה באמירה כמו שאמרו רז"ל (שבת קל.) על פסוק שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ (תהלים קיט, קסב) , הִגְדַּלְתָּ אותה על שמך דהמילה רמזת בראשי תיבות, ואת שִׁמְךָ רמזת בסופי תיבות עד כאן דבריו. ועל זה רמז הכתוב (תהלים מד, כג) 'כִּי עָלֶיךָ' זוֹ מִילָה שרמוזה למעלה משמך 'הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם' ומסיים 'נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה' כאדם ששחט צאן כדי לאכול מבשרם בשמחה כן מוציא דם מן הנימול בשמחה ולכן פירש ואמר שֶׁנִּתְּנָה בַּשְּׁמִינִי דהטעם דנתנה בשמיני מפני שיש בה יחוד שם הוי־ה שהוא בן שמנה אותיות דנכתב בשם הוי־ה ונקרא בשם אדנ־י הרי הוא ד' אותיות במחשבה וד' אותיות בדיבור וזהו הטעם שנרמז שם הוי־ה עם המילה בפסוק אחד כי במילה יהיה יחוד השם כנזכר בספרי המקובלים היו"ד בגילוי העטרה והוא"ו בחרב שהיא הסכין שאוחז המוהל ומל בה ושני ההי"ן בחמש אצבעות ימין וחמש אצבעות שמאל של המוהל שאוחז בהם בעת שמל.