בן יהוידע על חולין סה.

מוֹתְחִין לוֹ חוּט שֶׁל מְשִׁיחָה, אִם חוֹלֵק אֶת רַגְלָיו, שְׁנַיִם לְכָאן וּשְׁנַיִם לְכָאן טָמֵא. וְאִם שָׁלֹשׁ לְכָאן וְאַחַת לְכָאן טָהוֹר. נראה לי בס"ד ידוע כל טהרה שורשה בקדושה שהיא רשות היחיד ולכן מי שיש לו חלוקה של אחד רמז שהוא טהור ששרשו בקדושה שהיא רשות היחיד וזה שחלוקות שלו שנים שנים שרומזים לרשות הרבים כי מיעוט רבים שנים זה מורה שהוא טמא ששרשו בקליפה שהיא רשות הרבים נמצא המבדיל בין הטהור ובין הטמא הוא חלוקה של אצבע אחד. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד? (איוב יד, ד) בתמיה. ובזה יובן הטעם שלקח נח מן הטהורים שבעה (בראשית ז, ב) כי הטהור חולק שלשה ואחת וידוע מספר השלשה במניין הקדמיי כזה אב"ג עולה מספר ששה [א+ב+ג=6] ועם האחת הרי שבעה לכן ממין הטהור שבעה שבעה מה שאין כן הטמאין חולקין שנים שנים וכל שנים במספר הקדמיי שלשה [א+ב=3] וב' פעמים שלשה הם ששה נמצא חסר אחד מן השבעה וזהו שנאמר 'מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד'. ומה שאמר יֵשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה וְזֶפֶק וְקוּרְקְבָנוֹ נִקְלָף טָהוֹר , סימני טהרה הם ' ז פק י תר נ קלף' ראשי תיבות 'זין' לשון הזנה כי הטהור נזונין העולם ממנו ולכן לקח נח מטהורים שבעה שהם מספר ז' שבהיותו מלא תמצא בו רמז של סימני טהרה. ובאופן אחר נראה לי בס"ד טעם לסימנים אלו של טהרה וטומאה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות פרשת שמיני ובספר הלקוטים דהעופות הואיל והם מן בחינת שלשה גבורות העליונות רובם טהורים כי השלשה הנזכר הם ממותקות היטב ואין אחיזה לחיצונים בהם כי אם דבר מועט ולכן אין מתהוים עופות טמאים כי אם מעט מה שאין כן הבהמה שהיא מן בחינת שתים גבורות התחתונות שלא נמתקו היטב כי אם באור חוזר ועוד שהם תחתונות יש לחיצונים אחיזה בהם יותר ולכן רובם הם טמאים. ולכן השתא אתי שפיר שאם יחליק אצבעותיו שלשה ואחד הרי יש בו רמז בזה על שרשו שהוא מן השלשה גבורות שהם ממותקות היטב ועל כן סימן זה הוא סימן טהרה שרמוז בסימן זה שורשו הטוב אשר מחמת זה היו העופות רובם טהורים וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל ואם חולק אצבעותיו שנים שנים נמצא יש בו רמז על שנים גבורות שהם אינם ממותקות היטב שמחמת כן היו הבהמות רובם טמאים לכן אין סימן זה טוב בשבילו אלא הוא סימן טומאה הואיל שהוא רומז על שני גבורות שאינם ממותקות באור ישר.