בן יהוידע על חולין צה:

וְהָאָמַר רַב: כָּל נַחַשׁ שֶׁאֵינוֹ כֶּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם וּכְיוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל, אֵינוֹ נַחַשׁ. קשא הוה ליה להקשות עדיפה מינה דהא קאמר 'רַב בָּדִיק בְּמַבְרָא' נמצא היה דרכו ומנהגו תמיד? ונראה לי דבדיק במברא ולא היה אומר בפיו כלום טוב או רע כי אם רק בלבבו סומך על זה וכאן דאמר אלא דנחיש היינו משום דאמר בפירוש מברא קאתי לאפאי יומא טבא לנו.

אָמַר: לָא יָדַע לִי מִידִי, דְּרַבֵּיה אֲנָא. נראה והאי לאו מגאוה ורמות רוחא קאמר הכי אלא כונתו לשם שמים שידע שהוא גדול ממנו בתורה ואז ישלח לו כל ספיקות שיהיה לו בהלכות כאשר היה עושה בזמן רב.

שָׁדַר לֵיהּ תְּלֵיסַר גַּמְלֵי סְפֵיקֵי טְרֵיפְתָּא. לפי פשוטו משמע משוי שלש־עשרה גמלים, והדבר יפלא מאד ואפילו לרש"י ז"ל שפירש לאו דוקא עם כל זה יפלא יען כי אפילו משוי גמל אחד אין הדעת סובלו! ונראה לי בס"ד גַּמְלֵי כלומר לוחות שכתב הספיקות על שלש־עשרה לוחות של עץ ושלחם לו וכן איתא בגמרא דשבת (שבת ק:) האי מאן דזריק ונח אגודא דגמלא חייב, ופירש רש"י אגודא דגמלא דף של גשר, וכן איתא בגמרא דבתרא (בבא בתרא כא.) ואי איכא גמלא לא ממטינן, ופירש רש"י ז"ל לוח קצרה, ועיין בערוך ערך גמל. או אפשר דכתב לו בכתב על הנייר או על העור וקלף שעשויים דפים דפים וכל דף נקרא 'גמלא' כמו שאומרים תיתורא דתפילין (מנחות לה.) מפני כי מקום מושבם דומה לגשר הנקרא תיתורא וכמו שפירש רש"י ז"ל בבבא בתרא שם וכן הדפים של הספר נקראים 'גמלי' על שם גמלא של הגשר וזה ברור ופשוט ולפי זה כונת המאמר הזה הוא לומר שלח לו שלש־עשרה דפים כתובים בהם ספיקות של טרפיות ולפי זה אין לדחוק לשנות הגרסא דגרסי 'גוילי' דגם לגרסא דידן תתיישב היטב. ונראה דלאו ספיקות לבדם שלח דאין חכמה בספיקות בלבד אלא שלח לו ספיקות ותשובתם ופשטותם בצדם. והא דשלח לו מספר שלש־עשרה לוחות נראה דכתב על הלוחות משני עבריהם (שמות לב, טו) אם כן הם כ"ו עמודים כמנין שם הוי־ה ברוך הוא לרמוז שהוא כותב לו תורה לשם ה' ולא להתגדל בהם. והא דשלח לו מעיקרא עיבורא דשיתין שנין לאו מולדות בלבד עשה לו אלא תקופות ולקות ועוד חכמה נפלאה שיודעים חכמי התיכונה בשנה פלונית יתגלה כוכב אחד במקום פלוני ובשנה פלונית יתגלו שני כוכבים במקום פלוני שהוא חכמה נפלאה ועם כל זה היתה קלה בעיני רבי יוחנן בשביל שאינה מדברי תורה ממש. והא דשלח לו של שתין שנין כמנין גאון [60] לרמוז לו שהוא גאון בחכמה זו.

בַּיִת תִּינוֹק וְאִשָּׁה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נַחַשׁ, יֵשׁ סִימָן. יש להקשות מנהגו של עולם אדם לוקח בית ואחר כך נושא אשה ואחר כך מוליד בנים ואם כן הוה ליה למימר בית אשה תנוק? ונראה לי בס"ד כל מידי דמסתבר למתלי ביה הסימן טפי נקטי ברישא כי הסימן בעבור הצלחת נכסיו במשא ומתן והבית הוא בכלל נכסיו של אדם על כן מסתבר דזה הוי סימן בעבור זה והתינוק איכא למתלי ביה הסימן על הצלחתו בריוח משא ומתן טפי מאשה כי התנוק הוא דבר חדש שנולד לאדם והוא פרי שלו ולכן יהיה הוא סימן על הרווחתו של אדם שהיא פירות שלו ונולדים לו מעסקיו ומעשיו מה שאין כן האשה אינה פרי של בעלה ולא הולידה הוא בעולם אלא רק נתחברה עמו בנשואין נמצא שלשה אלה אף על פי שיש בהם סימן אסור לנחש בהם ובזה יובן רמז הכתוב אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת (ויקרא יט, לא) והוא כי 'אֹבֹת' ראשי תיבות א שה ב ית ת ינוק אל תפנו לעשות בהם נחש.