בן יהוידע על גיטין נו.

אָמַר: הוֹאִיל וַהֲווּ יָתְבֵי רַבָּנָן וְלֹא מִיחוּ בֵּיהּ, שְׁמַע מִינָהּ קָא נִיחָא לְהוּ. נראה לי ודאי הם לא הרגישו בדבר זה שלא ראו דנקטיה בידיה ואפקיה ורק זה חשב שראו ולא מיחו ואפילו לפי דברי המדרש יתכן ידעו שזה רוצה להוציאו ולא גערו בו אבל לא ראו דנקטיה בידיה ואפקיה.

אֵיזִיל אֵיכוּל בְּהוּ קוּרְצָא בֵּי מַלְכָּא. נראה לי בס"ד זה בשמו דיבר כי לפי דברי רש"י ז"ל היה שמו כן בַּר קַמְצָא והשתא מן אותיות שמו יהיה צירוף זה 'בם קרצא' ולזה אמר אֵיכוּל בְּהוּ קֻרְצָא, בהו דייקא באותיות שמו שהם 'בם קרצא'. ועוד נראה לי מה שאמר אֵיכוּל קוּרְצָא על פי מה שאמרו המקובלים בפסוק וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ (בראשית ג, יח) , קוֹץ קליפת הזכור דַרְדַּר קליפת הנוקבא ולכן זה שנפרד מישראל נדבק בקוץ שנעשה לישראל קוץ מכאיב וגם עתה חל עליו קללת ארור דכתיב אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר (דברים כז, כד) דקאי על המוסר ומלשין ושורש ארור הוא 'אר' ולפי זה נצטרפו בו אותיות קוץ עם אותיות אר ונעשה צירוף קוּרְצָא שהוא 'קוץ אר' ולזה פיו ענה בו ואמר אֵיכוּל קוּרְצָא.

שָׁדַר בְּיָדֵיהּ עֶגְלָא תְּלָתָא. נראה לי היה זה בהשגחה מן השמים שלא שלחו עמו שה או שור אלא עגל, לרמוז להם עתה הגיע זמן חרבן בית המקדש וגלות ישראל שיש בהם חלק מעון העגל כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין קב.) אין לך כל פקידה שאין בה מעון העגל דכתיב וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם (שמות לב, לד) . והא דְּשָׁדִי בֵּיהּ מוּמָא בְּנִיב שְׂפָתַיִם נראה לי גם זה היה בהשגחה לרמוז להם שהגיע זמן החרבן והגלות שהיה בעבור לשון הרע בדבר שפתים ולמאן דאמר שעשה מום בעינים רמזו להם שהגיע שליטת עשו הוא אדום אשר קליפתו היא 'רע עין' בסוד וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לג, א) כמנין 'רע עין' [400] ולכן כתב הרב מגלה עמוקות ז"ל הרוצה להרוג חזיר יסמא את עינו, וידוע כי חזיר הוא קליפת עשו דכתיב יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר (תהלים פ, יד) .

בָּעוּ לְמִיקְטְלֵיהּ. קשא ודאי המלך שלח עמו אנשים מעבדיו כי לא היה מאמין בזה לבדו ואיך יהרגוהו לפניהם? ונראה לי כי עבדי המלך היו עומדים חוץ לבית המקדש דאין רשאין להכנס לפנים משום טומאה ורק זה נכנס לבדו עם העגל שבידו והם בעו למקטליה על ידי שם מפורש אחר שיצא וילך אצל עבדי המלך שיפול מאיליו לארץ מת קודם שידבר עמהם והם חושבים שמת פתאום והם היו לוקחים העגל מידו קודם שיצא מאתם ואז יחשבו עבדי המלך שהקריבו אותו.

עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן אַבְקִילַס הֶחֱרִיבָה אֶת בֵּיתֵנו. עיין פירוש רש"י ז"ל ונראה דוחק. ונראה לי בס"ד כי רב זכריה הוה כהן ועומד בבית המקדש עם אחיו הכהנים והיו הכהנים רוצים להקריב משום שלום מלכות ורבי זכריה אמר יאמרו בעלי מומין קרבים על גבי מזבח ולכן לא תהיה הוראה זו דמשום שלום מלכות מותר על פי סברתינו אלא תהיה על פי הסכמת הסנהדרין שהם יתירו בדבר זה ולכן אמרו לזה שילך וישאל מן הסנהדרין ועל פיהם יקום דבר ודא עקא כי הוא יצא מן העזרה והעגל בידו ומסרו ביד עבדי המלך שהיו ממתינים בחוץ באומרו שלא רצו להקריב והם לקחו העגל וחזרו אצל המלך ואף על פי שהיו אומרים להם תביאו העגל להקריבו לא היו שומעין אחר שכבר לא קבלו גזרת מלך בפעם ראשונה שוב אין תקנה לדבר זה ונמצא ענוה שלו שלא רצה לדון דבר זה על פי סברתו אלא על פי הסנהדרין גרמה כל זה.

שָׁדַר עִלוּיַהוּ נֵירוֹן קֵיסָר. נראה פשוט דהמלך של רומי נקרא קיסר שהוא רוצה לומר אמפרטו"ר אך השרים אשר מזרע המלוכה נקראים בתוארים שונים ומחברים עם תואר כל אחד שם קיסר דהיינו נירון קיסר ואספסינוס קיסר כמו שתאמר פקיד הקיסר גזבר קיסר יועץ קיסר וכן עתה במלכות פרס יש שרים מזרע המלוכה שנקראים בשם נאיי"ב אל צלטנ"ה וכן חסא"ם אל צלטנ"ה וכיוצא בזה ובן המלך קורין אותו שא"ה זאד"ה רוצה לומר בן המלך כמו שקורין באירופ"א לבן המלך בשם פְּרִינְץ.

שָׁדָא גִּירָא לְמִזְרָח. בדק ועשה הקסם בגירא ולא בדבר אחר מן השמים היה כך להורות כי חטאתם היה לשון הרע שנמשל לחץ דכתיב חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם (ירמיה ט, ז) וְשָׁדָא לְמִזְרָח תחלה לראות אם יעמוד להם זכות אור תורה המאיר וזכות זרע בית דוד דאתו מיהודה שהיה כנגד המזרח כמו שאמרו במדרש (במדבר רבה ב, י) בפסוק וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה (במדבר ב, ג) אמר הקדוש ברוך הוא למשה מזרח שממנו אור יוצאה לעולם יהי כנגדו יהודה שהוא בעל מלוכה שנאמר וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה ועליו שבט יששכר שהוא בעל תורה שנאמר וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים (דברי הימים א' יב, לג) עיין שם. ולכן שָׁדָא לְמִזְרָח תחלה שממנו יוצא אור לראות אם יעמוד להם זכות התורה שהיא אור העולם דכתיב וְתוֹרָה אוֹר (משלי ו, כג) דלכן יששכר במזרח וגם לראות אם יעמוד להם זכות דוד המלך ע"ה שנמשל כסאו כשמש דכתיב וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי (תהלים פט, לז) דעדיין הנשיאות לא פסקה מזרעו ובית המקדש נקרא על שמו דכתיב מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד (תהלים ל, א) וכתיב רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד (מלכים א' יב, טז) גם אם יעמוד זכות כללות שבט יהודה שממנו המלוכה על ישראל שהוא במזרח כאמור. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש שָׁדָא לְמִזְרָח לראות אם יעמוד להם זכות משה רבינו ע"ה שהוא בסוד השמש כמו שאמרו פני משה כפני חמה (בבא בתרא עה.) וכתיב אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ (דברים ד, מא) וְשָׁדָא לְמַעֲרָב לראות אם יעמוד להם זכות דוד המלך ע"ה אשר יסד כותל המערבי אשר הוא קיים לעולם ולא זזה ממנו שכינה (שמות רבה פרשה ב, ב) ואחר כך שדי לשתי רוחות צָפוֹן וְדָרוֹם עד כאן דבריו נר"ו.

לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, אָתָא נָפַל בִּירוּשָׁלַיִם. פירוש לתשלום ארבע רוחות שהם דרום וצפון. ונראה דהיתה נפילת הגירא בירושלים מדרך נס נגד הטבע כי הוא עשה זה בדרך קסם לידע אם רצון השם יתברך בכך ואם יפול כפי טבעו ודרכו מה הועיל בזה לכן עשה מקום המטרה מן הצד הלאה מירושלם כזה [הציור חסר] וכפי דרך הטבע אי אפשר שיפול הגירא בירושלם אך בדרך נס נתעקמו הגירין ונפלו בירושלם. והנה בזה נראה לי בס"ד לפרש רמז הכתוב דישעיה נ"ד הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל (ישעיה נד, טו) פירוש כל מה שעשו האויבים בכם והצליחו מֵאוֹתִי היתה זאת וזהו שנאמר הֵן גּוֹר יָגוּר לשון גירא אשר מגרה האויב שהוא אֶפֶס שאינו נחשב כלום שהיה מגרה גירין כדי לבדוק ולקסום וכל זה הוא מֵאִתִּי שאני שמתי בלבו לבדוק בכך ותדעי מִי גָר אִתָּךְ ממה שתראי כי עָלַיִךְ יִפּוֹל הגירא בדרך נס שלא כפי הטבע ובזה תדעי מי הוא גר אתך. או הכונה מִי גָר אִתָּךְ זה נירון קיסר סופו כי עָלַיִךְ יִפּוֹל מלשון על פני כל אחיו נפל כי נתגייר ושכן עליך דנפיק מיניה רבי מאיר.

עָרַק וְאָזִיל וְאִיגַיֵּיר, וְנָפַק מִינֵיהּ רַבִּי מֵאִיר (יחזקאל כה, יד) . נראה לי בס"ד הוא כיבד את התורה שסמך על הפסוק של תורה דפסיק ליה ינוקא לכך יצא ממנו רבי מאיר שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה דעל כן נקרא מאיר. גם עוד הוא חדל מלהחריב בית המקדש שהיה אורו של עולם כדאמר בבא בן בוטא להורדוס לכך יצא ממנו רבי מאיר. ועוד נראה לי הוא נתפעל מן הנס שהראו לו מן השמים בענין החיצים כדכתיבנא לכך יצא ממנו רבי מאיר בעל הנס זיע"א. ובזה נראה לי בס"ד לפרש רמז המאמר (חגיגה טו:) רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק, כי זה האיש היה שמו נירון נֵירוֹן וידוע באבג"ד יתחלף הנו"ן במ"ם נמצא נירון הם אותיות רימון דאף על גב דכתיב רמון בלא יו"ד הנה בקריאה נקראת ביו"ד דחיר"ק משמש במקום יו"ד וזהו שאמרו 'רמון מצא' זה נירון קיסר שיצא ממנו 'תוכו אכל קליפתו זרק' כי זה נירון דאגייר היה בו קליפה חלק רע והיה בו נשמה חלק טוב ורבי מאיר יצא מחלק הטוב שהוא הפרי ואין בו מחלק הרע שהוא הקליפה כלל. נמצא רבי מאיר היה בן גרים וכן רבי עקיבא רבו היה בן גרים והכל מפלאות תמים דעים שיצאו מאורות ישראל אלו מאנשים נכרים ואל תתמה בא וראה שתי פרידות טובות שיצאו מעמון ומואב שמהם יצאו מלכי בית דוד ומלך המשיח שיבא בב"א.

אָתָא, צָר עֲלַהּ תְּלַת שְׁנֵי. הנה נמשך בזה צער רעב שלש שנים נוסף על גלותם, ונראה לי בס"ד הטעם כי בבית שני היה עונם לשון הרע ששקול כנגד שלשה עבירות חמורות עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים וחטא זה בפה לכך צר שלש שנים לצערם ברעב שהוא הנאה שבפה שלש שנים על עון לשון הרע שהוא בפה שהוא לישנא תלתא ושקיל כתלתא חמירתא. ובזה פירש בני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו הטעם שסיבת פרענות שלהם היתה על ידי ששלח להם הקיסר עגלא תלתא גם זה הוא מן השמים שעלה בלבו לשלוח עגלא תלתא לרמוז להם כי עון לישנא תליתאי דשקול כתלתאי הביא להם אותה פורענות עד כאן דבריו נר"ו.

הֲווּ בָּהּ הַנְהוּ תְּלָתָא עַתִּירֵי. נראה לי בס"ד נזדמנו שלשה עשירים גדולים אלו כנגד שלשה נקודות הסגו"ל שהוא נקוד החסד לרמוז דאלו השלשה בהצטרפם יחד יכולים לעשות חסד שלם וגם לרמוז כי מן השמים נתנו שלשה אלה לעזרתם והם היו כפויי טובה שדחו חסד זה בידים.

אַמְרֵי לְהוּ רַבָּנָן: לָא מִסְתַּיְעָא מִלְּתָא. נראה לי בס"ד הכונה שהיו בוטחים בעסק התורה שהיה הרבה באותו הדור וסמכו בזה על דבורו של יצחק אבינו ע"ה שאמר (בראשית כז, כב) 'הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב' כשהקול קול יעקב אז אין 'הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו' ולכן גם עתה שמצוי בהון תורה לא יוכלו בני עשו לשלוט ואמרו להם רבנן עתה בדור זה לא מסתייעא ההיא מילתא דיצחק אבינו ע"ה יען דאף על פי שהקול קול יעקב כיון דאיכא לשון הרע שהוא חטא בלשון לא יועיל לימוד התורה שהוא בלשון לבטל ידים של עשו.

קָמוּ קָלַנְּהוּ לְהַנְהוּ אַמְבְּרֵי דְּחִטֵּי וְשַׂעֲרֵי, וַהֲוָה כַּפְנָא. פירש רש"י לאוצרות התבואה והעצים כדי שילחמו. וקשה מנא ליה ששרפו אוצרות העצים גם כן דהא די להם בשריפת חיטי ושערי? ונראה לי בס"ד דהלא חיטי ושערי אי אפשר שישרפו הכל במהרה כי אם מעט מעט דאינם עצים שיהיו נשרפים במהרה ואם כן כיון דחזו יושבי העיר שהדליקו הבריונים אש באוצרות הא ודאי ירוצו כולם הם ונשיהם ובניהם להציל לעצמם ומי יעכב ביד המון רב ואיך הוה כפנא אם כל אחד נטל לו מאכל חצי שנה בלי ספק על כן מוכרח לומר מעשה שהיה כך היה דאלו אוצרות העצים היו סביב אוצרות החטים ושעורים על כן כאשר הדליקו הבריונים אש באוצרות החיטים הדליקו אש באוצרות העצים גם כן על כן נמצא הקיף אש להבה של העצים סביב אוצרות החיטים וכיון דהעצים מעלים להבה גדולה לא יש מקום להמון העם לגשת אל אוצרות החיטים להציל לעצמם ולכך נשרפו הכל והוה כפנא תכף ולכן הוכרח רש"י לפרש שהדליקו העצים גם כן.

דְּרַבִּי צָדוֹק יָתִיב אַרְבְּעִין שְׁנִין בְּתַעֲנִיתָא. נראה לי בס"ד הטעם דיתיב ארבעים שנה בתענית להגין על ארץ ישראל שהיא ת' פרסה מהלך ארבעים יום וגבי מרגלים שתרו את הארץ ארבעים יום נגזר עליהם ארבעים שנה במדבר יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה (במדבר יד, לד) וכן הוא עשה להגין על ארץ ישראל שהיא מהלך ארבעים יום שלא תחרב יום לשנה יום לשנה.

וְלִיעַיְלוּ בָּךְ תַּלְמִידָךְ, וְלָא לֵיעוֹל בָּךְ אִינַשׁ אַחֲרִינָא. פירוש דהבריונים פותחים השער לכל מי שיוציאו לקברו כי בתוך ירושלים אסור לקבור מתים אך היה דרכם שהם ישאו המת משערי העיר עד בית הקברות לקברו בידם דחוששין פן אלו הנושאים אותו לא ישובו לירושלם אחר קבורה אלא ילכו לחיל הרומיים להציל עצמם ואז הרומיים ידעו סודם ועניינם ולכן צוהו דרק תלמידיו ישאו אותו כדי שיאמרו לבריונים שכך צווה בשעת מיתה שלא ישאוהו אלא רק תלמידיו פלוני ופלוני והבריונים יקבלו בכך לקיים צוואת רבם דאין קיום דבר זה קשה כל כך דרק משום חששה בעלמא היה מנהגם לשאת המת מן שער העיר עד בית הקברות ומשום חששא בעלמא לא יעברו על הצוואה של רבם וכן כתב מהרש"א שיאמרו כך היא הצוואה שלך.

בָּעוּ לְמִידְחְפֵיהּ, אָמַר לְהוּ: יֹאמְרוּ רַבָּן דָּחֲפוּ. פירש רש"י יאמרו קאי על רומיים. וקשה מהיכן יודעים זה הרומיים דבשלמא דקירה רואין אותו אחר שיוציאוהו שהוא מדוקר אך אם דחפוהו איך ידעו? ונראה לי יאמרו קאי על שאר בריונים שבעיר שרואין זה ויקשה עליהם בזיון הזה שעשו הבריונים היושבים בשער העיר ועל ידי כך יהיה פירוד הלבבות בבריונים עצמן ויהיו נלחמים זה בזה הם בהם יעמוד השטן ביניהם והיא לא תצלח לבריונים.

אָמַר: שְׁלָמָא עֲלָךְ מַלְכָּא, שְׁלָמָא עֲלָךְ מַלְכָּא. נראה לי בס"ד דהוא כיון בלבו על מלכות העליונה דקדושה ולא על זה וכהאי גונא אמרו בזוהר הקדוש על מה ששלח דוד המלך ע"ה לנבל וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם (שמואל א' כה, ו) דכיון בלבו כלפי מעלה וכן אמרו רז"ל בגמרא עמה שאמר דניאל ע"ה לנבוכדנצר מָרִי חֶלְמָא לְשָׂנְאָךְ (דניאל ד, טז) דכיון כלפי מעלה וכן כאן כיון באלו הדברים על מלכות העליונה דקדושה. ומה שכופלים שלום למלך פירש בני ידידי כבוד הרב יעקב הי"ו כי המלך צריך שיהיה לו שלום משרי המדינות שבמחוז שלו ועוד שלום משאר מלכים הכפופים אליו שלא ימרדו בו עד כאן דבריו נר"ו.