בן יהוידע על בבא קמא עט:

מִפְּנֵי מָה הֶחְמִירָה תּוֹרָה בְּגַנָּב יוֹתֵר מִגַּזְלָן. ידוע כלל שיש באומרו מִפְּנֵי מָה דמשמע יש לפניו שני טעמים ושואל מפני מה, וכמו שכתב הגאון חיד"א בפתח עינים. ונראה לי בס"ד מלבד טעם זה דאתמר בתלמודא עוד יש טעם אחר משום דכל דברים הכתובים בעשרת הדברות הם חמורים יותר בעיני בני אדם וכמו שאמרו בתנא דבי אליהו (חלק א' פרק כט) עיין שם. ולכן יש לומר כיון דגנב כתיב בעשרת הדברות דחמירי בעיני בני אדם טפי לכך החמירה תורה בענשו טפי מגזלן. ועוד נראה לי בס"ד בגנב החמירה תורה טפי מגזלן משום דגזלן עבד בפרהסייא ונתבזה בעיני בני אדם דהכל ידעו וראו שגזל אבל גנב עושה בצנעא ואין מכירים בו ולא נתבזה וכהאי גונא אמרינן לקמן הטעם דישלם בשור חמשה ובשה ארבעה מפני שנתבזה בשה שנטלו על כתיפו. ועוד נראה לי בס"ד דגנב אפשר שיבא אחר כך לידי שבועת שקר שיחשדהו בעל דבר וישביעהו ומחמת בושה ישבע לשקר אבל גזלן עשה בפרהסיא ולמה ישביעו אותו אם יכחיש יביא עליו עדים לבית דין ויוציא בלעו מפיו. אי נמי נראה לי בס"ד גזלן לא יכשל פעמים הרבה לגזול כי יש עליו תובעין להוציא בלעו מפיו אך גנב יחטא כמה פעמים מאחר דגונב בצנעא דעל הרוב לא ידעו בו לכך החמירה עליו תורה בעת שנודעה גניבתו.

וְאֹזֶן שֶׁל מַטָּה כְּאִלּוּ אֵינָהּ שׁוֹמַעַת (ישעיה כט, טו) . קשא הכא לא שייך למימר אלא חלוקה דעין אבל אזן מאן דכר שמא הכא? ונראה לי בס"ד דכפר זה בתרתי חדא חשב אין עין רואה את מעשיו ולכך גנב ועוד היה לו לחוש על צעקת הנגנב שצועק וקובל ומוסר דין למעלה לפני הקדוש ברוך הוא לעשות משפט בגנב וכתיב בכיוצא בזה כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ (שמות כב, כב) ולכן נמצא שכפר גם בזה שחשב אין אזן שומעת צעקת בני אדם. ובזה יובן הא דנקיט פסוק וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּ־הּ (תהלים צד, ז) דזכר שם י־ה שזה דכפר בשתים בראיה ושמיעה נמצא פגם באותיות י־ה דידוע ראיה באות יו"ד ושמיעה באות ה"א ראשנה ונרמז זה באותיות גניבה שהם אותיות ' גנב י ־ ה ' ודוק.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר: מָשְׁלוּ מָשָׁל מִשּׁוּם רַבָּן גַּמְלִיאֵל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? וכו'. קשא מה בא לחדש במשל הזה על דברי רבי יוחנן בן זכאי דטעם שאמר רבי יוחנן בן זכאי הוא מפורש היטב בדבריו במלות קצרות שאמר 'זֶה הִשְׁוָה כְּבוֹד עֶבֶד לִכְבוֹד קוֹנוֹ וְזֶה לֹא הִשְׁוָה כְּבוֹד עֶבֶד לִכְבוֹד קוֹנוֹ' ואין צריך לדבר זה משל להסבירו באזן השומע ועל מה חרד רבי מאיר כל החרדה הזאת אחרי שומעו את דברי רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו ללמדנו המשל הזה ששמע משם רבן גמליאל והא ודאי לולא שראה במשל הזה דבר חידוש לא היה נצרך רבי מאיר ללמדינו המשל הזה? ונראה לי בס"ד בהקדים מה שאמר המפרשים ז"ל על פסוק 'אֲשֶׁר יֹאמְרֻךָ לִמְזִמָּה' (תהלים קלט, כ) הכונה כי עובדי עבודה זרה אומרים השם יתברך רם ונשא וגבה מאד ואין כבודו להשגיח בתחתונים השפלים כי מה הארץ החמרית הלזו ומה האדם החמרי הזה היושב בה שישגיח הקדוש ברוך הוא ויביט במעשיו? ורק כבודו יתברך להשגיח במרומים דוקא וכל כונתם בדברים אלו כדי למצוא היתר לעצמם לעבוד עבודה זרה דעל ידי כך אומרים אין כבודו יתברך שהאדם יתפלל אליו ויבקש ממנו דבר ולעבוד אותו ולכן עושים אמצעי את השמש ואת הירח ואת צבא השמים לעבדם ולהתפלל אליהם ולזה אמר 'אֲשֶׁר יֹאמְרֻךָ' לשון התרוממות כל כונתם בזה הוא 'לִמְזִמָּה' לעבוד עבודה זרה. ובזה פירשו המפרשים (תהלים קיג, ד) רָם עַל כָּל גּוֹיִם הֳ' והיינו שאומרים רק עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ ואין כבודו להשגיח בתחתונים בארץ ויושביה אך באמת אנחנו אומרים מִי כַּהֳ' אֱלֹקֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ עד כאן דבריהם. ולפי זה יש לומר דרבי מאיר קשיא ליה בטעמו של רבי יוחנן בן זכאי שאמר 'זֶה הִשְׁוָה כְּבוֹד עֶבֶד לִכְבוֹד קוֹנוֹ וְזֶה לֹא הִשְׁוָה' מנא ליה הא ודילמא זה האדם הוא מבעלי דיעה הנפסדת האלה שאומרים מאחר שהוא יתברך רם ונשא אין כבודו להשגיח בתחתונים ובמעשיהם? לכן הביא המשל של רבן גמליאל אשר נתחכם רבן גמליאל לעשות המשל באנשי העיר ובני המלך והיינו כי בעלי דיעה הנפסדת על כל פנים הם מודים שיש לעולם השפל הזה מנהיג אשר מסר הקדוש ברוך הוא הנהגת עולם הזה בידו מפני שאין כבודו להשגיח ולהביט בארץ השפלה ויושביה על כן יאמר אחר שברא הארץ השפלה הלזו מסר אותה ביד צבא השמים שהם המלאכים הנקראים בְנֵי הָאֱלֹקִים כמו שנאמר בסוף פרשת בראשית (בראשית ו, ב) ובריש ספר איוב (איוב א, ו) ועל כן גם אם זה האדם הוא מבעלי דיעה זו צריך שיהיה לו מורא מן צבא השמים אשר לדעתו הנפסדת העולם הזה מסור בידם והם משגיחים ומביטים בו כי אלו מינה אותם המלך מלכו של עולם ונמצא על כל פנים חטא בכבודו של מלך מלכו של עולם, ועל זה יבא נכון המשל של רבן גמליאל שעשה בבני העיר ובני המלך כן זה לא השוה כבוד בני אדם עם כבוד בני המלך הם המלאכים צבא השמים אשר מינה אותם המלך מלכו של עולם על עולם הזה ויושביה ועל מעשיהם.

בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת, שׁוֹר שֶׁהוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו, חֲמִשָּׁה, שֶׂה שֶׁהִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ, אַרְבָּעָה. הקשה בשיטה מקובצת אי מהאי טעמא קנסיה רחמנא הכי אם כן גבי גניבה שמתחייב כפל בתרווייהו אמאי לא קנסינן לשלם בשור שלשה ובשה כפל בלבד? עיין שם. ונראה לי בס"ד דקנס תשלומי כפל אית ביה טעמא משום דהוי מדה כנגד מדה הוא רצה להוסיף מנה של חבירו על ממונו עתה יחסר מנה מן ממונו ויהיה נוסף על של חבירו כי כן מדתו יתברך להתנהג מדה כנגד מדה ועל כן אם יעשה חילוק בשור לשלם שלשה נמצא בטל טעם זה של מדה כנגד מדה וגם נמי לאו דוקא בשור צריך לגזור כך אלא בכל דבר שהוא חפץ שיש לו משא כבד שצריך לישאנו על כתפו הן עץ הן מטה הן כלי נחשת וברזל וכיוצא צריך לתקן בתשלומו הפרש לשלם שלשה ואם כן בטל טעם זה של מדה כנגד מדה במשפט זה של התשלומין. מה שאין כן ענין טביחה ומכירה לאו מטעם מדה כנגד מדה נאמר בו הקנס כי טעם מדה כנגד מדה כבר נעשה בתשלומין של אלו שישלם כפל ורק הוא קנס אחר חדש שחדשה בטביחה ומכירה דקנסימן רחמנא משום שנשתרש בחטא כדאמר לעיל בברייתא בשם רבי עקיבה ועל זה הטעם שפיר יש לומר הואיל ונתבזה בשור הקל עליו הקנס דנחשב לו בזיונו כאלו שלם אחד יותר להשלים החמשה של הקנס. ודע דאף על גב דלא הרכיבו על כתיפו עם כל זה נתנה התורה שיעור שוה בכל ותפסה אותו דבר המצוי ושכיח יותר כי דבר המצוי ושכיח הוא שירכיב השה על כתיפו.