בן יהוידע על חולין יא

רַב מָרִי אָמַר אַתְיָא מִ'מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ' דְּאָמַר רַחֲמָנָא קָטְלֵיה וְלֵיחוּשּׁ דִּילְמָא לָאו אָבִיו הוּא? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן זִיל בָּתַר רוּבׇּא וְרֹב בְּעִלּוֹת אַחַר הַבַּעַל (שמות כא, טו) . אמר לי הרב מהר"ר יהודא אשכנזי ז"ל תושב דמשק יע"א שהיה עובר אורח פה מח"ק בג'דאד יע"א זה שנים רבות שבאשכנז מקשים כאן קושיא אחת ומתרצים אותה על פי ארבע הקדמות ובשביל לחדד את התלמידים אין אומרים להם אלא רק הארבע הקדמות וצריך התלמיד לעיין לומר מעצמו התירוץ וירכיב אותו על הארבע הקדמות ההם ולא יחסר מהם כלום. וזו היא הקושיא על הכלל שכתב רבינו תם ז"ל דסבר מר דלא אזלינן בתר רובא אלא בענין שאם לא תלך אחר הרוב אז לא היה חייב מיתה כלל והשתא דאזלת בתר רובא תחייבהו מיתה אבל בענין שאם לא אזלת בתר הרוב חייב מיתה קלה ואי אזלת בתר הרוב יתחייב מיתה חמורה בכהאי גונא לא אזלינן בתר רובא לחייבו מיתה חמורה וכמו שכתבו התוספות בשמו בסוף ד"ה ליחוש עיין שם. והא איכא קושיא על כלל זה דהא הבא על אשת אביו דחייבתו התורה מיתה חמורה והיינו משום דאזלינן בתר רובא שזה אביו ואי לא אזלת בתר רובא ותאמר שאין זה אביו הוה מתחייב מיתה קלה בשביל אשת איש! והגם דיש לתרץ דקרא איירי בבא על אשת אביו גרושה מאביו דליכא איסור אשת איש מכל מקום בשביל החדוד עושין תירוץ לזו הקושיא שהוא מורכב על פי ארבע הקדמות אלו וזה תוארן. הַקְדָּמָה א ' דקיימא לן אין האשה מתעברת וחוזרת ומתעברת שאם באו עליה כמה בני אדם לא אמרינן שנתעברה מכולם אלא מאחד מהם דוקא. הַקְדָּמָה ב ' המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אלו קדושי טעות ואינה מקודשת. הַקְדָּמָה ג ' אם אחד נדר ושמע חבירו ואמר ואני חל הנדר גם על השני שאמר ואני. הַקְדָּמָה ד ' מפר לנדרי בתו ועוקר הנדר מעיקרו כאלו לא היה נדר כלל. ועל פי ארבע הקדמות אלו צריך לומר תירוץ מורכב בארבע הקדמות אלו כן אמר לי הרב מהר"ר יאודה אשכנזי ז"ל הנזכר ושלי"ת [ושבח לא־ל יתברך] כי אנכי הצעיר אמרתי לו התירוץ המורכב על פי הקדמות הנזכר לעיל והענין הוא כך: דאיירי כגון שיעקב הולידה לו לאה את ראובן ואת דינה תאומים ודינה זו נדרה נדרים ושמעה רחל ואמרה 'ואני' ואחר כך יעקב הפר לדינה בתו ועקר הנדר מעיקרו על פי סברה הנזכר לעיל ואחר כך קידש יעקב את רחל הנזכר על מנת שאין עליה נדרים ונשאה ואחר כך זה ראובן אחיה של דינה הנזכר בא על רחל אשת אביו. ולפי זה אתי שפיר התירוץ מוכרח לומר מי שהוליד את ראובן הוא הוליד את דינה יען כי הם נולדו תאומים ואין האשה מתעברת וחוזרת ומתעברת ומוכרח לומר שראובן ודינה הם מאדם אחד, ואי אזלת בתר רובא ותאמר שיעקב הוא אביו של ראובן מוכרח אתה לומר שהוא אביה של דינה גם כן כיון שאתה אומר שדינה היא בת יעקב מכח דאזלת בתר רובא אם כן קדושי רחל קדושין גמורים יען כי יעקב הפר לדינה בתו ועקר הנדר מעיקרו ונמצא דרחל שאמרה 'ואני' לא חל עליה נדר ולכן יעקב שקדשה על מנת שאין עליה נדרים הרי אלו קדושין גמורים דבאמת אין עליה נדרים דמה שאמרה 'ואני' הרי זה בטל כיון דיעקב עקר הנדר מן דינה בתו וכאלו לא היה וכיון דקדושי יעקב את רחל הוו קדושין גמורים נמצא ראובן אשר בא על רחל יתחייב מיתה חמורה משום אשת אביו. וכל זה הוא אי אזלינן בתר רובא לומר שדינה הוא בת יעקב וראובן הוא בן יעקב אבל אי לא אזלת בתר רובא ותאמר שזה ראובן אינו בן יעקב ודינה אינה בת יעקב נמצא הפרת יעקב לדינה אינה הפרה דלא אביה הוא ואם כן הנדרים חלו על רחל שאמרה 'ואני' ונמצא יעקב שקדש את רחל על מנת שאין עליה נדרים הרי הם בטלים ונשארה רחל פנויה וממילא שבא ראובן על רחל אינו מתחייב מיתה כלל כי בא על פנויה דאין זו אשת איש ואין זו אשת אביו ואין ראובן חייב מיתה אלא רק אי אזלת בתר רובא ועל כן צדק הכלל דסבר רבינו תם דאזלינן בתר רובא לחייבו מיתה חמורה משום אשת אביו מפני דאם לא אזלת בתר רובא לא היה מתחייב מיתה כלל. וכתבתי דבר זה פה כדי שיראו הרבנים ראשי ישיבות בכל אתר ואתר ויחרדו לחדד התלמידים באופנים הדומין לזה כי באמת דברים כאלה הם מחדדים השכל ועיקר לימוד הרב לתלמידים צריך להיות על דרך זה לחדד שכלו וכמו שאמרו בגמרא (חולין מג:) ורבה לחדודי אביי הוא בעי.