בן יהוידע על בבא מציעא כד.

מַר זוּטְרָא חֲסִידָא אִגְנִיב לֵיהּ כַּסָּא דְּכַסְפָּא מֵאוּשְׁפִּיזָא. פירש רש"י ז"ל כלי של אושפיזא הוה. ויש להבין מי הכריחו לרש"י לפרש הכלי היה של אושפיזא והלא לשון 'אִגְנִיב לֵיהּ' נראה דאגניב לומר זוטרא מבית האושפיזא? ונראה לי בס"ד כי רש"י ז"ל סבר הסברה מכרחת אותנו לפרש דאותו הכוס לא היה של מור זוטרא אלא של אושפיזא ואקדים להביא מעשה אחת ששמעתי דהגאון השל"ה ז"ל בעוד היותו באשכנז נגנב לו מביתו כפות של כסף ונחשד תלמיד אחד מתלמידיו בדבר זה והגאון השל"ה ז"ל חקר ודרש וחפש וימצא הכפות אצל התלמיד ההוא, ואז מרוב הבושה המיר דתו אחר כך ונתעשר ונסע ממקום למקום ומצא חן בעיני המלך והשרים והופקד מאת הממשלה להיות שר המכס בעיר הקודש יפו תוב"ב [תבנה ותכונן במהרה בימינו] והגאון השל"ה ז"ל ידע שזה המיר דתו אך לא ידע מה נעשה בו. והנה אחרי זה בכמה שנים נסע הגאון השל"ה ז"ל לארץ הקדושה לדור בירושלים תוב"ב וכאשר בא לעיר יפו תוב"ב הכירו תלמידו המומר ההוא כי היה שם בעל המכס ועשה לו כבוד גדול ובקש ממנו שיבא עמו לביתו לנוח שם שעה אחת והגאון השל"ה ז"ל נתבייש ממנו והלך עמו וזה אחר שנכנס לחצר שלו עשה המצאה לשלוח המשרת של השל"ה מן הבית וישארו שניהם לבדם בבית והכניס להגאון השל"ה ז"ל בכל חדרים שבביתו להראותו כבוד עשרו וסוף דבר הכניסו לחדר אחד ויוציא זה סכינו חדה מחיקו ויאמר להגאון ז"ל שיקרא ודוי כי הוא הביאו לכאן לשחוט אותו ויחרד הגאון חרדה גדולה ויבך ויתחנן לו ויאמר לו מה עשיתי לך?! ודבר עמו כמה תחנונים וזה משיב לו בכעס גדול לא אטה אוזן לדבריך! תמהר לומר ודוי ואם לאו אני תוקע הסכין בבטנך קודם ודוי! ואז הגאון כשראה צרתו צרה עמד והתוודה בדמעות שליש ואחר ודוי השכיב אותו לארץ ויאחז בצוארו והסכין אחז בידו השנית לשחטו בה והגאון סגר עיניו וקרא פסוק שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וכאשר סיים בתיבת אֶחָד ועיניו סגורות הרכין המומר את ראשו עליו ונשקו בקנה שלו ויאמר לו רבי! קומה שבה ומחול לי על הדבר הזה! ויתפלא הגאון ויאמר מי אתה? ויאמר אני תלמידך פלוני ומכיר אני במעשיך כי צדיק גמור אתה ועתה כשראיתי שבאת לארץ הקדושה למסור נפשך להשם יתברך בארץ הזאת אמרתי חבל על רבי שימסור נפשו אל האלקים בעוד היות בבגדו כתם קטן והוא כי אתה יש לך חטא אחד על אשר דחקת להוציא ממני הגניבה ועל ידי כך היית סיבה להמרת הדת שהיתה מחמת הבושה! ואף על פי שאתה עשית זאת להציל את ממונך עם כל זה לגבי דידך נחשב דבר זה לחטא גדול ואני לא נתכוונתי לנקום ממך אלא כונתי היתה לעשות עמך טובה בצער הגדול אשר צערתיך להיות לך כפרה על חטא זה ועתה נעשית נקי וטהור וזך והנך נכנס לארץ הקדושה טהור ונקי ועל כן תמחול לי על צער זה שעשיתי לך כי אתה רבי ואדוני וישק את רגליו ויפטרהו לשלום בכבוד גדול עד כאן שמעתי. נמצא כל כהאי גונא שהגנב הוא תלמיד שנחשב בכלל תלמיד חכם ויגנוב דבר מרבו עצמו אם יעשו המצאה לתפוס מידו הגניבה ודאי יהיה לו בזה בושה מאה ידות על שאר גנבים ואפשר שיצא מזה תקלה גדולה שיצא זה לתרבות רעה וכאשר קרה לאותו תלמיד של הגאון השל"ה ז"ל על כן האי עובדא דמור זוטרא דדמי להך עובדא אם היה הכוס ההוא שנגנב הוא של מור זוטרא חסידא הנה בודאי כשמצא מקום חשד באחד מתלמידיו לא יהיה מתעסק בדבר לתפסו וליקח הגניבה מידו כי זה אחר כך מחמת בושתו מרבו ומאחרים אפשר שיצא לתרבות רעה וכדהוה באותו תלמיד ובודאי מור זוטרא שהיה חסיד גדול דקרו ליה חסידא בסתם היה חושש בדבר זה פן יהיה הוא סיבה שיצא זה לתרבות רעה דאף על גב שהוא מתכוין להציל את ממונו לאו משנת חסידים היא זו. על כן פירש רש"י ז"ל דהכוס היה של האושפיזא דודאי היה חושד כל התלמידים בזה אם לא היה נמצא זה הכוס והיה חלול השם בדבר לכן השתדל לכפותו להוציא בלעו מפיו כדי לנקות התלמידים כולם מן חשד האושפיזא ויהיה מה שיהיה אחר כך הנה חשש חלול השם הוא יותר חזק ומה גם שהוא ברור שבודאי האושפיזא יחשוד כל התלמידים ולכך אכפייה ואודי ונמצאו כולם נקיים וזה נתברר שהיה סורו רע וצבוע היה.