בן יהוידע על עבודה זרה ב.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל מִצְו‍ֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּאוֹת וּמְעִידוֹת לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא. נראה לי בס"ד נקיט תיבת 'כָּל' לומר בין מצות דאורייתא בין מצות דרבנן בין הידור מצוה, מכולם נבראים מלאכים כפי המדרגה של אותה מצוה ואותם המלאכים באים ומעידים עליהם שנאמר יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ (ישעיה מג, ט) עדיהם לשון עדי וקשוט כמו אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב (שמות לג, ו) דכחות הקדושים הנבראים מן המצות הם עדי וקשוט לבעליהם. גם אמר ' הֵן בָּאוֹת וּמְעִידוֹת ' רמז בתיבת 'הֵן' לומר דאין הדבר כמו בית דין של מטה שהבעל דין הוא מביא את עדיו לזכות את עצמו אלא כאן הן באות מאליהן על דרך שאמר הכתוב וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ (ישעיה נח, ח) . גם פירש ואמר ' שֶׁעוֹשִׂין יִשְׂרָאֵל ' לשלול בני נח דאין נברא כח קדוש ממצותם.

לֶעָתִיד לָבֹא מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְסֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ. נראה ענין זה הוא על דרך שאמר הכתוב וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה (הושע יב, יא) והכונה כאן שיהיה נדמה לעיני נשמות הצדיקים והמלאכים כך כדי להורות ולהודיע בזה שכל מצוה ומצוה שעשו ישראל אפילו גדר וסייג לכולם יש רמז ושורש בספר תורה. מיהו נראה דחכמינו ז"ל אמרו כן בלשון מליצה לרמוז בזה על כמה דברים יקרים כי רוּחַ הֳ' דִּבֶּר בָּם וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנָם (שמואל ב' כג, ב) והוא דידוע דחלק המעשה הוא בעשיה וחלק התלמוד ביצירה ששם שורשו ומקומו 'וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹקֵחַ לְסֵפֶר תּוֹרָה' הוא התלמוד שלמדו ישראל שהתלמוד נקרא 'ספר התורה' אשר מקומו ביצירה 'וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ' הוא עולם הבריאה שנקרא בשם חיק כנודע שהוא עמוד אמצעי בין היצירה לבין האצילות שמעלה התלמוד שלמדו ישראל מן היצירה לבריאה דמעלה עליהם כאלו עשו פועל בתלמוד בעולם הבריאה שהיא חיק, ואומר 'כָּל מִי שֶׁעָסַק בָּזֶה יָבֹא וְיִטֹּל שְׂכָרוֹ' כפי ערך הבריאה ששם ערך שכר התיקון עשר ידות על ערך שכר התיקון הנעשה ביצירה יען כי היצירה בחינת עשרות והבריאה בחינת מאות הרי כאן עשר ידות בערך וכן היצירה היא עשר ידות על העשיה כי בעשיה אחדים וביצירה עשרות כמו שאמרו בכתבי רבינו האר"י ז"ל. ועוד נראה לי בס"ד ' סֵפֶר תּוֹרָה ' הוא לימוד תורה שבכתב שהיא בחינת תפארת 'וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ' הוא לימוד תורה שבעל פה שהיא בחינת המלכות הנקראת חיק שכולל שני הלימודים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה ביחד ונותן שכרם כי שכר התורה דומה לערך אבנים טובות ומרגליות דאם ירבה משקל האבן דהיינו שמשקלה עשרה קיראט יגדל הערך שלה שתהיה שוה אלף זהובים שכל קיראט שבה יהיה ערכו מאה זהובים אף על פי שאם היתה האבן משקל קיראט אחד לא היתה שוה האבן אלא רק עשרה זהובים ולכן כולל שני לימודים אלו ביחד שירבה משקלם ואז ירבה השכר של כל פרט ופרט עשר ידות. או יובן קרוב לזה מביא ' לְסֵפֶר תּוֹרָה ' הוא חלק הפשט 'וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ' זה לימוד חלק הסוד שהיא פנימי וכוללם יחד ונותן שכר וגם כן הוא על דרך האמור כדי להרבות השכר כפי חשבון ערך אבנים טובות. ובאופן אחר נראה לי בס"ד הסוד הכמוס בלשון הקדוש הזה דידוע סוד ספר תורה הוא בחינת יסוד דאבא המתלבש תוך קו האמצעי דז"א [זעיר אנפין] וכנזכר בשער הכונות בדרוש ספר תורה עיין שם. גם ידוע כי אורות דיסוד דאבא אינם מתגלים תמיד כי אם על ידי ההכנות שעושים ישראל בתפלה אז נבקע יסוד אבא להוציא אורות שלו מתוך להאיר במקום הצריך לזה וגם זה יהיה לפי שעה ואחר כך חוזר הדבר כמו שהיה וכאשר ביאר הענין הזה בפרטות בשער הכונות שם. וידוע כי המעלה של הזמן העתיד לבוא הוא כך דהיינו מה שיהיה עתה הארה לפרקים תהיה לעתיד לבוא בקבע ובתמידות. והשתא בִּין תָּבִין דברי רבותינו ז"ל כמין חומר באומרם 'מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְסֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ' אומרם 'ספר התורה' דייקא ואומרם 'בְּחֵיקוֹ' דייקא כי יסוד דאבא מתלבש תוך קו האמצעי דז"א [זעיר אנפין] וזהו בְּחֵיקוֹ' והכונה שלעתיד תתגלה הארה זו ותאיר בקבע ובתמידות ולא תחזור להתעלם כאשר הוא עתה. ואחר גילוי הארה זו הוא אומר 'כָּל מִי שֶׁעָסַק בַּתּוֹרָה יָבוֹא וְיִטֹּל שְׂכָרוֹ' והבן בדברים. ועיין לרבינו הרש"ש ז"ל שכתב מצות עסק התורה שהוא שורש התרי"ג מצות הוא באבי"ע [באצילות, בריאה, יצירה, עשיה] הפנימי דכולל נרנח"י דנרנח"י [נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה] דחיה מוחין דאבא הכולל עיין בדברי קדשו ז"ל והשתא לפי זה בִּין תָּבִין היטב השייכות של משא ומתן שכר עסק התורה אחר גילוי הארה הנזכר וההי"ב.

מִיָּד מִתְקַבְּצִים וּבָאִים אוּמּוֹת הָעוֹלָם בְּעִרְבּוּבְיָא (ישעיה מג, ט) . הכונה קאי על השרים שלהם וגונדא דילהון שבאים בערבוביא כי זה טבעם ומזגם מצד שרשם וזהו חשקם ותאותם לערבב ולסכסך וכך דרכו של בדאי.