בן יהוידע על בבא קמא נט:

אָמַר לְהוּ: גַּבְרָא רַבָּה אֲנָּא. הקשה מהרש"א ז"ל והלא בנדרים (נדרים סב.) היה מצטער רבי טרפון על שהציל עצמו בכתרה של תורה, ואיך אלעזר זעירא לא חש להא הכא ותירץ דחבשוהו עד שישאלו עליו ומה דבעו למנדע הודיע להם? ונראה תירוץ זה דוחק גדול דהסברא להפך למה הקדים להציל עצמו שעה אחת קודם מן החבישה בכתרה של תורה ימתין עד שידעו הם? ולי אנא עבדא נראה לתרץ בס"ד כי הם אמרו לו אתה לובש זה בשביל יוהרא וגונב דעת הבריות בזה כדי שיכבדו אותך בכבוד תלמיד חכם ואין אתה חכם, ובשביל השגת הכבוד אתה לובש זה ולכך חבשוהו לייסר אותו על כך. ולכן לנקות עצמו מן החשד הגדול הזה השיב להם ודאי אני כונתי בשביל ירושלים ואין כונתי כדי שיכבדוני יען כי אני ידוע לכל דגברא רבא אנא ונוהגים בי כבוד ואינני צריך להשיג הכבוד מלבישת מנעלים אלו ואין כונתי בשביל יוהרא כאשר חשבתם והוא היה מוכרח להגיד זאת משום והייתם נקיים. והא דאמר להו ' גַּבְרָא רַבָּה אֲנָּא ' ולא אמר להו 'חכם אנא' אמר כן מדרך הענוה שלא רצה להתכבד בכתרה של תורה לומר על עצמו בפירוש שהוא חכם אלא 'גברא רבא' דמשמע שהוא עשיר ונכבד דנקרא גם כן גברא רבא ואפשר נמי דאמר בלשון זה משום דהוא קרו ליה זעירא ולכך אמר להו 'אֲנָּא גַּבְרָא רַבָּה' ולא זעירא על דרך מה שאמר החכם האזובי בשירו [קערת כסף לרבי יוסף האזובי] 'שְׁמִי אֵזוֹב אֲבָל מִלַּי אֲרָזִים' וגם הוא דבר דבריו ברמז.

אָמַר לְהוּ: אוֹ אַתּוּן בָּעוּ מִינָאִי מִלְּתָא, אוֹ אֲנָא אִיבָּעִי מִינַיְכוּ מִלְּתָא. יש להקשות למה הקדים אופן זה שהם ישאלו ממנו דבר הלכה וישיב להם, והיה לו לומר תכף ומיד לפניהם שש ושבע הלכות הן בדרך שאלה הן בדרך הלכה פסוקה ובזה ניכר שהוא תלמיד חכם? ונראה לי בס"ד דאם יעשה כן אפילו אם יאמר לפניהם עשרים הלכות ויותר יאמרו אין מזה הוכחה שאתה גברא רבא כי יזדמן אדם המוני פשוט ישמע בימיו עשרה או עשרים הלכות ויחזור עליהם כמה פעמים עד שיהיו שגורים בפיו כמו פסוקים של פרשה ושל תהלים ובשביל עשרה או עשרים הלכות שהיו שגורים בפיו ושמורים אצלו אינו נקרא תלמיד חכם וגברא רבא כי בשאר הלכות ודברי תורה הוא עם הארץ גמור! לכן התחכם להניח הבחירה בידם באומרו שהם ישאלו ממנו בכל מקום שירצו והוא ישיב כהלכה ובזה נודע שהוא חכם גדול ובקי בכל ששה סדרי משנה דהא מבטיח שישיב כהלכה לכל שאלה שישאלו ממנו ואם רק הוא יודע הלכות עשר או עשרים ובשאר דברים הוא עם הארץ וכי הוא יודע שישאלו ממנו באותם הלכות שהוא יודעם דוקא ושמא ישאלו ממנו במקומות אחרים שאין יודע מהם כלום על כן מוכרח לומר שהוא גברא רבא דבקי בכל ששה סדרי משנה. ובזה יובן הטעם ששאלם בדין הַכּוּפְרָא שדינו בְּשִׁשִּׁים לרמוז להם שהוא בקי בשש סדרים של תורה שבעל פה כי ידוע דתורה שבעל פה מכונית בשם 'ארץ' ומכונית בשם 'ים' דכתיב וּרְחָבָה מִנִּי יָם (איוב יא, ט) ותיבת שִׁשִּׁים תחלקנה ותהיה 'שש ים' רצונו לומר שש סדרים של ים שהיא תורה שבעל פה. והא דעשה השאלה ב' קָץ כּוּפְרָא ' שהוא תמר ולא באילן אחר דבכולהו פירות של האילנות שייכה שאלה זו , נראה לי בס"ד דודאי אם היה נותן קנס ממון בעבור זאת לא היו חובשים כי כן דרכם ליקח ממון קנס לקופה של צדקה מכל אדם שעושה דבר שאינו הגון. ועל זה קשא למה הציל עצמו בכתרה של תורה שהגיד שהוא גברא רבא היה לו לתת קנס ממון וינצל? אך הוא היה עני ואין לו יכולת ליתן קנס ואם ילוה לפי שעה מאחרים אין לו לשלם להם אחר כך ולכן הוכרח לגלות על עצמו שהוא תלמיד חכם כדי שיפטרוהו כי לא חבשו אותו אלא בעבור שיתן קנס ואם לא היה נותן לא היו פוטרים אותו, ולכן אמר שאלה זו על התמר שאין גזעו מחליף לומר אל תאשמו אותי על אשר הצלתי עצמי בכתרה של תורה ולא הצלתי עצמי בממון כי אצלי חסרון הממון לא יתמלא דלגבי דידי אין גזעו מחליף ואם אלוה מאחרים ואתן לכם לא הייתי יכול לפרוע להם אחרי זה. גם נתחכם לומר להם שאלה זו שהיא הלכה פסוקה בבית דין של שמואל כדי שאחר כך מוכרח שישאלו משמואל לומר לו פלוני כך וכך אמר בשמך? ואז שמואל יגיד להם שהוא גברא רבא כי שמואל יודעו ומכירו ולא יאמרו אחר כך אין ראיה מהלכה אחת שהיה יודע ובודאי שהם הגידו המעשה כמו שהיא וקראו אותו בשמו אֶלְעָזָר זְעִירָא ולהכי אמר לו שמואל 'שַׁפִּיר קָאָמַר לְכוּ' נמצא ידע מי הוא זה ובודאי הגיד להם בפירוש שהוא גברא רבא כיון ששמע מהם הענין איך נפל הדבר הזה והשאלה הזאת.