בן יהוידע על בבא בתרא קעה

הָרוֹצֶה שֶׁיַּחְכִּים, יַעֲסֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, שֶׁאֵין לְךָ מִקְצוֹעַ בַּתּוֹרָה הַיּוֹתֵר מֵהֶן. נראה לי בס"ד דהא דקרי להו בשם מִקְצוֹעַ כי מִקְצוֹעַ בהפוך אתוון צוֹעֲקִים אם תניח חירי"ק תחת קו"ף וגם הם בהפוך אתוון עוֹקְצִים אם תניח חיר"ק תחת צד"י והכונה כי בעלי דינין של ממון הם עוקצים זה את זה וגם צועקים שאין מקבלים עליהם הדין בשתיקה ובנחת. מעשה באחד שדן עם חבירו לפני הדיין וחייבו הדיין מאה דינרים והתחיל לצעוק ככרוכייא על חיוב זה שחייבו הדיין אמר לו הדיין אם היית שואל ממני על חמץ שהיה לך בספינה בפסח ואתה לא מכרת אותו כפי הדין והייתי מורה לך שאסור והוא שוה אלפים דינרים ודנתי שתזרוק אותו לים אם היית צועק על הדין הזה שפסקתי לך או אם היית מקבלו בשתיקה? אמר לו לא הייתי צועק והייתי מקבל בשתיקה וזורקו לים. אמר לו אם כן למה אתה צועק על מאה דינרים שחייבתי אותך בהן? אמר לו החמץ הלך לאיבוד ולא הרויח אותו אדם ממני כדי שאתקנא בו גם עוד לא נצחני אדם בו לכך הייתי מקבל הדין בשתיקה, אך חיוב זה הרויח האדם שכנגדי ממני ולא עוד אלא יתפאר עלי כי נצחני! לכן קשה עלי הדבר ואצעק. ועל כן לדיני ממונות שבין אדם לחבירו קרי להו מִקְצוֹעַ שהוא בהפוך אתוון עוֹקְצִים שהם עוקצים זה את זה ולכן הם צוֹעֲקִים ואין מקבלים הדין בשתיקה הן מחמת קנאה הן מחמת הכבוד. ואומרו הָרוֹצֶה שֶׁיַּחְכִּים יַעֲסֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת נראה לי בס"ד על כן מָמוֹן [136] עולה מספר עִיּוּן [136] לרמוז כי דין הממון צריך לו עיון רב דעמוק הוא ולכן נמי מָמוֹן עולה מספר סולם [136] שבדיני ממון עולה האדם בסולם החכמה ולכן ממון עם כולל האותיות עולה מספר 'חכמה בינה' [140] שצריך לו חכמה ובינה בְּתוֹרַת חַיִּים .