בן יהוידע על בבא בתרא כג

בָּעִי רַבִּי יִרְמְיָה רַגְלוֹ אַחַת בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים וְרַגְלוֹ אַחַת חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה מַהוּ? וְעַל דָּא אַפְּקוּהוּ לְרַבִּי יִרְמְיָה מִבֵּי מִדְרְשָׁא. הנה כתב רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל (בשער הגלגולים) דרבי ירמיה תמיד היה שואל שאלות כמו שאמרו הרבה פעמים 'בָּעִי רַבִּי יִרְמְיָה' ולהיות כי הוא נתכוון לטובה להגדיל תורה ולהאדיר בשאלותיו וביישוהו ואפקוהו מבי מדרשא לכן יש לו שכר טוב למעלה כי כל שאלות הנשאלות במתיבתא דרקיעא הוא שואל אותם ונשאלות על ידו, ונראה לעניות דעתי שאמר לי מורי ז"ל שהוא עומד בפתח מתיבתא דרקיעא ואמנם כונת שאלתו היה על דרך הסוד בענין ז"א [זעיר אנפין] שהוא הגוזל המדדה בתוך חמשים אמה שהם חמשים שערי בינה ונודע כי כשנכנסים בו המוחין הם מתלבשים בשתי רגלי אימא נצח והוד דילה ובתחלה נכנס רגל אחת בפנים בתוך ז"א [זעיר אנפין] ואחר כך נכנס רגל השניה ואמנם הטעם למה אפקוהו מבי מדרשא כששאל איני זוכר ממה ששמעתי ממורי ז"ל עד כאן לשונו עיין שם. והנה ברשות קודשא בריך הוא ושכינתיה נחדש בזה המאמר חידוש בס"ד על דרך הסוד והוא כי לקמן (בדף קסה:) איכא שלחו מתם חברייא לרבי ירמיה עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה מהו שיצטרפו וכו' שלח להם אני איני כדאי ששלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה שיצטרפו, מר בר חייא אמר הכי שלחו ליה שנים שהעידו בבית דין זה וחזרו והעידו בבית דין זה מהו שיבואו אחד מכל צד ויצטרפו וכו' שלח להו אני איני כדאי שאתם שלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה שיצטרפו, רבינא אמר הכי שלחו ליה שלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהן צריכי למכתב במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי או לא שלח להו אני איני כדאי שאתם שלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה שצריכין לכתוב במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי ועל דא עיילוה לרבי ירמיה בבי מדרשא עד כאן. ונראה לי בס"ד דהתשובה אשר שלח להם אחר כך שבעבורה הכניסו אותו לבית המדרש הנה היא מורה באצבע על תשובת שאלתו הראשונה אשר הוציאוהו בעבורה לפי דברי רבינו האר"י ז"ל הנזכר לעיל והוא כי בין מאן דאמר ששאלו אותו על עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה אי מצטרפי והשיב להם דמצטרפי ובין למאן דאמר ששאלו לו על הבית דין אי מצטרפי והשיב להם דמצטרפי הנה נמצאת שאלתם היא כעין סוד שאלתו ששאל רגל אחת בתוך חמשים אמה ורגל אחת חוץ מחמשים אמה אם מצטרף החוץ עם מה שבפנים והוי כאלו כולו בפנים. ונראה לי בס"ד כמו שהשיב על עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה דמצטרפי, כן התשובה של סוד שאלתו הוא דמצטרפי כלומר אף על פי שנכנס תחלה רגל אחת בפנים בתוך ז"א [זעיר אנפין] חשיב כאלו נכנסה גם רגל השניה ביחד והיינו משום דמצטרפי דהוי המוחין מתחילת כניסתן בשלימות אצלו וכבר ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דלעולם נצח והוד כלולים זה בזה ולכן הסכימה דעתו של רבי ירמיה על סוד הנזכר דמצטרפי. וגם לדברי רבינא שאמר הכי שלחו ליה שלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהן צריכי למכתב במיתב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי או לאו ושלח להו שדעתו נוטה למכתב הכי ועל דא עיילוה לבי מדרשא הנה נראה לי בס"ד ענין זה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל במאמר רבותינו ז"ל (ברכות סג:) אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה והכונה הוא כי התורה הוא ז"א [זעיר אנפין] שהוא סוד תורה שבכתב והקיום שלו הם המוחין שהם מוחין דבינה הנקראת מי שהיא ממיתה עצמה בשביל ז"א [זעיר אנפין] הנקרא תורה והיינו דהנה"י [נצח הוד יסוד] שלה מסתלקין האורות מהן ונשארים כלים בלא נשמה והבינה עושה כן בשביל התורה שהוא ז"א [זעיר אנפין] כדי להלביש בתוכו המוחין וכנזכר בעץ חיים (שער דרוש הצלם פ"ג) ביאור דברי רבותינו ז"ל שאמרו ממית עצמו עליה שזכרו לשון מיתה מפני שהיא יורדת להתלבש בז"א [זעיר אנפין] דוגמת אומרו וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם (שמות ב, כג) עיין שם. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בישעיה מ"ה בִּי נִשְׁבַּעְתִּי יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב כִּי לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן (ישעיה מה, כג) והוא רמז על אימא שיורדת ממקומה להתלבש בז"א [זעיר אנפין] ונכנסים רגליה שהם נצח והוד בתוך ז"א [זעיר אנפין] וזהו שנאמר לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ ורמז בתיבת כָּל על הבינה שנקראת מי שיש בה חמשים שערים מספר כָּל [50] ובזה תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן , תִּשָּׁבַע לשון שביעה רצונו לומר משבעת כל הוא היסוד הנקרא כל לשון המלכות. ובזה יובן בס"ד בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי הֳ' עֹשֵׂנוּ (תהלים צה, ו) תיבת נִבְרְכָה קרי בה 'נון ברכה' לשון ברך לִפְנֵי הֳ ' רמז לזה אמר שנכנסין נצח והוד שלה תוך ז"א [זעיר אנפין] שהיא עֹשֵׂנוּ כי אנחנו בני זו"ן [זעיר ונוקבא] . ובזה יובן בס"ד דברי המאמר הנזכר ששלחו לו שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּשְׁבוּ לְקַיֵּם אֶת הַשְּׁטָר רמז למוחין שהם שלשה שישבו לקיים את השטר שהוא ז"א [זעיר אנפין] דקיום שלו הוא על ידי הכנסת המוחין הנזכר בתוכו וכבר כתב רבינו ז"ל כשנכנסין המוחין מתלבשים בשתי רגלי הבינה שהם נצח והוד שלה ובתחלה נכנס רגל אחת בפנים בתוך ז"א [זעיר אנפין] ואחר כך נכנס רגל השניה וכבר כתבנו עוד בשם רבינו ז"ל מה שאמרו רבותינו ז"ל שממית עצמו עליה דזכרו לשון מיתה על מה שיורדת ממקומה להתלבש בז"א [זעיר אנפין] אך בתחלה נכנס רגל אחת דוקא ואחר כך רגל השניה. ולכן אמר וּמֵת אֶחָד מֵהֶן פירוש אחד משני רגלים הנזכר שיורדת ממקומה להתלבש בז"א [בזעיר אנפין] ומאחר דהמוחין שלשתם מתלבשים בשתי רגלים ובתחלה לא נכנס אלא רגל אחת דוקא יש מקום לשאול אי גם עתה המוחין נחשבים אצל ז"א [זעיר אנפין] בשלימות דאמרינן מצטרפת גם השנית וכאלו שלשתם קיימים יחד וזהו שאמרו אִם צְרִיכֵי לְמִכְתָּב בְּמוֹתָב תְּלָתָא כְּחֲדָא הֲוִינָא רצונו לומר תלתא הם המוחין אף על גב דחד רגל ליתוהי? והשיב להם כן הוא האמת דהמוחין מתחלה חשובין בשלימות אף על גב דלא נכנס אלא רגל אחת דוקא דשפיר קרינן על המוחין בְּמוֹתָב תְּלָתָא כְּחֲדָא הֲוִינָא פירוש שהם בשלימות הכל ביחד אפילו בתחילה אשר חד ליתוהי שלא נכנס רגל השניה עדיין כי מצטרפי הרגלים יען דנצח והוד הם כלולים זה בזה לעולם. ואתמר בגמרא וְעַל דָּא עַיְּלוּהוּ לְרַבִּי יִרְמְיָה בְּבֵי מִדְּרָשָׁאb> והוא כי נראה לי בס"ד ברשות קודשא בריך הוא ושכינתיה דהטעם אשר אפקוהו מקודם כששאל רגל אחת בתוך חמשים אמה ורגלו אחת חוץ מחמשים אמה מהו, דאף על גב שבאמת שאל שאלה הגונה על פי הסוד כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל היינו משום כיון דאותה שעה לא מצא פתרון ותשובה לשאלה זו, נתגרו בו החיצונים ובפרט כי הסוד הזה אינו בבחינת הגדלות לכן גרמו החיצונים שיכעסו עליו רבנן בבי מדרשא ואפקוהו דהשטן עשה ערבובייא זו שהראה לרבנן לפי שעה שראוי לעשות לו כך לכבוד שמים שהוא מטריחם בשאלות כאלה ומבטלם מתלמוד תורה העקרי דשטנא נצח שלא ירגישו בסוד הכמוס בשאלה זו ולא הבינו דבריו. וכל זה נעשה להם מחמת גירוי החיצונים וקנאתם אך אחר ששאלו ממנו שאלה הנזכר אשר גם בדברי שאלתם נתלבש הסוד של שאלת רבי ירמיה הנזכרת ששאל מקודם ובתשובתו על שאלתם נתלבש ונרמז סוד תשובת שאלתו ההיא הקודמת דנמצא נפשטה שאלתו ששאל רגלו אחת תוך חמשים אמה וכו' דמצטרפי יחד דאמרינן המוחין שלמים המה יחד ובמותב תלתא כחדא יתבי תמיד אפילו דעדיין חד ליתוהי משום דנצח והוד הם כלולים זה בזה תמיד, אז בזו התשובה נשתברה הקליפה ונכנעו החיצונים וממילא הרגישו רבנן בסוד שאלתו הקודמת דיפה שאל על פי הסוד ויפה השיב עתה על שאלתו הקודמת ועל שאלתם של עתה, אז נתחרטו על העבר ושב לבם לפייסו ועיילוהו לבית המדרש בכבוד! נמצינו למידין כי רבי ירמיה בין בתחלה בשאלתו הנזכר לעיל ובין לבסוף כשהשיב לשאלה דרבנן רוּחַ ה' דִּבֶּר בּוֹ וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנוֹ כי גדול כחן של רבותינו התנאים ואמוראים להוציא מפיהן מלין אשר תוכם רצוף אהבה סודות עליונים והכל ברוח הקודש כל אחד כפי מעלתו זכותם יגן בעדינו וההי"ב. ומאחר דנפשטה השאלה דמצטרפי הנה בזה יש לפרש בס"ד רמז הכתוב עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ וְעַל בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ (ישעיה סו, יב) כלומר גם בתחלה כאשר נכנס רק רגל אחת דוקא שהוא צד אחר גם כן תִּנָּשֵׂאוּ תנשא וא"ו הוא ז"א [זעיר אנפין] ואין כאן שום חסרון דמצטרפי באלו השנים בפנים מיהו עַל בִּרְכַּיִם תרתי כשנכנסים שניהם ממש תְּשָׁעֳשָׁעוּ תשעשע וא"ו הוא ז"א [זעיר אנפין] שבזה נשלם התיקון כראוי ממש ובדרוש שבת תשובה בשנה זו פירשתי המאמר כאן ובדף קס"ה לנכון על דרך הפשט בס"ד.