בן יהוידע על בבא בתרא ט.

לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ מִלָּתֵת שְׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה (נחמיה י, לג) . נראה לי בס"ד טעם לְשְׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (משנה אבות א, ב) והן הן הנקראים בלשון חכמים 'קול צום ממון' והאדם נקרא עוֹלָם קָטָן גם הוא עומד על שלשה הנזכר שהם 'צום קול ממון' ונמצא גמילות חסדים שהוא הצדקה שהיא בממון מעמיד שליש העולם לכן יתן שלישית השקל כי שֶּׁקֶל [430] עולה מספר נֶפֶשׁ [430] והוא שומר שלישית הנפש שהיא עולם בפני עצמו בזה ההפרשה שהיא שליש שקל.

שְׁקוּלָה צְדָקָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת (נחמיה י, לג) . נראה לי בס"ד טעם לזה כי אפשר שיזדמן לו עני רעב ביותר שנוטה למות מחמת רעבון ועל ידי צדקה שנותן לו הוא מחייהו ונמצא זה יש לו חלק בכמה מצות רבים ועצומים אשר יעשה אותו עני באותם שנים שהוא חי בעולם הזה בתר הכי. והגם כי בזמן הזה לא שכיח בכהאי גונא שימצא עני כזה הנה ימצא כזאת בעניים החולים שיזדמן עני חולה שהיה מת מאותו חולי שבו אם לא היה שותה סם רפואה ואם לא היה זה נותן לו צדקה שיקנה סם רפואה וישתה ויתרפא לא היה לו מעות לקנות או היה מעכב שתית הסם יום או יומים והיה מכביד החולי ולא היה מועיל הסם וזה שנתן לו צדקה וקנה תכף ושתה ונתרפא הוא היה סיבה שיחיה כמה שנים ויעסוק בתורה ויעשה מצות ולכן שְׁקוּלָה מִצְוַת צְדָקָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת. ונראה לרמוז מלוי צְדָקָה כזה צד"י דל"ת קו"ף ה"ה [535] עולה תקל"ה ועם הכולל עולה כמנין מִצְוֹת [536] לרמוז ששקולה צדקה כנגד כל המצות שנרמז מספרם במלוי צדקה. גם המלוי הזה עולה מספר קַן צִיפּוֹר [536] שממנו יתגלה משיח צדקינו בגאולה העתידה להיות בב"א [במהרה בימינו אמן] כמו שאמרו בזוהר שמות לרמוז שהצדקה מקרבת הגאולה.

גָּדוֹל הַמְעַשֶּׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם, וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם" (ישעיה לב, יז) . נראה לי בס"ד על ידי מצות הצדקה יהיה המשכת אורות מוחין שהם ד' פעמים הוי־ה [26×4=104] וד' פעמים אהי־ה [21×4=84] כנודע והם מספר קפ"ח [84+104=188] והמעשה יש בידו מצוה כפולה מצדו ומצד העושה ושני פעמים קפ"ח עולה מספר שָׁלוֹם [84×2=376] ולזה אמר וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה קרי בה מעשה בדגש יהיה אצלו מספר שָׁלוֹם באורות המוחין הנזכר. אי נמי המעשה מוכרח שהוא פושט ידו תחלה לקבל ועל כן סדר האותיות של הוי־ה הוא סדר וְהָיָה ולזה אמר מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה דהיינו מעשה בדגש. ועיין מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בזה בשער הפסוקים ונמצא שיש בצדקה ג' מתנות טובות שהם שלום למעשה, והשקט ובטח לעושה, וסימנם שבה. וזהו שנאמר צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה (ישעיה א, כז) 'שָׁבֶיהָ' ראשי תיבות י תן ש לום ה שקט ב טח דאלו ניתנים על ידי הצדקה.

עוּשׂוּ אַהֲדָדֵי, כִּי הֵיכִי דְּלִהֲוֵי [לְכוּ] שַׁלְמָא בְּמַלְכוּתָא. נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (על פי בראשית רבה פרשה סג ד"ה ורב יעבד צעיר) זָכָה לרעבונו של יעקב, לֹא זָכָה לשבעו של עשו. לכן נמצא זה המעשה על הצדקה מחליש קליפת עשו ועל ידי כך זוכה לשלום [376] שהוא מספר עשו [376] ולזה אמר כִּי הֵיכִי דְּלִהֲוֵי לְכוּ שַׁלְמָא בְּמַלְכוּתָא דהיינו שלום במלכותא הוא עשו. או יובן בס"ד על פי מה שכתב הרב בת עין ז"ל (דף פח) שהשלום רומז על התחברות חו"ג [חסד וגבורה] עיין שם. ובזה יובן עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו רוצה לומר השלום שהוא התחברות חו"ג [חסד וגבורה] עושהו במרומיו הם השמים שהם מאש ומים חו"ג [חסד וגבורה] דרים ומחוברים יחד, וכן המעשה מתעורר ומתגלה בו חסד וגבורה יחד כי יתמלא חשד על העני דחס עליו ומדת גבורה על העשיר לעשות אותו בעל כרחו לכן יזכה לשלום שהוא התחברות חו"ג [חסד וגבורה].ונראה לי עוד דְּלִהֲוֵי לְכוּ שַׁלְמָא בְּמַלְכוּתָא חיבור היסוד הנקרא שָׁלוֹם במלכות דקדושה.

הַאי מִלְּתָא אִישְׁתַּעְיָא לִי עוּלָא מְשַׁגֵּשׁ אָרְחָתֵיהּ דְּאִימֵּיהּ. נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים) דרב ששת היה גלגול בבא בן בוטא על כן תמצא בָּבָא בא"ת ב"ש הוא שֵׁשֶׁת עיין שם. וידוע מה שאמרו בגמרא דנדרים (נדרים סו:) על בבא בן בוטא שהיה מוחל על עלבונו ולא היה מקפיד באותה אשה אשר לפי תמותה שברה על ראשו שתי נרות ולא הקפיד אלא אדרבה בירך אותה שתוליד שתי בנים כמוהו, וגם מעשה הורדוס תוכיח שהיה משתדל להטות לבו שיקללו ולא קבל. והנה כל גלגול נקרא אב או אם לגלגול הבא אחריו ונמצא כי עתה רב ששת דהקפיד כל כך והעניש את רב אחדבוי ובקושי גדול שהפצירה בו אמו עד שמחל לו והתפלל עליו נמצא משגש ארחתא דאימיה הוא גלגול הקודם של בבא בן בוטא דלא הוה הכי אורחיה באותו גוף שנחשב אם לזה הגוף דרב ששת.