בן יהוידע על עבודה זרה ב:

וְכוּלָּן לֹא עָשִׂינוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה (ישעיה מג, ט) . קשה איך עלה על לבם לדבר שקר גמור וגלוי לפני הקדוש ברוך הוא באומרם שעשו לצורך ישראל? ונראה לי בס"ד כונתם אף על פי שעשינו לצרכינו ולעצמינו עם כל זה בכל זה שעשינו לעצמינו יש בו צורך ישראל כדי שיתפעלו ויאמרו אם כך לעוברי רצונו, קל וחומר לעושי רצונו! ועל ידי כך יתאזרו ויזדרזו בעסק התורה ביותר. ואמר להם הקדוש ברוך הוא: שׁוֹטִים! הלא לפני גלויה וידועה כוונתכם שלא עשיתם אלא רק לצורך עצמכם ואין משותף בכונתכם כונה זו של צורך ישראל גם כן, כי אדרבה אתם אינכם רוצים שיעסקו ישראל בתורה ולא יהיו לומדים קל וחומר זה כדי להתאזר בתורה יען כי 'כְּלוּם יֵשׁ בָּכֶם מַגִּיד זֹאת' הלא אדרבה אתם אומרים להם שטוב להם שלא יעסקו בתורה ואיך תאמרו שכונתכם היתה גם כן בעבור שיקחו קל וחומר ויתעסקו בתורה?!

תִּקַּנְתֶּם שְׁוָוקִים לְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת. כתבו התוספות הוא הדין דהוה מצי למימר לעשות בהם סחורה לכל דבר אלא מגנה אותם בדבר גנאי עיין שם. ונראה לי בס"ד אם היה אומר לעשות בהם סחורה לכל דבר יאמר גם בזה יש צורך לישראל כדי שיעסקו בתורה ד'אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה' (משנה אבות ג, יז) ואם לא יש שווקים וחניות היכן יסחרו ישראל סחורתם כדי להתפרנס, דעל ידי שווקים גם הם ישבו בחניות שם לעסוק במשא ומתן ומי שאין לו קרן ממון בידו לסחור בו יהיה סרסור של משא ומתן ויש שיהיו סופרים ועוד כמה עסקים השייכים למשא ומתן הנעשה בשווקים שעל ידי כך יהיה להם פרנסה ויעסקו בתורה.

כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁלִּי הוּא (חגי ב, ח) . פירוש הסכלתם מאד במאמר זה שאמרתם 'הַרְבֵּה כֶּסֶף וְזָהָב הִרְבִּינוּ' כאלו אתם המרבים אותו בעולם והלא באמת הכל שלי כי אנכי הבורא אותו בבטן הארץ ואנכי הממציאו ביד בני אדם החופרים ומוציאים אותו מבטן הארץ ואנכי המגלגלו אצל בני אדם זה לזה למלאות אוצרם וכיסם ממנו, ואיך תאמרו 'הִרְבִּינוּ' דאם יש אדם בונה מרחץ ומתקן שווקים כלום יש בורא כסף וזהב וממציאו בעולם.

נִכְנְסָה מַלְכוּת פָּרַס אַחֲרֶיהָ (דניאל ז, ה) . נראה לי בס"ד ראשי תיבות שתי אומות שנכנסו ראשנה לשבעים אומות הוא 'אף' שהוא ראשי תיבות ' א רם פ רס' וזה סימן רע לשאר אומות. גם סופי תיבות שתי אומות אלו 'מס' וגם זה סימן רע להם שהוא מלשון המסה כמו הִמֵּס יִמָּס (שמואל ב' יז, י) ונשארו אותיות אמצעיות 'רר' [400] שהם מספר ארבע מאות כוחות של סטרא אחרא בסוד 'וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ' וגם זה סימן רע להם שהוא מלשון רָר בְּשָׂרוֹ (ויקרא טו, ג) שכולם יהיו נימוקים והולכים כי יתברר מהם חלקי הטוב.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַרְבֵּה גְּשָׁרִים גָּשַׁרְנוּ הַרְבֵּה כְּרַכִּים כָּבַשְׁנוּ הַרְבֵּה מִלְחָמוֹת עָשִׂינוּ, וְכוּלָּם לֹא עָשִׂינוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה. פירוש מה שעשינו כל אלה ולא שתפנו ישראל שלא לקחנו מהם אנשי חיל להלחם ולא שתפנו אותם בעסק גשרים וכבוש כרכים היינו כדי שלא לבטלם מן עסק התורה ולא בשביל שהם בזויים אצלינו ואין אמון בם.

אָמְרִי אִינְהוּ סָתְרִי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַאֲנַן בָּנֵינַן. כלומר כיון דסתרו הרי עשו מעשה דמכחשת דבריהם שאמרו שהיתה כונתם ורצונם כדי שיעסקו ישראל בתורה דאם כן איך החריבו בית המקדש שממנו יוצא שפע חכמה וממנו תורה יוצאה מן הסנהדרין הקבועים בלשכת הגזית? אבל אנחנו בנינו בית המקדש דמוכח שעשינו כדי שישראל יעסקו בתורה. ואף על פי שאין כן מטרת כונת לבנו עם כל זה לא עשינו מעשה לסתור דברינו אלא אדרבה עשינו מעשה של בנין בית המקדש שמזה יתחזקו דברינו.

מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַר כְּגִיגִית עַל יִשְׂרָאֵל (שמות יט, יז) . נראה לי בס"ד נרמז זה במה שאמר הכתוב וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ (דברים לג, ג) 'תֻּכּוּ' חסר כתיב בלא וא"ו והיא מספר גִיגִית [426] שעולה תכ"ו.