בן יהוידע על ערכין טו.

נִמְצָא: אוֹמֵר בְּפִיו חָמוּר מִן הָעוֹשֶׂה. דאומר שם רע בפיו חייב מאה שקלים ואונס דעשה מעשה חייב חמשים. הנה בזה מובן דברי חכמים שהביא השל"ה ז"ל ' לָשׁוֹן הָרַע אֶחָד דּוֹחֶה מֵאָה תְּשׁוּבוֹת ' דנקטי מספר מאה כנגד לימוד שצריך ללמוד בעל לשון הרע מן מאה שקלים שמתחייב בהם המוציא שם רע (דברים כב, יט) .

יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן לוֹ רַבּוֹ מַתָּנָה, וְחוֹזֵר וְנוֹטְלָהּ מִמֶּנּוּ. פירש רש"י ז"ל פרנסה שנתן את המצריים פרנסה לדגים לאכלם. וקשא מהיכן נודע שנתנם פרנסה לדגים, ודילמא מעיקרא כשהטביעם היה רצונו שיפליטם הים ליבשה? ונראה לי בס"ד דכתיב צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים (שמות טו, י) וקשא אם הכונה שגופים שלהם נתמלאו מים ולכך כבדו וצללו למטה בתוך המים הנה דבר זה הוא טבעי דכל הנטבע יהיה לו כך ולמה מזכיר דבר זה בשירה דמשמע שהיה זה בדרך נס ולכן משבחים השם יתברך על מעשה נס זה? על כן מוכרח לומר שעשה הקדוש ברוך הוא נס שנתן על גופים של מצריים מתחילת הטביעה כח כובד שמכביד על גוויות שלהם שירדו תכף למצולות ים וישארו שם עד עולם ולא יצופו על פני המים כפי הטבע כל גויה הנטבעת תרד למטה אחר שתתמלא מים אך אחר שנים או שלשה ימים תהיה קלה ותצוף על פני המים, מה שאין כן אלו מתחילת הטביעה נעשה עליהם כובד שהורידם לתחתית הים ולא יהיו צפים עד עולם. והטעם שעשה השם יתברך נס זה שיהיה שורה עליהם כח כובד כדי שלא יצופו אחרי זה ויבואו קרובים שלהם ויטלום ויקברום ולכן עשה שבח זה בתוך השירה כי ירידתם למצולות ים היתה בדרך נס על ידי שנתן עליהם כח כובד שהכביד עליהם והורידם. ועל כן מצא שר של ים טענה לטעון יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן לוֹ רַבּוֹ מַתָּנָה וְחוֹזֵר וְנוֹטְלָהּ מִמֶּנּוּ? דמאחר שהניח עליהם כח כובד כדי שלא יצופו אחר ב' או ג' ימים נמצא נעשו פרנסה לדגים.