בן יהוידע על בבא בתרא קעג

אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מֵהָכָא: (משלי כז ,יג) קַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר, וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ". וְאוֹמֵר: (משלי ו, א) "בְּנִי, אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ". קשא למה הביא שני פסוקים ועוד קשא למה הביא פסוק לְקַח בִּגְדוֹ שהוא בסימן כ"ז קודם אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ שהוא בסימן וא"ו? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב מהרש"א ז"ל דפסוק דסימן כ"ז איירי בערב לאיש זר דאינו אהובו ולא קרובו ופסוק דסימן וא"ו איירי בנעשה לרעהו ואהובו והנה בזה איכא רבותא טפי בחיוב הערב בלא קנין משום דיש לדון אותו כאנוס שנאנס מחמת בושה ונתערב ולכך יש סברה לומר דאינו מתחייב בדיבור בלבד אלא צריך קנין מה שאין כן התערב לאיש זר אין כאן טעם אונס להתנצל בו שפיר יש לומר דיתחייב גם בדיבור בלבד ולכן נקיט תרי קראי כי חד איירי במקום דאית ליה התנצלות של אונס וחד איירי במקום דליכא התנצלות אונס ולהכי הקדים דסימן כ"ז ואחר כך דסימן וא"ו על דרך 'לא זו אף זו'. ואפשר דגם מהרש"א ז"ל נתכוון לכך וראיתי להרב עיון יעקב ז"ל שכתב על דברי מהרש"א ז"ל הקולמוס פלט כל זה כי פסוק זה הוא במשלי כ"ו וְאִם עָרַבְתָּ במשלי וא"ו עד כאן לשונו. ובמחילת כבוד תורתו מהירות קולמוסו פלט דברים שלא בכיוון כי ראשון דנקיט מהרש"א לאו על ספר משלי אלא על דברי רבי יצחק דנקיט במילתיה בראשונה פסוק קַח בִּגְדוֹ (משלי כז, יג) ובאחרונה פסוק אִם עָרַבְתָּ (משלי ו, א) ועל זה קאמר מהרש"א פסוק שהזכירו רבי יצחק ראשון במילתיה איירי וכו' ופסוק שהזכירו שני איירי וכו' ופשוט.