בן יהוידע על עירובין כט:

וּמַעֲשֶׂה בְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא שֶׁאָכַל חֲצִי בָּצָל וַחֲצִי נָחָשׁ שֶׁבּוֹ, וְחָלָה, וְנָטָה לָמוּת. כתב הריטב"א ז"ל יש שפירשו נחש של בצל הוא תולעת שנעשה בו שהוא סכנה כארס של נחש, וכדרך שאמרו קפא דתאני וקפא דחסא עד כאן לשונו. וקשה על פירושם והלא תולעת זו מתהוה במחובר ואיך נכשל רבי חנינא בן דוסא בזה, דהא אין הקב"ה מביא תקלה על ידי צדיקים במידי דאכילה, וכל תולע דמתליע במחובר אף על גב דהתוספות והרא"ש סבירא להו כל זמן שלא ריחש מותר, הנה רבינו יחיאל והרשב"א והר"ן סבירא להו אף על גב דלא ריחש קרינן ביה שֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ (ויקרא יא, מא) ואסור, וכן היא סברת הרמב"ם והרב המגיד וכנזכר בבית יוסף סימן פ"ד. והן אמת שהיה חצי תולע, עם כל זה איסורא איכא ואין הקב"ה מביא תקלה על ידי צדיקים במידי דאכילה אפילו באיסור בַּל תְּשַׁקְּצוּ? על כן נראה דאין לפרש כן, אלא או כפירוש רש"י או כפירוש רבינו תם ז"ל, ודע דאפילו לפירוש רש"י ורבינו תם לאו בבצלים העומדים לאכילה איירי, אלא כמו שכתב הערוך ז"ל דאיירי בבצל שמשיירין בארץ להוציא ממנו זרע שדרך לצאת ממנו קנה, ויש לאותו קנה ראש כמו ראשו של נחש, וחם הוא מאד כי כל זרע הוא חם ולכך לא יאכלו אותו, וגם הבצל ההוא לא יאכלו שיצא מתורת מאכל, אבל שאר בצלים ליכא סכנתא עד כאן דבריו יעויין שם.

וּבִקְּשׁוּ עָלָיו חֲבֵרָיו רַחֲמִים וְחָיָה, מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לוֹ. קשה וכי אם אין השעה צריכה לו אינו כדאי לבקש עליו רחמים? והלא חכם גדול וחסיד גדול היה! ונראה לי בס"ד הכונה בעת שבקשו עליו רחמים באו בתפילתם בטענה זו שהשעה צריכה לו, ועל ידי כך תזכר צדקתו וזכות מעשיו הטובים, שאם לא היה צדיק גדול ביותר לא היתה השעה צריכה לו. אי נמי כך אמרו בתפילתם, אפילו אם השלים חיים הקצובים לו, ראוי שיתן לו הקב"ה חיים מחדש מפני שהשעה צריכה לו. והא דאמר לשון זה שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לוֹ ולא אמר 'שֶׁהַדּוֹר צָרִיךְ לוֹ' רמז בזה על מזל הפרנסה שנקרא 'שָּׁעָה' וכמו שאמר הקב"ה לרבי אלעזר בן פדת ואולי נפלת בשעתא דמזוני (תענית דף כה.), וכן אמרו (משנה אבות ד, ג) 'אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה' וכן אומרים (תענית כא.) 'שעתא קיימא ליה' וכיוצא בזה. וידוע דבת קול מכרזת כל העולם נזון בשביל חנינא בני (תענית דף כד:), נמצא הפרנסה וההצלחה של בני אדם תלוי בו וצריכה לו. אי נמי נקיט שהשעה צריכה לו כי היה מסוגל להתפלל, וידוע דהתפילה נקראת חיי שעה והתורה חיי עולם וכנזכר בגמרא (שבת י.).