בן יהוידע על בבא מציעא כט:

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּרְדִּי אֻמָּן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, יְנַעֵר כְּסוּתוֹ בְּכָל יוֹם. יש להבין למה נקיט אֻמָּן יאמר גַּרְדִּי סתם? ונראה לי בס"ד דודאי הניעור אינו מאבדה לגמרי אלא רק עושה בה קרעים קטנים מחמת שיתנתקו בה חוטים שהיו רכים מתחלתן ולזה אמר גַּרְדִּי אֻמָּן שיוכל לתקן אותם נקבים וקרעים קטנים הנעשין בה על ידי הניעור באופן שלא יהיה ניכר רושם מקום תקונם.

מִי שֶׁהִנִּיחַ לוֹ אָבִיו מָעוֹת הַרְבֵּה, וְרוֹצֶה לְאַבְּדָן. קשא וכי מותר לו לאבדם כדי שעשו לו עצות בשלשה אופנים אלו כדי לאבדם? ורש"י ז"ל נרגש בזה ובא לתקן אך עדיין קשא מה הכרח יש לבעל המאמר למנקט בהאי לישנא, יאמר הלובש כלי פשתן ומשתמש בכלי זכוכית ושוכר פועלים ואינו יושב עמהם הרי זה מאבד מעותיו בידים? ונראה לי בס"ד דאיתא בכתובות פרק וא"ו (כתובות סו:) רבן יוחנן בן זכאי היה יוצא מירושלים ופגע בריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מתוך גללים של בהמות הערביים מחמת רעבונה ועניותה, אמרה לו רבי, פרנסני! אמר לה בתי בת מי את? אמרה לו בת נקדמון בן גוריון אני אמר לה ממון של בית אביך היכן הלך? אמרה לו רבי לא כך מתלין מתלייא 'מלח ממון חסר' אמר לה ממון של בית חמיך היכן הלך? אמרה לו בא זה ואבד זה וכו' עיין שם. נמצא יש ממון שגזור עליו שיתאבד ואם יתערב עם ממון טוב הנה הוא מאבד גם ממון הטוב ולכן תמצא יש בני אדם עשירים ונתקיים בידם עושרם כמה שנים ואחר כך ירשו ממון מן אבותם ונתערב ממון הירושה לממון שלהם ואם גזור מן השמים על אותו ממון שנפל בהם בירושה שיתאבד הן מחמת שהיה בו גזל ורבית וכיוצא הן מחמת שבעליו לא עשו ממנו צדקה על כן אחר שנפל לבנים בירושה ונתערב עם ממון שלהם שהיה נקי הנה בעתה יבא זה ויאבד את זה וכמו שאמרה אותה ריבה לרבן יוחנן בן זכאי. והנה בכהאי גונא משתעו רבנן במאמר זה כאן מִי שֶׁהִנִּיחַ לוֹ אָבִיו מָעוֹת שהוא חושש מהם פן גזור עליהם שיאבדו מחמת שראה שיש בהם סיבות המחייבות בכך ולכן אינו רוצה לערב אותם עם עושר שלו שהיה מכבר דחושש פן יבא זה ויאבד את זה ואינו רוצה להקדישם או לתתם במתנה לאחרים כי הוא רוצה שיהיה לו הנאה מהם ויבלה אותם בהנאת עצמו, ולזה נתנו לו עיצה בשלשה דברים אלו שיוציא אותם בהם ונמצא ממון זה כלה על ידי הנאת עצמו במהרה ואז אחר כך יעסוק בממון של העקרי שהוא נקי בלא תערובת ממון זה שכבר נאבד. אי נמי איירי באדם שיש לו בנים רעים כולם מנאפים ועושים מעשה רשע בממונם והוא יש לו ממון שבא לו בירושה מאביו שזה הממון הוא ידוע אצל בניו ואינו יכול להעלימו מהם וגם אם יקדשהו או יתנו במתנה לאחרים יקפידו בניו ויעשו רעה בו ולכן נתנו לו עיצה בשלשה דברים כדי שיכלה הממון ולא יגיע ליד בניו לעשות בו עבירות חמורות.