בן יהוידע על עבודה זרה יא:

אַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנָה. נראה לי בס"ד כל דברים אלו שעושין הם סימנים לרעתם כי הם מתגאים באות עיין של חֲזִיר מִיָּעַר (תהלים פ, יד) דכוחם בזה האות כידוע והתורה שנדרשת בשבעים פנים מספר עין היא תבריתהון. ו' מְבִיאִין אָדָם שָׁלֵם ' כנגד עשו ומרכיבין אותו על חגר כנגד יעקב אבינו ע"ה זה הסימן הוא לרעתם דהתחתון יוכל להשליך העליון הרוכב עליו בכל מקום שירצה להאבידו אבל העליון אינו יכול להרע לתחתון. גם ' מַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ לְבוּשׁ אָדָם הָרִאשׁוֹן ' זה הוא סימן שממשלתם תכלה בגמר תיקון חטא אדם הראשון ' וּמַנִּיחִין לוֹ בְּרֹאשׁוֹ קַרְקִיפְלוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ' שהוא היה גלגול יוסף הצדיק ע"ה רמז שהם נופלים ביד משיח בן יוסף שיבא בראשנה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה עה, ה) אֵין עֵשָׂו נוֹפֵל אֶלָּא בְּיַד בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל, ' וְתָלוּ בְּצַוָּארֵיהּ מִשְׁקָל אַרְבַּע זוּזֵי פִיזָּא ' רמז על התורה שיש בה ארבע חלקים של פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] שהיא מכלה אותם מן העולם כמו שאמרו רבותינו ז"ל כש'הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב' אין 'הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו' (בראשית כז, כב) והתורה נמשלה לפז כידוע. ' וּמְחַפִּין אֶת הַשְּׁוָוקִים בְּאִינָּךְ ' רמז לפרענות שלהם שתהיה על ידי יתברך דכתיב הִנֵּה אֲדֹנָ‏־י נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ אֲנָךְ (עמוס ז, ז) . וקורין ' סָךְ קִירִי פְּלַסְתֵּר ' קִירִי הוא עֵשָׂו [376] אדון שלהם שמתגאה במספר שמו שעולה שָׁלוֹם [376] דעל ידי כך יהיה לו שליטה בעולם ובאמת זה החשבון פְּלַסְתֵּר יען כי לעתיד יסתלק אות וא"ו מ'עֵשָׂו' וישאר 'עָשׁ' ויתקיים בו עָשׁ יֹאכְלֵם (ישעיה נ, ט) ואם כן גם עתה כאלו אין לו וא"ו דכל דעתיד ליגזז כגזוז דמי ואין בו מספר שָׁלוֹם. או יובן הכונה מה שחשב אדונם עשו לרמות את אביו להראות עצמו לפניו אדם כשר ששואל על מעשר התבן והמלח כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו (בראשית כה, כח) הנה זה מחשבתו פְּלַסְתֵּר דכל כונתו בזה היתה כדי שיברכהו ולבסוף פרח זימון מיניה שלא ברכו והברכות אשר חשב ליטול אותם בערמתו לקחם יעקב בחכמתו כמו שפירש התרגום 'בא אחיך בחכמתו ונטל ברכתך' כי זַיְיפָנָא קאי על יעקב שהוא אח לאדונם המזוייף ואם כן מַאי אַהֲנֵי לְרַמָּאָה עשו בְּרַמָּאוּתֵיהּ שהיה מרמא את אביו.

וּמְסַיְּימֵי בָּה הָכִי וַי לְדֵין כַּד יָקוּם דֵּין. יש להקשות למה לא עירב תלמודא דבור זה עם שאר דברים שאומר המכריז? ונראה לי דהמכריז לא היה אומר 'וַי לְדֵין' אלא אחר שאומר 'מַאי אַהֲנֵי לְרַמָּאָה בְּרַמָּאוּתֵיהּ' אז כל האנשים ההולכים עמו מסיימי 'וַי לְדֵין כַּד יָקוּם דֵּין' כי מסתמא המכריז אומר דבריו בכל רחוב שנכנסים בו וההולכים עונים אחריו 'וַי לְדֵין' כדרך בעלי השיר שעושין שיר שאומרו אדם אחד לבדו ושאר בני אדם שעמו יש להם דבר אחד שעונים אחריו כן אלו דרכם שבראש הרחוב שנכנסים בו יכריז המכריז דברים הנזכר לעיל וההולכים עונים אחריו וַי לְדֵין וכו' ככה יעשו בכל רחוב ורחוב בפני עצמו. והנה פסוק וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו (בראשית כה, כו) בו נרמז מפלת עשו ותגבורת יעקב אבינו ע"ה עליו ופסוק זה יש בו י"ו אותיות ועל זה הפסוק אומרים וַי. ובזה יובן מאמר רבותינו ז"ל (בראשית רבה סג, ט) ששאל אותו הגמון לרבן גמליאל מי תופס המלכות אחרינו? הביא נייר וקלמוס וכתב לו 'וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו' והקושיא ידועה אמאי כתב, יאמר לו הפסוק בעל פה? ובזה ניחא שרצה לרמוז לו תיבת וַי אשר אומרים אחת לשבעים שנה היא על פסוק זה של 'וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו' ולכך כתבו כדי שיכתוב אוֹחֶזֶת מלא בוא"ו שיעלו אז ט"ז אותיות וגם כדי לנקד נקודות על ט"ז אותיות אלו לרמוז עליהם. או יובן בס"ד אומרם 'וַי לְדֵין' כי היד יש בה טו"ב [17] פרקים עם פרק המחובר בכתף אבל עד הזרוע לא יש אלא וי [16] פרקים ואנחנו על ידי מצות תפלין שלובשים על אותו הפרק האחרון אנחנו מחברים זה הפרק עם הזרוע ונשלם בהם מספר טוב [17] מה שאין כן עשו לא אית ליה כהאי סימנא אלא ישאר פרק זה מחובר עם הכתב ונחשב עמו נמצא בידו יש אותיות וי [16] בלבד לכן אומרים 'וַי לְדֵין' זה עשו 'כַּד יָקוּם דֵּין' יעקב במצות תפלין כי אצלו נשלם מספר טוב [17] .