בן יהוידע על גיטין נה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין לוֹ אֶלָּא דְּמֵי מָרִישׁ בִּלְבַד, מִשּׁוּם תַּקָּנַת הַשָּׁבִין. יש להקשות הוה ליה למימר מפני תיקון העולם? ונראה לי בס"ד דכתבו המקובלים ז"ל כאשר אדם חוטא תקח הסטרא אחרא חלק קדושה מנפשו על ידי החטא ותבנה עליו בנין גדול כי ניצוצי קדושה הוא חיותה ובו תתחזק ותבנה בנין שלה אבל השם יתברך יקבץ נדחיו ויקיים בהם סברת בית שמאי לקעקע כל הבירה שלהם כדי שיטול ניצוץ הקדושה שלו ונמצא כי שלט האדם בליעל באדם התחתון להחטיאו לרע לו לזה האדם הבליעל דעל ידי כך הקדוש ברוך הוא מקעקע כל הבירה של אדם בליעל ולוקח את ניצוצי קדושה שעודם שם בעין. וכתבתי במקום אחר בדרושים שעם האדם עצמו השב בתשובה יתנהג במידת החסד כסברת בית הלל שאינו אומר לבעל תשובה עלה השמיימה וקעקע הבירה של איש בליעל ותחזיר המריש למקום קדושה שנגזל ממנה כי באמת דבר זה אין יכולת לאדם לעשותו אלא אומר לאדם אם חטאת בשכבת זרע לבטלה וגרמת להיות כמה נצוצי קדושה שבויים בקליפה תתענה פ"ד תעניות כמנין אותיות שפגמת בהם ותנצל ואני אעשה הדבר הגדול הזה לקעקע כל הבירה של הקליפה ולהוציא משם ניצוצי קדושה וכן אם חטאת במשכב זכור תתענה רל"ג תעניות כנגד שמות הקודש שפגמת בהם וכן אם חטאת באשת איש תתענה שכ"ה תעניות ואני אעשה במקומך לקעקע הבירה של הקליפה ולהוציא בולעה מתוכה וכן על זה הדרך בשאר עונות כי הולך השם יתברך עם האדם כסברת בית הלל לתת דמי מריש בלבד וכן כאן יתן מחלבו ודמו בתעניות כנגד שמות שפגם בהם בלבד והשם יתברך גומר הדבר הצריך לתיקון הפגם להוציא ניצוצי קדושה מן הקליפה. והנה ידוע מה שאמרו בזוהר הקדוש הלל ושמאי דרגין דאברהם ויצחק אינון נמצא הלל חסד שהוא הימין ושמאי גבורה שהוא השמאל וזו הריבותא דאף על פי שמתנהג עם הקליפות במדת הגבורה כסברת בית שמאי לקעקע כל הבירה עם כל זה עם האדם החוטא ושב בתשובה יתנהג במידת החסד כבית הלל דאינו מבקש ממנו אלא דמי מריש בלבד. ובזה יובן בס"ד הכתוב לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה (תהלים פט, יד) שתתנהג עם הקליפה כסברת בית שמאי עם כל זה אתנו תָּעֹז יָדְךָ לקבלנו בתשובה כמו שאמרו הפותח יד בתשובה תָּרוּם יְמִינֶךָ להתנהג עמנו כסברת בית הלל וזהו שנאמר עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ (תהלים פ, ג) עם כל זה לְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ. ולזה אמר בית הלל אֵין לוֹ אֶלָּא דְּמֵי מָרִישׁ מִפְּנֵי מִשּׁוּם תַּקָּנַת 'הַשָּׁבִין' דייקא הם בעלי תשובה על כל עון שיהיה שצריכין הם להלכה זו דאי אפשר להם לעשות הם עצמן כסברת בית שמאי והלכה זו דבית הלל היא תקנתם של בעלי תשובה.